ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים מפני מה?
נאמר במדרש תנחומא פרשת וארא (יד):
"עשר מכות כולן מדה כנגד מדה. דם, לפי שלא היו מניחים לבנות ישראל לטבול מטומאתם כדי שלא יהיו פרין ורבין. צפרדע. שהיו משעבדים בישראל להביא להם שקצים ורמשים. כנים, ששמו את ישראל מנקי חוצות ושווקים. ערוב, שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות כדי להיות מצירין בהם לישראל. דבר, מפני ששמו את ישראל רועי צאנם, בהרים ובמדבריות שלא יפרו וירבו. שחין, ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן הצונן. ברד, מפני ששמו ישראל נוטעי גנות ופרדסים אילנות וכרמים. ארבה, ששמו ישראל זורעי חטין ושעורין. חשך, כדי להרוג פושעי ישראל שאינם רוצים לצאת ולא יאמרו המצרים אף ישראל לוקים".
עוד שם (פרשת כא ד):
מה שחשבו המצרים על ישראל, הקדוש ברוך הוא הביא עליהם. חשבו שיהיו שואבי מימיהם. לפיכך ויהפוך יאוריהם לדם...".
אמנם שם עוד אמרו חז"ל:
בטקסין של מלכים הביא הקדוש ברוך הוא עליהן מכות. מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו משלח עליה לגיונות ומקיפין אותה בתחלה סוכר אמת המים שלה. לא חזרו בהם מביא עליהם קלאנים )צפרדעים המשמיעים קול, כי לא עשו הצפרדעים נזק ממשי, אלא הפחידו את המצרים(. לא חזרו יורה בהם חיצים )כינים שעוקצים אותם(. לא חזרו מביא עליהם ברבריים )ערוב שטורף אותם(. לא חזרו משלח בהם דורמיסיות )דבר(. לא חזרו משלח בהם נפט (שחין) לא חזרו משליך עליהם אבני בליסטראות (ברד). לא חזרו מגרה בהם אוכלוסין (ארבה). לא חזרו נותנם בבית אסורים (חושך). לא חזרו בהם הורג גדוליהם (מכת בכורות).
נמצא שישנם שני טעמים לסדר המכות. הראשון, להעניש את המצרים על מעשיהם הרעים שעשו בעבר לישראל. והטעם השני, להגביר את הלחץ על המצרים כדי שישמעו למצות ה' לשלח את ישראל. כאשר התורה אומרת למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים הכוונה היא לשני מישורים אלו גם יחד, גם להמנע מרע (סור מרע) ועם זאת גם להשמע למצות ה', במובן של קיום המצות (עשה טוב).
ובאמת קרבן פסח שהוא זכר למכות מצרים, כמו שנאמר, אשר פסח על בתי ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל אסור באכילה לערל הבשר ולערל הלב. ערל בשר הוא מי שאינו מהול ואפילו מחמת אונס מיתה (כגון שמתו אחיו מחמת מילה) מאחר וחסר לו הקשר להקדוש ברוך הוא אות ברית קודש, הרי שבמידה כנגד מידה הוא מרוחק מקרבן פסח (אף על פי שאינו אשם בכך, מציאותו של האדם או מעשיו מושפעים מעשייתו או חוסר עשייה. וכשם שהנופל לאש נשרף גם אם אינו רוצה בכך, כך הוא חוק הבריאה שמעשה האדם חוזרים עליו בין לטוב ובין לרע). ערל־לב הוא בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, זה הכופר בתורה אף על פי שהוא חייב בכל המצות האמורות בתורה, אף הוא מופקע מחיוב קרבן פסח. כי עיקרו של קרבן זה הוא ללמד את האדם אמונה ושיעבוד למצות הבורא. שני אלה הערל שאינו מופרש מערלתו והריהו כמצוי ברע. וערל הלב שאינו מקיים מצות בוראו (אינו עושה טוב), שניהם אחד, שאינם שייכים למהות ענין הפסח ואסורים באכילתו עד אשר יגיעו למה שהקרבן מלמד ומנחיל לישראל.
אור במושבותם
"ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, וגו'. ולכל בני ישראל היה אור במושבֹתם".
יש לשאול, כיון שמכות מצרים באו על מצרים ולא על ישראל, מדוע ציינה התורה, שלבני ישראל היה אור במושבותם?
ועוד, במושבותם משמעו במקום מושבם שהיא ארץ גושן, ואם אחד מבני ישראל היה הולך לארץ מצרים ששם היה חושך, האם גם לו היה חושך. מדוע שילקה בן ישראל בשעה שהחוטאים הם המצרים?
לפיכך פירש רשב"ם, שמושבותם מתייחס למושב המצרים. לומר, שבן ישראל שהיה הולך למושבם של המצרים, שהיו שרויים בחשך ואפילה, לאותו יהודי היה אור, כאילו שמכת חושך אינה נוהגת.
אלא שלפי זה יש לדייק מדוע נאמר מושבֹתם ולא נאמר מושבם.
יונתן בן עוזיאל מפרש הפסוק כך. "ולכל בני ישראל היה אור לקבור את הרשעים שביניהם שמתו. והזכאים לעסוק במצות במושבותם".
נראה שהוא מפרש, שהיו שני מושבות ולפיכך נאמר מושבותם בלשון רבים, ולא מושבם שהוא מתייחס לכל יחיד ויחיד. שאור אחד היה לקבור את הרשעים. והשני היה כדי לאפשר לישראל לקיים מצות.
אולם גם לדבריו קשה, דמשמע שאם לא היה צריך לאור לקבור את הרשעים ולקיים מצות היה חושך ואפילה גם לבני ישראל. והואיל ומכת החושך באה לצורך הכאה למצרים, אין ישראל צריכים להפגע מכך.
ויתרה מזאת כתב רש"י (י, כב) שסיבת מכת החושך היתה שיוכלו לקבור את הרשעים מישראל שלא רצו לצאת ממצרים, וכדי שישראל יראו במטמוניות של מצרים, את אוצרותיהם, ולכשיצאו ישראל ידעו מה לשאול מהמצריים, והמצרי לא יוכל לומר להם אין מה להשאילכם. אם כן ברור שלישראל יהיה אור גם במקומם של המצרים. ולא היה צריך לכתוב זאת במפורש.
על פי דברי אור החיים, ניתן להבין כוונת יונתן בן עוזיאל.
שכתב אור החיים, שהחושך שבא על המצרים מחושך של גהינום היה שבו מתכסים הרשעים שם. לעומתם, על הצדיקים יזרח ה' ברוך הוא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ומאור מושבותם ליוה ה' ברוך הוא חלק אחד, והוא אומרו אור במושבותם. (ועיין במדרש שהחשך בא מגיהנום).
דהיינו התגלות החשך למצרים לא היה העדר האור הרגיל הקיים בעולם, אלא הקדוש ברוך הוא הביא עליהם חושך אלוקי עליון, שבו מתכסים הרשעים בגיהינום. שאף על פי שבדרך כלל אין הרשעים בעולם הזה לוקים במכות הבאות מעולם העליון, למעלה מדרך הטבע, כי עולם כמנהגו נוהג. במכת מצרים, התגלה חושך שהרשעים יוצרים אותו במעשיהם, שהוא חושך העולם הבא בגיהינום.
ומאידך, גם ישראל זכו שלא רק שלא לקו במכת חושך, אלו התעלו למעלה מעולם הטבע, שהקדוש ברוך הוא הקיפם באור אלוקי עליון, שמכוחו מתו הרשעים, כדי שהצדיקים יבדלו מתוך הרשעים ויקברו אותם. ועוד זאת, שלא רק שנסתלקו הרשעים מישראל ונתקיים סור מרע. אלא התגבר כוח הטוב בצדיקים וניתנה בהם רוח אלוקית לקיים מצות הקדוש ברוך הוא בצורה נפלאה ביותר. זהו האור שהיה במושבותם של ישראל. כפי שהסביר בנפש החיים שהאדם במעשיו, יוצר לעצמו את הגיהינום במעשיו הרעים, ובורא לעצמו את הטוב, על ידי מעשיו הטובים.
ובזה נוכל להבין דבר נוסף שעמד עליו אור החיים, מדוע בכמה מכות נאמר ויט משה את מטהו ואילו במכת חושך נאמר, ויט משה את ידו על השמים. ולא נזכר המטה.
אכן כיון שחושך זה מעין עולם הבא היה, וביחד עמו זרחה לבני ישראל אורה מעין עולם הבא. לא היה ראוי שדבר זה יעשה על ידי המטה, שהוא מזומן לפעול בעניינים נסיים הקשורים לטבע, שהם חוקות שמים וארץ. ברם משה רבינו, שכל הוייתו היתה למעלה מעולם הטבע, ועוד בעולם הזה, היתה הנהגתו, נפשו וגופו, מעין עולם הבא, שהוא למעלה מעולם הטבע. יכול היה בידו דוקא, למשוך את כוחות החושך והאור שמשמשים בעולם הבא, להופיע ולשמש גם באותם הימים.
כעין זה כתב בכלי יקר (י, כד) על הנאמר, "ויקרא פרעה אל משה ויאמר..." - שמדוע במכה זו קרא פרעה רק למשה ולא לאהרן, ואילו במכות אחרות קרא גם לאהרן. כי ידע שכאשר נולד משה נתמלא כל הבית אורה, וחשב שאולי זה היה על העתיד שיהיה לו סגולה להביא האורה במקום החושך. (שאמנם דבריו אינם מובנים, כי קריאת משה היתה לאחר שפסק החושך, ופרעה הציע לו, שילכו לזבוח גם הטף, רק הצאן והבקר ישאר( ומדוע נתמלא הבית אורה בעת לידת משה, ואין הבית מתמלא באור כאשר נולדים צדיקים אחרים. אלא, משה שגופו היה קלוש בחומריותו ולא הפריע לאור האלוקי שנתגלה בנשמתו להאיר כבר בעולם הזה. ועוד הלך ונתחזק אור זה, עד שקרן אור פניו בקבלת הלוחות.
תוכל למצוא בספר אבני ברקת מהדורה רביעית חלק א', לפרשתנו, ביאורים נפלאים, השופכים אור חדש על מכת ארבה על יציאת מצרים, תפילין של יד ושל ראש והפרשיות המונחות בהן. ועוד נושאים רבים ומגוונים. כדאי לעיין גם בחלק רביעי של אבני ברקת, על הגדה של פסח בעניינים הקשורים לעשרת המכות שקיבלו המצרים, ועל השקפת חז"ל עליהם.
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים או בטלפונים: 9972675 02. 7507159 050. או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
