ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
מפטיר כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי (יחזקאל כח)
פרשת ויקהל פקודי - החודש
שבת מברכין חודש ניסן
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
מולד חודש ניסן יהיה ביום רביעי בשעה 16, 34 דקות ו 13 חלקים
בפרשת ויקהל 122 פסוקים = הִנֵּה מַה טּוֹב. בפרשת פקודי 92 פסוקים = בַּמָּיִם.
הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. (תהלים קלג א) וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם. (שמות כט ד)
בפרשת ויקהל - מצות לא תעשה אחת. שלא יעשו הדיינין דינים בשבת, כלומר שמי שנתחייב מיתה בבית דין לא ימיתוהו בשבת. (ספר החינוך)
צירוף הוי"ה של חודש ניסן הוא הצירוף הראשון כסדרה, יהו"ה, יוצא מפסוק יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ )תהלים צו, יא( ראשי תיבות השם הנכבד הנ"ל.
החדש הזה הוא מלך לחדשים, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (אותיות מל"ך) רֹאשׁ חֳדָשִׁים, על כן הוא ראש השנה למלכים (ראש השנה ב, א( ועל פי סדר הדגלים החודש הזה שייך ליהודה, שממנו הוא חוטר המלכות. והנה (קהלת ח ד) דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן.
כל הכוונות של חג הפסח הוא בבחינת מלכות, כמבואר בכוונות, ומלכות פה, ותורה שבעל פה קרינן לה, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ולכן הוא פ"ה ס"ח. דהנה נכתב בתורה שבכתב פסח, ודרשינן במסורת בתורה שבעל פה פ"ה ס"ח, אם כן בתורה שבכתב נחסרה הה"א, והיא במסורת בתורה שבעל פה, כי אות ה' מרמזת למלכות, פה, ותורה שבעל פה קרינן לה. ולפי זה נראה עיקר המצוה לספר בעל פה, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ וכו', וסיפור מעליא בעינן.
ניסן על שם נס. הפלא נקרא בלשון הקודש נס, על פי מה שאמרו רז"ל: מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל (ברכות דף ד:), שנאמר: נָפְלָה לֹא תוֹסִיף וכו' (עמוס ה, ב), ואמרו אחר כך: אפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודש, שנאמר: סוֹמֵךְ יְ-הֹוָה לְכׇל הַנֹּפְלִים תהלים קמה, יד . נמצא לפי זה, הנפילה נרמזת בנו"ן, והסמיכה לאוקמא מעפרא נרמז בסמ"ך, וזה מורה תיבת נ"ס בישועה וגאולה שהש"י מקים לכנסת ישראל. והנה החודש הזה מסוגל מבראשית לאוקמא שכינתא וכו' ובניה, מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, על כן נקרא החודש ניסן.
אמרו ישראל שעדיין אינו זמן פקידה כי הגזירה היתה ת' שנה, וכשאמר להם משה בחדש הזה אתם נגאלים – אמרו: סימן טוב הוא, כי ניס"ן בריבוע כזה נ' נ"י ני"ס ניס"ן בגימטריא ת', להורות שהחדש הזה ישלים המספר אפילו לא הגיע הקץ, וזהו שנרמז לאברהם וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה [בראשית טו טז], להורות על מספר המרובע של חדש היציאה, על כן אמרו: הוא סימן טוב. (בני יששכר מאמרי חודש ניסן א)
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם. (לה א)
וַיַּקְהֵל בגימטריא מִקְוֵה (151), לומר מה מקוה מטהר כך דברי תורה מטהרין, ומה מקוה צריך שיהיה בו ארבעים סאה (מקואות פ"א מ"ז) כך משה עמד בהר ארבעים יום ונתנה לו התורה, מה מקוה צריך שיהיה בו אמה על אמה ברום ג' אמות (עירובין ד:) כך התורה, אמה בת ששה טפחים (מנחות צח.) רמז לששה סדרי משנה, ברום ג' אמות רמז לתורה נביאים וכתובים, ומה מקוה אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן {מי גשמים שנקוו, מטהרין רק בעומדין כנוסין. ולא בזוחלין}כך דברי תורה אינם מתקיימין אלא במי שיושב תמיד בבית המדרש ואינו מתעסק בעסקי העולם שנאמר (במדבר יט יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, וכתיב (קהלת ז ז) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם ודרשו חז"ל (תנחומא וארא ה) כשהחכם מתעסק בדברים הרבה, מערבבין אותו מן החכמה. וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, מן התורה שנתנה מתנה בלבו של אדם. ומה מקוה ג' לוגין מים שאובין פוסלים אותו כך ג' דברים נאמרו בעוסק בתורה וראוי לו כאילו לא עסק בתורה מעולם, העוסק בה ומהפך דברי תורה למינות, והעוסק בה ומחלל שם שמים בפרהסיא, והעוסק בה ליוהרא ולא לשמה. דבר אחר וַיַּקְהֵל אותו היום שבת היה, ודרש להם פרשת שבת בהקהל, כדכתיב (שמות לו ו) וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה, וילפינן מהאי קרא (שבת צו:) יציאות שבת. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה לכך הזהירם מיד על השבת תחילה, לפי שהיה יושב ומחשב בלבו אם יאמר להם הביאו נדבה תחילה, מרוב חיבת הקודש מיד יביאו ויחללו את השבת, אבל הקב"ה כשגמר ציווי מלאכת המשכן הזהירם על השבת. (רבינו אפרים)
וַיַּקְהֵל אין פרשה בחומש שמתחיל וַיַּקְהֵל אלא זאת - דרש להם להקהיל קהילות בשבת ויום טוב לכך וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לפי שכל ו' ימים עסוקין במלאכה וצריכין ללמוד בשבת. (הרוקח)
רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה וַיַּקְהֵל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בעניינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר (ישעיה מג יב) וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְ-הֹוָה וַאֲנִי אֵ-ל. (ילקו"ש רמז תח)
שאלה – למה דווקא זה נאמר על הלכות שבת.
תשובה – כמו שבשבת המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבריו ומורידין ולא מעלין שהרי הוא כאילו מכריז שהקב"ה לא ברא את העולם ואין צריך לשמוע לו, כמו כן כשמכריזים ברבים הלכות שבת כאילו מכריזים שהקב"ה ברא את העולם וצריך לשמוע לו. (טעמא דקרא)
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם. (לה א)
'דְּבָרִים', 'הַדְּבָרִים', 'אֵלֶּה הַדְּבָרִים' — אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע מְלָאכוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. (שבת ע.) שהרי אֵלֶּה בגימטריא ל"ו ודברים משמע תרי וה' דהדברים לרבות אחד הרי ל"ט. (ר' יהודה החסיד). מכאן סמכו לארבעים מלאכות חסר אחת כמנין אֵלֶּה וג' אותיות שלו כמנין ל"ט ארבעים מלאכות חסר אחת. (ילקוט מדרשי תימן)
בפיוט לשבת פרשת שקלים אומרים את הנוסח הבא: (לרבי אלעזר הקליר)
רָאִיתָ וְסִפַּרְתָּ, וְהֵכַנְתָּ וְחָקַרְתָּ. וּמָדַדְתָּ וְכַלְתָּ וְשָׁקַלְתָּ. וְאָמַדְתָּ וְצָבַרְתָּ. וּפָקַדְתָּ וְחָשַׁבְתָּ וְסָכַמְתָּ. וּמָנִיתָ וְסָפַרְתָּ. וְקָצַבְתָּ וְחָרַצְתָּ וְגָזַרְתָּ. וְטִפַּחְתָּ וְשִׁעַרְתָּ וְהִבַּטְתָּ. וְהֵבַנְתָּ וְהִשְֹכַּלְתָּ וְשַׁרְתָּ וְסָקַרְתָּ. וְכָתַבְתָּ וְחָרַטְתָּ. וְחָקַקְתָּ וְצִיַּנְתָּ וְחָרַתָּ וְלִמַּדְתָּ וְהוֹדַעְתָּ וְחִוִּיתָ וְהוֹרֵיתָ וְגָזַרְתָּ. וְצִוִּיתָ וְקָרָאתָ וְעָנִיתָ וְדִבַּרְתָּ וְאָמַרְתָּ.
שאלה – מהו פשר כל אותן תיבות החוזרות על עצמן שוב ושוב, ולכאורה אין בהן אלא כפילות לשון.
תשובה – ספירת כל התיבות מגלה שמספרן הוא 39, בדיוק כמנין ל"ט מלאכות האסורות בשבת. אלו המלאכות שבהן ברא ה' את העולם במעשה בראשית, ושבת מהן ביום השבת. (פניני הגר"א)
וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כׇּל כְּלִי זָהָב וְכׇל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַי-הֹוָה. (לה כב)
שאלה – כיצד קבלו את הדברים הללו לצורך המשכן, הלא מַרְאֹת הַצֹּבְאֹת לא רצה לקבל וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִים לְיֵצֶר הָרָע. עד שאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לקַבֵּל, כל שכן כוּמָז שהוא כָּאן מְקוֹם זִמָּה (שבת סד.).
תשובה – חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז הם מתכות שיכול להתיכם ולשנותם וכשמשנה אותו אינו גנאי כי אינו ניכר כלום, אבל המראות כמו שהן בעין היה צריך לקבוע אותם בכיור, לפי שאינו יכול להתיכם לא רצה לקבלם. כוּמָז צוה להביא כדי לכפר על הרהור הלב, לפי שקשרו פתחיהן במצרים ולא נזדווגו למצרים העיד עליהם הקב"ה עליהן בשמו הגדול וחתם שם י"ה בשמות השבטים, וזהו (תהלים קכד ד) שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל. (מושב זקנים)
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (לה ג)
רמז לאש המחלוקת ואש הכעס, שצריך האדם להיזהר שלא להבעיר אותו עולמית, ומכל שכן ביום השבת קודש שאין בוער בו אש של גיהנם, והכועס בשבת או עושה מחלוקת חס ושלם, גורם להיות חמת הגיהנם בוער בו בר מינן. (אוצרות השל"ה)
יובן ע"פ מאמר חז"ל (שבת קיט :) אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין הַדְּלֵיקָה מְצוּיָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז כז) : וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וְגוֹ׳ וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַים וְלֹא תִכְבֶּה. מַאי 'וְלֹא תִכְבֶּה'? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ. פרש"י – בשבת. וזהו שאמר לא תהיו סיבה להבעיר אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם אם תחללוה. ובזהר דהרשעים בגיהנם ביום שבת נחים, לבד ממחללי שבתות. וז"ש לא תהיו סיבה בחילול שבת להבעיר אש במֹשְׁבֹתֵיכֶם בקבר. (חומת אנך)
שאלה – מה הטעם דאֵין הַדְּלֵיקָה מְצוּיָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל שַׁבָּת.
תשובה – דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יא, ח) אמרה שבת לפני הקב"ה לכל הימים יש בן זוג ולי אין בן זוג, אמר לה ישראל יהיו בן זוגך! נמצא ישראל עם השבת כדמיון איש ואשה, ואמרו חז"ל (סוטה יז.) אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ - שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן. לֹא זָכוּ - אֵשׁ אוֹכַלְתָּן. פרש"י - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה, שֵׁם 'יה' בֵּינֵיהֶם, וְאִם לָאו אֵשׁ אוֹכַלְתָּן, שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש. לכך בעון חִלּוּל שַׁבָּת שפגמו בחיבור הזוג לכך תהיה דְּלֵקָה בָּאֵשׁ. (בן יהוידע – שבת קיט:)
א"נ העונש בזה מידה כנגד מידה, לפי שהאדם מחלל שבת כדי להרוויח עוד ממון ולהרבות רכושו והונו, על כן הדליקה מצויה במקום שמחללין את השבת לכלות ולאבד את כל רכוש האדם המבקש להתעשר באיסור חילול שבת. (זר הצבי - כי תשא עמ' קמ"א)
א"נ יבואר ע"פ הגמרא (שבת קיח:) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן — מִיָּד נִגְאָלִים, והיה נבנה בית המקדש באש כדכתיב (איכה ד יא) וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן דרשו חז"ל (ב"ק ס(: אֲנִי הִצַּיתִּי אֵשׁ בְּצִיּוֹן, וַאֲנִי עָתִיד לִבְנוֹתָהּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ב ט): וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ. וכן פרש"י – (סוכה מא.) דקי"ל דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, הני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות ט״ו:י״ז) מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. ומכיון שהמחלל את השבת מעכב את בניין בית המקדש שעתיד להיבנות באש, לכך נענש במידה כנגד מידה באש, ומפני כך אין הדליקה מצויה אלא במקום שמחללים את השבת. (עיון יעקב – שבת יט:)
א"נ יבואר ע"פ הגמרא (שבת קיח:) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז ד): וְהִתְעַנַּג עַל יְ-הֹוָה וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ, ולכן הוא הדין להיפך, מי שח"ו מחלל שבת נשרף כל חמדת ומשאלות לבו, כדרך שנאמר (ד"ה ב' ל"ו) וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱ-לֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָ͏ִם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית. (עיון יעקב שם) (אשכול יוסף)
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. (לח כא)
שאלה – לכאורה הו"ל לכתוב מיד (לח כד) כׇּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה וגו' דפסוקים אלה אין עניינם כאן וכבר נכתב זה למעלה.
תשובה – אמרו חז"ל (שמו"ר פנ"א) שחשדו למשה שנטל מכסף של המשכן, ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו ומה היו אומרים, חמי קדל דבריה דעמרם, {ראו מה שמן ערפו של בן עמרם} וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן - אין אתה מבקש שיהא עשיר? אמר להם משה חייכם! נגמר המשכן - אתן לכם חשבון! אמר להם בואו ונעשה חשבון!. ובזה יש לפרש למה חשדו דווקא למשה ולא לשאר העובדים במשכן ולמה רק משה היה צריך ליתן חשבון, וקאמר דעֲבֹדַת הַלְוִיִּם שעבדו שם היתה ע"פ אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן והוא השגיח עליהם ולא היה מקום לחושדם. וּבְצַלְאֵל וגו' עָשָׂה אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה וכולם ידעו שהוא עושה רק מה שנצטוה אף אחד לא חשדו, וְאִתּוֹ אׇהֳלִיאָב וגו' חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ ולא התעסק כלל עם כסף רק עם בגדים ולא היה מקום לחושדו ולכן לא נשאר החשד רק על משה ולכן הוא נתן החשבון וזהו עַל פִּי מֹשֶׁה. (טעמא דקרא)
וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכׇל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר. (לו ז) וְהוֹתֵר אותיות תורה שהיו עוסקים בתורה תחילה והנותר מהיום היו עוסקים במלאכת המשכן, מכאן שאין מבטלין תלמוד תורה אפילו לבנין בית המקדש. ('שפתי כהן' עה"ת)
שאלה – מה הטעם שאין מבטלין תלמוד תורה אפילו לבנין בית המקדש ? (שבת קיט:)
תשובה – כי תלמוד תורה גדול מבנין ביהמ"ק, כי ביהמ"ק אף שיש בו קדושה עליונה, מכל מקום הקדושה הוא על עצים ואבנים ועל מקום מן הארץ, אבל התורה היא שכלית והיא אצל הקטן שהוא אדם בלא חטא, ולפיכך אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין ביהמ"ק. (נתיבות עולם נתיב התורה י)
וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. (לז ט) וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו ס"ת 'שלום' רמז על המלאכים שנאמר (איוב כה ב) עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.
וַיַּעַשׂ לַמִּזְבֵּחַ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת תַּחַת כַּרְכֻּבּוֹ מִלְּמַטָּה עַד חֶצְיוֹ. (לח ד) כַּרְכֻּבּוֹ בגימטריא רמ"ח כנגד איבריו של אדם שהמזבח מכפר עליהם.
וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. (לח ח) בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת, לפי שעל הכיור היה מצוייר עליו מעשה מרכבה ולזה נקרא כיור לשון ציור וכיור. ('שפתי כהן' עה"ת)
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, הר"ת עולים בגימטריא 'ענוה' (131). מִשְׁכַּן בגימטריא 'גאות' (410). ב' המידות האלו נצרכות לקיום התורה שנקראת עֵדוּת. כי אמנם ענוה היא מן היסודות בעבודת השי"ת, אבל לפעמים צריך גם כן גאוה דקדושה בבחינת (דהי"ב יז ו) וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי י-ְהֹוָה. דהיינו כאשר היצה"ר בא אל האדם ומשפילו ארצה ומכניס בלבו ייאוש כאילו אפסה תקוה ממנו ח"ו. (אמרי חיים)
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת (לח כא)
שאלה – מה עניין הסמיכות של הפסוקים מהפרשה הקודמת 'ויקהל' המסתיימת בפסוק וְכׇל הַיְתֵדֹת לַמִּשְׁכָּן וְלֶחָצֵר סָבִיב נְחֹשֶׁת.
תשובה – הטעם שהיו יתדות המשכן של נְחֹשֶׁת ולא של ברזל, משום שהברזל מרמז על מלכות אדום, והמשכן כלומר בית המקדש עתיד להחרב על ידי מלכות אדום, והקב"ה לא רצה לרמז לעם ישראל שבית המקדש עתיד להחרב ע"י אדום. ופרש"י - הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן שְׁנֵי פְּעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָשׁ, שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. לפי זה יבוארו הפסוקים: וְכׇל הַיְתֵדֹת לַמִּשְׁכָּן וְלֶחָצֵר סָבִיב נְחֹשֶׁת ולא ברזל, בכדי שלא לגלות לעם ישראל שיחרב ביהמ"ק. אך קשה מנין שביהמ"ק אכן יחרב? והתשובה אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת – רמז שעתיד להיחרב. (מדרש יהונתן)
וְכׇל הַיְתֵדֹת לַמִּשְׁכָּן וְלֶחָצֵר סָבִיב נְחֹשֶׁת - בא לומר אע"פ שדרך היתדות לעשותם מברזל אך הברזל הוא שנאוי לפני המקום שהוא זיונו של עשו והוא כלי מלחמתו ומתגאה בו ונאמר (מלאכי א ג) וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, וְאֶת לרבות כלי זיונו שהוא חרבו, כמ"ש על פסוק (שמות ד כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר ולא סכין. לזה בא לומר דלא מבעיא היתדות של המשכן אלא אפילו של החצר היו נחושת. ('שפתי כהן' עה"ת)
וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן. (לח כז)
שאלה – מה הטעם שהיו האדנים בדיוק מאה.
תשובה – כנגד ק' ברכות ויצחק נולד לק' שנה. ודע כי היו מאה אדנים ק' לולאות מ"ח קרשים הם רמ"ח כנגד מצות עשה. וכן רמ"ח חלונות ברקיע, אברהם גימטריא רמ"ח. יצחק בגיטריא ר"ח ולקח את רבקה בן מ' שנה הרי רמ"ח. יעקב עם ס"ו נפשות שיצאו ממנו הם רמ"ח. הרי האבות תיקנו רמ"ח מצוות עשה. במשה כתיב (במדבר יב ו) בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע הרי רמ"ח, שהשיג משה שמותיו של ה' יתברך ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא רל"ב וי"ו אותיות שבד' הויות הרי רמ"ח. (חומת אנך בשם ספר כתיבת יד)
בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. (מ ב) תרגום יונתן - בְּיוֹמָא דְיַרְחָא קַדְמָאָה הוּא יַרְחָא דְנִיסָן בְּחַד לְיַרְחָא תְּקִים יַת מַשְׁכְּנָא מַשְׁכַּן זִימְנָא.
שאלה – לכאורה היה לומר 'בחודש הראשון ביום אחד לחודש'. ויום החודש הוא שם על ראש חודש וכאמור בשמואל (ש"א כ כד) וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל, מָחָר חֹדֶשׁ דקאי על ראש חודש. וא"כ מיותר לומר בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, וכן ביחזקאל מ"ו א וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ. פירש מצודת דוד - יאמר על יום הראשון מהחדש והוא ראש חודש וכן מָחָר חֹדֶשׁ (שמואל א כ) פירש הרד"ק זה נאמר על קרבן ראש חודש.
תשובה – הפירוש כאן לא על ציון היום שהוא ערב ובוקר יום אחד, אלא הכוונה עיצומו של יום ולא לילה, בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן רצונו לומר ולא בלילה. לפי שהקמת המשכן היה רק ביום. אי נמי מכוון ביום הראשון שקביעות החודש יהיה ביום הראשון לשבת ולא יעברוהו, היינו היום הראשון בשבוע כמו שאמרו (שבת פז: ) רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. (משך חכמה)
וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ. (מ ד)
שאלה – מה הטעם שציוה להביא את השולחן לפני המנורה.
תשובה – משום שמקום המנורה הינו נֹכַח הַשֻּׁלְחָן (כמבואר לעיל כו לה) ולכן יש להעמיד תחילה את השולחן ואחר כך את המנורה. ועוד משום שכׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין (יומא יז:) והשולחן בדרום, לימין פתח המשכן. (טעמא דקרא)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
