ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".
נאמרה פרשה זו סמוך לפרשת "מזבח אדמה תעשה לי" ללמד שסנהדרין הגדולה יושבת סמוך למזבח ומשם הכח והסמכות לה ולכל דייני ישראל לדון דיני נפשות. נסתלקה הסנהדרין מלשכת הגזית, אבדנו סמכות משפט דיני נפשות, התורני.
זאת ועוד, נאמר, "אשר תשים לפניהם". לפניהם, ולא לפני גויים. ואפילו ידעת שאומות העולם דנים כמשפט התורה אל תלך לשופטיהם. גם דיני ממונות נמסרו לסמוכים, (אפילו בזמן שאין מקדש) שקיבלו רשות לדון תלמיד מרבו עד משה רבינו. וכיום שאין לנו סמוכים, סמכותנו לדון דיני ממונות נובעת מפני שאנו שלוחי הסמוכים, כמבואר במסכת בבא קמא (פד, ב).
מהו המיוחד במשפטנו, שרק כאשר הם יוצאים מדייני ישראל, ובדיני נפשות רק כאשר יושבים הדיינים בלשכת הגזית, יש בהם ערך עליון עד כי הנוטשם הרי הוא כהולך לרעות בשדות זרים, מחלל ה' ומבזה התורה. פתרון שאלה זו אנו יכולים ללמד מדברי המדרש רבה (לב, ז) על הפסוק, הנה אנכי שולח מלאך לפניך. שכך אמרו:
"הדא הוא דכתיב (תהלים, פב ו), אֲנִי אָמַרְתִּי אלוקים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. כשעמדו ישראל בסיני וקבלו התורה. אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המוות, על כל אומות העולם יש לך רשות, ועל אומה זו אין לך רשות. כשם שאני חי וקיים כך בני קיימין. ולא רציתם, חבלתם מעשיכם ואמרתם לעגל אלה אלוקיך ישראל. לכך אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן מה אומות העולם משתמשים בשרים אף אתם כן. שנאמר, הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ.... אמר לו משה, כך היו התנאים? לא אמרת, וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. אמר לו, לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ. אמר משה, נראה דברי מי עומדים. הדא הוא דכתיב, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ".
מתן תורה העלה את ישראל לדרגת חיי עולם, לדבקות מיוחדת באלוקות ההופכת את גוף האדם למציאות רוחנית עליונה, כזו שאין למלאך המוות שליטה עליה. ברם, חטא העגל הורידם מדרגתם, אחריו הם שייכים לעולם החומר בו שולט השטן, הרי הם ככל האדם. ממילא אף הנהגתם אינה יכולה להיות שונה מהנהגת שאר האומות, אלו שאינן קרובות אל הקדוש ברוך הוא. מחסום הגוף מעכב ואין הנהגתו הישירה של הקדוש ברוך הוא מגיעה אליהם אלא באמצעות מלאך. ובכל זאת חזר בו הקדוש ברוך הוא מהנהגתם על ידי מלאך, אך לא חזר בו משליטתם על ידי מלאך המוות.
ומעתה מהו ההבדל שבין ישראל לעמים. בגופם דומים הן לכל האדם. לאחר חטא העגל נתברר שישראל שייכים לעולם הגוף ועדיין הכרחית המיתה על מנת להפריד בין הרע לבין הטוב שבהם, ועדיין אין הם יכולים להעלות את חומריותם לדרגת מלאכים בהיותם חיים. אבל, תוכם פנימה, הרוח שבהם, היא במלוא טהרתה, בכל קירבת אלוקים חיים. הנהגת הקדוש ברוך הוא שהיא עובדה נסתרת שייכת לפנימיותם של ישראל. כאן מתגלים הם במלוא יופיים, ולכך הקדוש ברוך הוא בעצמו מנחה הדרך לפניהם.
אף בשעת מתן תורה משלח משה את נערי ישראל להקריב זבחים שלמים ובדמם המוזה על העם נקבעת יהדותם של ישראל. בדמים, בטבילה, ומילה נתגירו ישראל, לפני קבלת התורה. אותו אקט יסודי וחשוב בתולדות ישראל נערך דוקא על ידי נערי ישראל ומדוע? כי בפנימיותם אין שוני בין הגדולים שבישראל לבין הקטנים שבהם. נפשם חצובה מתחת כסא הכבוד. לא רצונם ואף לא מעשיהם הם המקנים את עצם מהותם. ישראל נבראו להיות עם ה' בעל- כורחם, ונערי ישראל המקריבים זבחים הם העדות המוחלטת לכך. אף דייני ישראל, הגדולים שבעם שבעים ואחד הזקנים שהם עיני ישראל, ביושבם ליד מזבח ה' - רוח אלוקית מפעמת בלבם במלוא עוזה, על ידה זוכים הם להבין טוב יותר את התורה, ורוח זו היא אף המכוונת אותם להורות כהלכה. קדושתם הפנימית משפיעה על המשפט היוצא מפיהם. וכן הדבר בכל שופט ושופט שבישראל, מהותו הפנימית משפיעה על פסק הדין היוצא מגרונו. ואם כי לכאורה אומות העולם אומרים כמותו, אין זה אלא דמיון חיצוני ותו לא. ואם תשאל מה הנפקא מינה, כיון שסוף סוף מסקנת המשפט אחת היא, הבה נעיין במדרש תנחומא על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (משפטים, אות ג) שכך אמר:
"לִפְנֵיהֶם, ולא לפני גויים. שכל המניח דייני ישראל והולך לפני גויים כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה ואחר כך כפר בתורה... למה הדבר דומה? לחולה שנכנס הרופא לבקרו, אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שירצה. נכנס לחולה אחר אמר, הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני. אמרו לו, לזה אמרת לאכול כל מה שירצה, ולזה אמרת אל יאכל. אמר להן, החולה הראשון אינו של חיים לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו. אבל זה שהוא של חיים, אמרתי אל יאכל דבר פלוני שלא יכביד החולי. כן חוקות אומות העולם, שנאמר (ירמיהו, י ג), כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא. אבל משפטי ישראל נאמר בהם (ויקרא, יח ה), וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם".
משפטי אומות העולם הם כדי לשמור על הסדר החברתי. הם אינם מועילים ולא כלום לאישיותו של האדם, והתועלת שבהם חיצונית היא בלבד. כאשר גנב מושם מאחרי סורג ובריח, הוא אינו גונב אבל אין בזה רפואה למחלתו הנפשית. חוקים אלה מיועדים לאדם העומד למות, ובנתיים עד מותו הוא זקוק לקיום. לכן, למשל, הוא אוכל, אבל אין כל צורך בברירה. כל מזון המשביעו יפה לו. וכן במשפטיו, כל משפט אשר מטיב את חיי החברה בעולם הזה, הוא משפט טוב, שהרי המטרה היא רק לשמור על הסדר הציבורי. לא כן חוקי התורה. נוסף על הסדר החברתי אשר הם נותנים, ההולך בדרך זו מחיה את עצמו, שוב הוא אינו מת. החיים אינם רק עלי אדמות, הם נמשכים גם בעולם עליון יותר, וכדי לזכות שם לחיים יש צורך באוכל מיוחד. לא מדובר בחיי שעה שכל אוכל מועיל לו אלא בחיי עולם. לכן החוקים של התורה מוכרחים להיות כפי שהם, מגבילים, בוררים, רק כך יש בהם את סממן החיים של תורת ה', זו המחיה את האדם והעולם כולו. ולפיכך הם צריכים לבוא מפי חכמי התורה ואז יש בסגולתם לרפא חולי הנפש.
אכן, כאשר חוקי התורה מתקנים את נפש האדם ומביאים אותו לשלמות בודאי שגם הסדר הציבורי הוא על קנו. דוגמה קטנה לכך אנו מוצאים במדרש (שם א) על הפסוק (תהלים, צט, ד), אתה כוננת מישרים, וזה לשון המדרש:
"אמר ר' אלכסנדרי שני חמרים שונאין זה לזה המהלכין בדרך. רבץ חמורו של אחד מהן. אמר בעל החמור לשני, נאמר בתורה, כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׁנַאֲךָ... עָזֹב תַּעֲזֹב (שמות, כג ה) מה עשה חזר וטען ומלוהו התחיל מסיח עמו עזוב קימעא מכאן העלה מכאן... עד שיטעון עושין שלום ביניהם וחבירו אומר, לא הייתי סבור שהוא שונאי? ראה היאך רחם עלי. נכנסו לפונדק אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זה לזה".
משפט התורה מיישר את לבות ישראל, לא רק בצורה המיסטית אלא גם בצורה המוחשית הפשוטה. דבר נוסף יש כאן, דיני התורה אינם דברים המתחילים באדם. המשפט האלוקי בו מנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו והמשפט שניתן לישראל הינם למעשה משורש אחד. כל שהאמת והצדק בו והקדוש ברוך הוא מנהיג בו עולמו, אף ישראל עושים כן. שכך אמרו במדרש רבה משפטים (פרשה א):
אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאני יכול לעבור על הדין על העובדי כוכבים, ואני, איני מעביר. אלא, תופס אני בדין. כך אתם לא תצאו חוץ לדין.
ובפרשה ה:
אמר הקדוש ברוך הוא,... כשם שאתם מצווים לא תעבוד באחיך יותר משש שנים, "שלא בראתי את העולם אלא לששה ימים", לפיכך נתתי לך שש שנים שתהא רשאי לעבוד בעבד עברי.
מה שאין הקדוש ברוך הוא מעביר את הדין, או מה שברא את העולם לששת ימים בלבד, כי כך צריך להיות, ואחרת אין קיום לעולם. לכן ישראל צריכים לנהוג כך, על מנת שגם להם יהיה קיום אמיתי, נצחי. אי אפשר להשתעבד בעבד עברי יותר משש כי עבודה בעולם היא רק בשש. כך נברא העולם וממילא אין מציאות אמיתית אחרת. זוהי התורה שגם חוקי החברה שבה, הם חוקות שמים וארץ ואף הקדוש ברוך הוא נוהג בהם משום שהם אמיתות מבחינת עצמם ומהותם. אלא, אצל הקדוש ברוך הוא יש להן משמעות מעשית שונה משיש להן אצל האדם, אבל בשורשם אותם דברים הם, לכן אומר המדרש (שם ו):
אין מדת הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם... והקדוש ברוך הוא מה שהוא עושה, אומר לישראל לעשות ולשמור, מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע וראב"ע ורבי עקיבא שהלכו לרומי, ודרשו כן. אמר להם מין אחד דבריכם כזב. למה אינו משמר השבת? )שהוא מוריד גשם בשבת והמים עוברים מרשות היחיד לרשות הרבים) אמרו לו, מותר לאדם לטלטל בתוך חצירו בשבת, אף תחתונים ועליונים חצירו של הקדוש ברוך הוא...
כל הצווים הם אמת. ממילא גם הקדוש ברוך הוא מקיים אותם. אלא שאותם המושגים גופא בהשלכתם כלפי הקדוש ברוך הוא שונים הם לגמרי מהמושגים שלנו. ובמדרש נראה הדבר בענין שמירת שבת, אותה אמת האוסרת עלינו לטלטל מצויה אף אצל הקדוש ברוך הוא אלא שמשתנים התנאים לא משתנה הדין. הקדוש ברוך הוא מקיים את הדברים משורשיותם משום שהם מוכרחים ואינם כלל גזירות על האדם. לעומת זאת מלך בשר ודם הגוזר על הציבור גזירה, אינו מקיימה, לפי שאין בגזירה תועלת מצד עצמה, ורק הסדר הציבורי הוא המחייב אותה. על כן המלך שהוא למעלה מזה, אינו צריך לקיים גזירתו כי בלאו הכי לא יפגע הסדר הציבורי. לא כן אצל חוקי התורה.
_______________________
עוד נושאים מעניינים על הפרשה, ניתן לקרוא בספר "אבני ברקת", כרך א.
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים.
או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.
או באי_מייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
