ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים מפני מה?
נאמר במדרש תנחומא פרשת וארא (יד):
"עשר מכות כולן מדה כנגד מדה. דם, לפי שלא היו מניחים לבנות ישראל לטבול מטומאתם כדי שלא יהיו פרין ורבין. צפרדע. שהיו משעבדים בישראל להביא להם שקצים ורמשים. כנים, ששמו את ישראל מנקי חוצות ושווקים. ערוב, שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות כדי להיות מצירין בהם לישראל. דבר, מפני ששמו את ישראל רועי צאנם, בהרים ובמדבריות שלא יפרו וירבו. שחין, ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן הצונן. ברד, מפני ששמו ישראל נוטעי גנות ופרדסים אילנות וכרמים. ארבה, ששמו ישראל זורעי חטין ושעורין. חשך, כדי להרוג פושעי ישראל שאינם רוצים לצאת ולא יאמרו המצרים אף ישראל לוקים".
עוד שם (פרשת כא ד):
מה שחשבו המצרים על ישראל, הקדוש ברוך הוא הביא עליהם. חשבו שיהיו שואבי מימיהם. לפיכך ויהפוך יאוריהם לדם...".
אמנם שם עוד אמרו חז"ל:
בטקסין של מלכים הביא הקדוש ברוך הוא עליהן מכות. מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו משלח עליה לגיונות ומקיפין אותה בתחלה סוכר אמת המים שלה. לא חזרו בהם מביא עליהם קלאנים )צפרדעים המשמיעים קול, כי לא עשו הצפרדעים נזק ממשי, אלא הפחידו את המצרים(. לא חזרו יורה בהם חיצים )כינים שעוקצים אותם(. לא חזרו מביא עליהם ברבריים )ערוב שטורף אותם(. לא חזרו משלח בהם דורמיסיות )דבר(. לא חזרו משלח בהם נפט (שחין) לא חזרו משליך עליהם אבני בליסטראות (ברד). לא חזרו מגרה בהם אוכלוסין (ארבה). לא חזרו נותנם בבית אסורים (חושך). לא חזרו בהם הורג גדוליהם (מכת בכורות).
נמצא שישנם שני טעמים לסדר המכות. הראשון, להעניש את המצרים על מעשיהם הרעים שעשו בעבר לישראל. והטעם השני, להגביר את הלחץ על המצרים כדי שישמעו למצות ה' לשלח את ישראל. כאשר התורה אומרת למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים הכוונה היא לשני מישורים אלו גם יחד, גם להמנע מרע (סור מרע) ועם זאת גם להשמע למצות ה', במובן של קיום המצות (עשה טוב).
ובאמת קרבן פסח שהוא זכר למכות מצרים, כמו שנאמר, אשר פסח על בתי ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל אסור באכילה לערל הבשר ולערל הלב. ערל בשר הוא מי שאינו מהול ואפילו מחמת אונס מיתה (כגון שמתו אחיו מחמת מילה) מאחר וחסר לו הקשר להקדוש ברוך הוא אות ברית קודש, הרי שבמידה כנגד מידה הוא מרוחק מקרבן פסח (אף על פי שאינו אשם בכך, מציאותו של האדם או מעשיו מושפעים מעשייתו או חוסר עשייה. וכשם שהנופל לאש נשרף גם אם אינו רוצה בכך, כך הוא חוק הבריאה שמעשה האדם חוזרים עליו בין לטוב ובין לרע). ערל־לב הוא בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, זה הכופר בתורה אף על פי שהוא חייב בכל המצות האמורות בתורה, אף הוא מופקע מחיוב קרבן פסח. כי עיקרו של קרבן זה הוא ללמד את האדם אמונה ושיעבוד למצות הבורא. שני אלה הערל שאינו מופרש מערלתו והריהו כמצוי ברע. וערל הלב שאינו מקיים מצות בוראו (אינו עושה טוב), שניהם אחד, שאינם שייכים למהות ענין הפסח ואסורים באכילתו עד אשר יגיעו למה שהקרבן מלמד ומנחיל לישראל.
אור במושבותם
"ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, וגו'. ולכל בני ישראל היה אור במושבֹתם".
יש לשאול, כיון שמכות מצרים באו על מצרים ולא על ישראל, מדוע ציינה התורה, שלבני ישראל היה אור במושבותם?
ועוד, במושבותם משמעו במקום מושבם שהיא ארץ גושן, ואם אחד מבני ישראל היה הולך לארץ מצרים ששם היה חושך, האם גם לו היה חושך. מדוע שילקה בן ישראל בשעה שהחוטאים הם המצרים?
לפיכך פירש רשב"ם, שמושבותם מתייחס למושב המצרים. לומר, שבן ישראל שהיה הולך למושבם של המצרים, שהיו שרויים בחשך ואפילה, לאותו יהודי היה אור, כאילו שמכת חושך אינה נוהגת.
אלא שלפי זה יש לדייק מדוע נאמר מושבֹתם ולא נאמר מושבם.
יונתן בן עוזיאל מפרש הפסוק כך. "ולכל בני ישראל היה אור לקבור את הרשעים שביניהם שמתו. והזכאים לעסוק במצות במושבותם".
נראה שהוא מפרש, שהיו שני מושבות ולפיכך נאמר מושבותם בלשון רבים, ולא מושבם שהוא מתייחס לכל יחיד ויחיד. שאור אחד היה לקבור את הרשעים. והשני היה כדי לאפשר לישראל לקיים מצות.
אולם גם לדבריו קשה, דמשמע שאם לא היה צריך לאור לקבור את הרשעים ולקיים מצות היה חושך ואפילה גם לבני ישראל. והואיל ומכת החושך באה לצורך הכאה למצרים, אין ישראל צריכים להפגע מכך.
ויתרה מזאת כתב רש"י (י, כב) שסיבת מכת החושך היתה שיוכלו לקבור את הרשעים מישראל שלא רצו לצאת ממצרים, וכדי שישראל יראו במטמוניות של מצרים, את אוצרותיהם, ולכשיצאו ישראל ידעו מה לשאול מהמצריים, והמצרי לא יוכל לומר להם אין מה להשאילכם. אם כן ברור שלישראל יהיה אור גם במקומם של המצרים. ולא היה צריך לכתוב זאת במפורש.
על פי דברי אור החיים, ניתן להבין כוונת יונתן בן עוזיאל.
שכתב אור החיים, שהחושך שבא על המצרים מחושך של גהינום היה שבו מתכסים הרשעים שם. לעומתם, על הצדיקים יזרח ה' ברוך הוא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ומאור מושבותם ליוה ה' ברוך הוא חלק אחד, והוא אומרו אור במושבותם. (ועיין במדרש שהחשך בא מגיהנום).
דהיינו התגלות החשך למצרים לא היה העדר האור הרגיל הקיים בעולם, אלא הקדוש ברוך הוא הביא עליהם חושך אלוקי עליון, שבו מתכסים הרשעים בגיהינום. שאף על פי שבדרך כלל אין הרשעים בעולם הזה לוקים במכות הבאות מעולם העליון, למעלה מדרך הטבע, כי עולם כמנהגו נוהג. במכת מצרים, התגלה חושך שהרשעים יוצרים אותו במעשיהם, שהוא חושך העולם הבא בגיהינום.
ומאידך, גם ישראל זכו שלא רק שלא לקו במכת חושך, אלו התעלו למעלה מעולם הטבע, שהקדוש ברוך הוא הקיפם באור אלוקי עליון, שמכוחו מתו הרשעים, כדי שהצדיקים יבדלו מתוך הרשעים ויקברו אותם. ועוד זאת, שלא רק שנסתלקו הרשעים מישראל ונתקיים סור מרע. אלא התגבר כוח הטוב בצדיקים וניתנה בהם רוח אלוקית לקיים מצות הקדוש ברוך הוא בצורה נפלאה ביותר. זהו האור שהיה במושבותם של ישראל. כפי שהסביר בנפש החיים שהאדם במעשיו, יוצר לעצמו את הגיהינום במעשיו הרעים, ובורא לעצמו את הטוב, על ידי מעשיו הטובים.
ובזה נוכל להבין דבר נוסף שעמד עליו אור החיים, מדוע בכמה מכות נאמר ויט משה את מטהו ואילו במכת חושך נאמר, ויט משה את ידו על השמים. ולא נזכר המטה.
אכן כיון שחושך זה מעין עולם הבא היה, וביחד עמו זרחה לבני ישראל אורה מעין עולם הבא. לא היה ראוי שדבר זה יעשה על ידי המטה, שהוא מזומן לפעול בעניינים נסיים הקשורים לטבע, שהם חוקות שמים וארץ. ברם משה רבינו, שכל הוייתו היתה למעלה מעולם הטבע, ועוד בעולם הזה, היתה הנהגתו, נפשו וגופו, מעין עולם הבא, שהוא למעלה מעולם הטבע. יכול היה בידו דוקא, למשוך את כוחות החושך והאור שמשמשים בעולם הבא, להופיע ולשמש גם באותם הימים.
כעין זה כתב בכלי יקר (י, כד) על הנאמר, "ויקרא פרעה אל משה ויאמר..." - שמדוע במכה זו קרא פרעה רק למשה ולא לאהרן, ואילו במכות אחרות קרא גם לאהרן. כי ידע שכאשר נולד משה נתמלא כל הבית אורה, וחשב שאולי זה היה על העתיד שיהיה לו סגולה להביא האורה במקום החושך. (שאמנם דבריו אינם מובנים, כי קריאת משה היתה לאחר שפסק החושך, ופרעה הציע לו, שילכו לזבוח גם הטף, רק הצאן והבקר ישאר( ומדוע נתמלא הבית אורה בעת לידת משה, ואין הבית מתמלא באור כאשר נולדים צדיקים אחרים. אלא, משה שגופו היה קלוש בחומריותו ולא הפריע לאור האלוקי שנתגלה בנשמתו להאיר כבר בעולם הזה. ועוד הלך ונתחזק אור זה, עד שקרן אור פניו בקבלת הלוחות.
תוכל למצוא בספר אבני ברקת מהדורה רביעית חלק א', לפרשתנו, ביאורים נפלאים, השופכים אור חדש על מכת ארבה על יציאת מצרים, תפילין של יד ושל ראש והפרשיות המונחות בהן. ועוד נושאים רבים ומגוונים. כדאי לעיין גם בחלק רביעי של אבני ברקת, על הגדה של פסח בעניינים הקשורים לעשרת המכות שקיבלו המצרים, ועל השקפת חז"ל עליהם.
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים או בטלפונים: 9972675 02. 7507159 050. או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
