ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת.
ויש לשאול:
א. מדוע קודמת אזהרת שבת למלאכת המשכן.
ב. מדוע אין הקמת המשכן דוחה את השבת. והרי הדברים בקל וחומר. ומה חיי נפש מישראל דוחים את השבת, בית המקדש בית חיינו אינו דין שידחה את השבת? ובאמת עבודת הקרבנות במקדש דוחה את השבת. ואם כן מדוע בנין המקדש לא?
על השאלה האחרונה אפשר להשיב ולומר, מלאכת עשיית כלי המשכן נגמרה בחודש כסליו אף על פי כן לא הוקם המשכן אלא בחודש ניסן. אמור מעתה, אין צורך בדחיית השבת על דבר שאין בו דחיפות.
אלא דאם כן יקשה שהרי כתב רש"י (לה, ב), הקדים להם אזהרת שבת לציווי המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת, עכ"ל. משמע שאלולי הפסוק הראשון בפרשתנו היה מקום לומר שתדחה השבת מפני המשכן. למרות שהמשכן יקום רק לאחר זמן. (כעין זה במכילתא הובא בילקוט שמעוני).
אלא מובא בילקוט שמעוני:
רבותינו בעלי אגדה אומרים, מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד. אמר הקדוש ברוך הוא, עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני.
עוד מובא בבראשית רבה (יא, ט):
שנה ר' שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לכלם יש בן זוג (לכל יום יש בן זוג, יום ראשון יום שני, שלישי רביעי, וכו'), לי אין בין זוג. אמר לה הקדוש ברוך הוא, ישראל הוא בן זוגך, וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא, זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך. וזהו שנאמר )שמות, כ ח), זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
שבת, יום שביתה הוא ממלאכה גשמית, אותה מלאכה השייכת לימות המעשה, לכן יש לכל יום בן זוג. כי המעשים נחלקים לשנים. צד ימין וצד שמאל, מחד קיימת העשיה העיקרית זו הנעשית ביד ימין, ומאידך קיימת העשיה המישנית, העוזרת, זו הנעשית ביד שמאל. שבת שהיא כולה קודש לה', אין בה מקום לעולם הארצי, בשבת נחים כוחות הגשמיים של האדם והיא היא השעה בה מתגברים כוחותיה של כנסת ישראל, הכוחות המיוחדים, עולם הרוחנית. (כי בעולם העשיה שווים אומות העולם לישראל. ואדרבה להם ניתן רוב העולם כדי לישבו ולפתחו עבור ישראל על מנת שיוכלו ישראל להתמסר יותר לעולמם המיוחד). על כן במיוחד בשבת יש להקהיל קהילות ברבים וללמוד תורה באשר התורה היא כוח החיים האמיתי של ישראל. על מנת שישראל יהיו ראויים למשכן, עליהם לעסוק בתורה, שכן המשכן מטרתו, ושכנתי בתוכם (תרומה, כה, ח) והשראת השכינה במשכן מביאה את השכינה לתוכם של ישראל, לתוך כל אחד ואחד מישראל, ודבר זה נעשה דוקא על ידי לימוד תורה, ודוקא בלימוד ברבים.
וזהו שמסיים שם בילקוט שמעוני:
משה תיקן להם לישראל שיהו דורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. אמר משה לישראל, אם אתם עושים כסדר הזה הקדוש ברוך הוא מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי, שנאמר (ישעיהו, מג יב), וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל.
כלומר, עם ישראל, בעצם לימוד התורה ברבים בזמן האסור במלאכה, מקדש שם שמים ומביא להמלכת הקדוש ברוך הוא בעולמו. על כן יש להקדים את מצות השבת למצות עשיית המשכן. וזו גם הסיבה מדוע אין עשיית המשכן דוחה את השבת, כי שבת היא זמן לעולם הרוחני העליון, עולם שאין לו קשר לעולם העשיה, אף לא לעולם העשיה של הקודש ואילו בניית המשכן שייכת לעולם העשיה. ועל כן אינה דוחה את השבת. (ועיין בדברינו פרשת פקודי, שהמשכן הוא שיכלול העולם שנברא בששת ימי בראשית, ואם כן הוא שייך אליו במידה מסויימת). ברם, עבודת הקרבנות דוחה את השבת כי היא עבודת הקודש עצמה. עבודה זו אינה שייכת כל כך לעולם העשיה הגשמית, היא דבוקה בעולם הרוחני ועל כן יכולה היא להעשות גם בשבת, זמנו של העולם הרוחני.
אף בצלאל שעמד בראש בוני המשכן. מכח התורה שקנה לעצמו נתמלא חכמה ותבונה לעשיה זו. וכן אנו קוראים במדרש רבה (מח, ו):
וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל שדי היא, הוי, וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אלוקים בְּחָכְמָה שהיה חכם בתורה. וּבִתְבוּנָה שהיה מבין בהלכה וּבְדַעַת שהיה מלא דעת בתלמוד.
חז"ל דקדקו מהנאמר, וימלא אותו רוח אלוקים וגו' ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובחרושת אבן למלאות ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת (לה, לא), מאחר ואמר הפסוק שהיה חכם בכל מלאכת מחשבת (צורפות, נגרות ומסגרות), מדוע נאמר, בחכמה ובתבונה ובדעת?
אכן לא באו מילים אלו אלא על מנת להקדים ולבאר מהו כוחו האמיתי של בצלאל. בצלאל - שהוא בצל-אל, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נברא העולם (ברכות, נה, א). חכמת התורה שבו היא זו שהקנתה לו גם את חכמת העשיה. ואין חכמת התורה אלא יראת שמים, שנאמר במשלי (ב), כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא. כלומר, כאשר תחפש את החכמה תמצא יראת ה'. כי היא הפתח לחכמה. אם אין יראה, שהיא סור מרע, אין חכמה. ובתבונה, שהוא מבין בהלכה. ובדעת, שהוא יודע לשאת ולתת בדברי תורה. להקשות ולתרץ ולהעמיד ההלכות על בוריין (ודבר זה נקרא תלמוד). לומר שמלבד סור מרע יש בו גם עשה טוב, הטוב האמיתי והשלם שהוא התורה. רק אדם כזה יכול לגשת לעשיית המשכן.
_______________
ניתן להשיג בחנויות את הספר "אבני ברקת" בד' חלקים
או בטלפונים 9972675-02, 050-7126758.
או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
