ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- יש שואלים
- שונות
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- ביטחון בה'
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
י"ח בתמוז ה'תשנ"ג
אסור להיות פחדן. אוי לו למי שהוא פחדן, שכן הפחד המופרז הוא הדבר הרע ביותר שיכול להיות. אין דבר רע ואכזרי בעולם הדומה לו. הפחד מגדיל את הרעות יותר באין ערוך ממה שהן באמת; הוא מאפיל על כל הטובות, והוא יכול להתפשט בכל מיני תחומים. יש אנשים שמצב בריאותם מדאיג אותם, כל כאב מפחיד אותם, והם חוששים, - מי יודע ממה בא הכאב. הם כל-כך מפחדים, שאינם מעיזים להיבדק אצל רופא, שמא יתברר להם דבר מה שאינו כשורה. ולעומתם ישנם אנשים, שכל הזמן רצים לרופאים, בעבור כל הרגשה דמיונית, ולא מציאותית.
ויש שהפחד מתפתח באפיק אחר. יש הורים דאגתנים, הדואגים לילדיהם. הם מלאי פחד שמא יקרה להם משהו, הם רצים לחדר הילדים לעיתים קרובות, לראות אם הכל בסדר, אם לא קרה איזה דבר, גם בלילה הם לא שקטים, הם מתעוררים בדאגה, והולכים לראות אם הכל כשורה. ואם הילדים יוצאים לטיול, באותם ימים, חייהם אינם חיים. אם הילדים הולכים לבריכה, אין להם מנוחה, ונמצאו כל ימיהם בדאגה ובפחד.
יש גם מי שמפחד מהחברה מחשש שמעמדו החברתי ייפגע או יתערער. ויש שמפחדים ממשבר בתחום הכלכלי.
הצד המשותף לכל הפחדים הללו, שהם נוטלים את שמחת החיים, ומערערים את שלוות הנפש. כל בעיה נראית גדולה פי כמה ממה שהיא באמת.
הפחד מונע את השמחה בדברים הטובים, כי אדם פוחד שמא הטובה לא תחזיק מעמד, פוחד שמא הטובה רק נראית כטובה אבל באמת היא רעה. אוי לו לפחדן, חייו אינם חיים. הפחד המופרז הוא חולשה נפשית חולנית, שצריך להבריא ממנה. הוא מרתיע את האדם מלעשות דברים להצלחתו, מחשש שמא לא יועיל, אלא יזיק. הפחד מדכא את הרצון לפעול, וממילא, חוסר המעש עצמו, גורם לאדם, שיפול בכל רע. ואז, מצדיק הפחדן את עצמו, ואומר - הנה, הוכח שצדקתי בדאגותי, והנה, בא לי אשר יגורתי ממנו. ואין הוא מבין, שהפחד וחוסר המעש, הם שהביאו את הנפילה, ואת הצרה.
איך אפשר להרפא ממחלה רעה זו? מה יעשה אדם כדי שלא יפחד יתר על המדה? התיקון האמיתי למחלה זו הוא חיזוק האמונה; אמונה שיש מנהיג לעולם, שהעולם אינו הפקר. אמונה בד' אלקי עולם ואדם. ולא די בזה, אלא בחיזוק ההכרה ש"טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה ; ט), וכל מה שקורה לאדם הוא מאיתו יתברך, והכל לטובה, "כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס:). יש על מי להשען: על אבינו שבשמים. לא יתכן שיקרה לאדם משהו במקרה, שלא במכוון. הכל מכוון, והכל לטובה. מי שאמונתו חזקה, לא יתכן שיהיה פחדן. האמונה והביטחון הם הרפואה היסודית למחלת הפחד המופרז. הפחד המופרז הוא תכונה של החוטא, "פחדו בציון חטאים" (ישעיה יג ; יד), אבל המאמין, מלא ביטחון, ו"לא ירא משמעה רעה, נכון לבו בטֻח בד'" (תהלים קיב ; ז), "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד" (ישעיה יב ; ב).
חלק ב
י"ט בתמוז ה'תשנ"ג
ואם תאמר, מהו הקשר בין האמונה ובין מניעת הפחד? עובדה היא שקורים בעולם גם דברים שאינם טובים, ומניין הביטחון לאדם שלו זה לא יקרה? מהי ההצדקה לשאננות? וכי לאנשים מאמינים לא באות צרות ורעות? איך על-ידי האמונה מסתלק הפחד?!
התשובה לכך היא, כי אכן, האמונה והביטחון משנים את כל המבט על המציאות. האדם המאמין, יודע שהכל נמצא בשליטה אלקית, והכל מכוון לטובה. "טוב ד' לכל" (תהלים קמה ; ט). אדם יודע ש"שֹמר פתאים ד'" (תהלים קטז ; ו), ו"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא ; ד). מי שיודע זאת, סרה ממנו תחושת הפחד. הפחד בא מתחושה של בדידות, מהרגשה שאין לאדם מי שיגן עליו. אדם הנמצא לבדו בבית מתעורר בו פחד, אדם המהלך יחידי בלילה, יכול להתעורר בו פחד, כי הוא לבדו. אבל כאשר הוא בוטח בד' השומר עליו, אין עוד פחד בליבו.
ואם שׁוב תאמר - אבל עובדה היא שקורים דברים רעים, ומהיכן הביטחון לאדם כי לו זה לא יקרה? מתוך מבט של אמונה וביטחון, מסתכל האדם על המציאות במבט חיובי. רובה של המציאות טוב. הרע בעולם, הוא חריג ובלתי-שכיח. דוקא מפני שהוא חריג ובלתי-שכיח, מדברים עליו ועוסקים בו; כי בגלל היותו יוצא דופן, הוא מתבלט. אבל הטוב הוא טבעי, ואין מרגישים בטוב כל-כך. אם כן, כיון שהרעות הן מעטות והטובות מרובות, והסבירות שיהיה רע נמוכה היא, ממילא אין הצדקה לדאגות ולפחדים תמידיים. זאת ועוד, גם אם חס-ושלום קורה דבר רע, בעצם, אין הוא רע באמת, אלא רק למראית העין, אבל באמת "גם זו לטובה", ולטב עביד.
אם כן, נכון לאמר שהמאמין והבוטח בד' לא מפחד. אמנם, לא אמרנו שאין צורך להזהר מסכנות, לא אמרנו שמותר לעשות דברים מסוכנים, ולבטוח בד' שהכל יהיה טוב. התורה מצוה את האדם להזהר מהסכנה (דברים ד ; טו): "ונשמרתם מאד לנפשֹתכם". להזהר צריך, אבל לפחד לא צריך, ואסור. יש להמנע מלהכנס למצבים מסוכנים. אבל, רק במקום שהסכנה מצויה, אבל במקום שאין הסכנה מצויה ושכיחה, לא צריך לפחד מפני הבלתי-מצוי.
ואל תאמר כי מי שאינו מפחד אינו זהיר. אין הדבר כן, בכל דבר צריך לשמור על המינון הנכון, וכל הפרזה לכל צד, מזיקה. ובענין הפחד, המינון צריך להיות במידה מצומצמת. מיעוטו יפה, ורובו קשה. פחד במקום שהסכנה מצויה, פחד שגורם לעירנות ולזהירות, במקום שהזהירות דרושה, הוא חיובי ורצוי. אבל לפחד תמיד, גם במקום שאין סבירות לסכנות, זו רעה חולה, וכאמור, הפחד המופרז הוא הדבר הרע ביותר. "והבוטח בד' חסד יסובבנו" (תהלים לב ; י).
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
