ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
בכל זאת הפתיחה כך היא:
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אתם... מחצית השקל... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט... ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם.
שלש תרומות נאמרו בזה:
א. תרומת האדנים שבאה ממניינם לפני הקמת המשכן.
ב. מחצית השקל שמנאן לאחר הקמת המשכן. וממנה באו קרבנות ציבור לכל השנה ועליה נאמר, לכפר על נפשותיכם שהקרבנות כפרה הם לישראל, בשתי אלה הושוו עשירים ודלים.
ג. תרומת המשכן, כל אחד כנדבת לבו (רש"י).
נמצאנו למדים שבשעת מנין הציבור יש להביא מחצית השקל כפרה. רש"י כותב (פסוק יב(, "שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם כמו שמצינו בימי דוד".
יש לשאול מדוע רע הדבר למנותם? ועוד, מדוע נותנים לצורך המנין מחצית השקל ולא שקל שלם כמו כל חיובי תשלום בתורה הבאים בשקלים שלמים?
הרד"ק בביאורו (לסוף ספר שמואל ב) כתב, שדוד המלך בשעה שמנה את ישראל מנאם כפי שכתוב בתורה על ידי טלאים או על ידי דבר אחר (כי אין להניח שאותו צדיק וכל אנשי דורו כולל החכמים טעו ומנו ישראל שלא כמצווה). ובכל זאת היתה מגפה בעם ומתו בזמן קצר שבעים אלף איש (כמבואר שם בפסוקים). נראה בעליל שכלל אין זה מרצונו של הקדוש ברוך הוא, למנות את ישראל, אלא אם כן יש בזה צורך. בזמן דוד נפלה המגפה בעם משום שלא היה צורך במנין ולא משום שעשו זאת בצורה שאינה כתורה.
נראה, כי מנין ענינו הקניית חשיבות לדבר הנמנה. כאשר מונים את ישראל משמעות הדבר הוא הדגשת חשיבותו של כל אחד מן העם בפני עצמו, ובאמת חשיבותן של ישראל היא בכלליותם. לכן ציותה התורה שכל אחד יתן מחצית השקל דוקא ולא דבר שלם, כי מחצית ראויה להצטרף לאחרים, והצירוף וההדבקות באחרים היא היא המכפרת על העם.
על דוד נאמר (שמואל ב, כד), ויסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה. העם חטא והיה ראוי לעונש. וביארו חז"ל בילקוט שמעוני (הובא ברד"ק בסוף הספר), כי חטאם היה בכך שלא דרשו את בנית המקדש. אמנם העונש לא בא ישירות אלא גרם לחטא אחר, חטא מנין העם ועל ידו בא העונש. נראה שאי בנית המקדש ומנין העם, חד הם. כפי שהסברנו מנין פירושו פירוד במדה מסויימת באשר כל פרט מקבל חשיבות בפני עצמו וזהו העדר שלמות בעם הגורם לחוסר השראת שכינה בישראל. וכעין זה המקדש הנקרא תלפיות תל שכל פיות פונים אליו בתפילה ובעבודת ה', אף הוא מאחד את ישראל בינם לבין עצמם ובינם לבין בוראם, ולכן גם נעצרה המגפה כאשר דוד קנה מארונה את מקום המקדש בכספם של כל ישראל והקריב קרבן באותו הכסף.
בילקוט שמעוני (שם) מבוארים דברי הפסוק בדברי הימים (א, כא, טו):
וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה ה' וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה.... מה ראה? רב אמר, יעקב ראה. שמואל אמר, אפרו של יצחק ראה. ור' יצחק אמר, כסף הכפורים ראה. שנאמר (שמות, ל טז), וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים ור' יוחנן אמר, בית המקדש ראה. שנאמר (בראשית, כב יד), אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה.
ראו חז"ל שזכותם של ישראל היא באחדותם והיא שהצילתם מן המגפה.
וביאר רב, זכותו של יעקב עמדה להם. יעקב הוא שורש אחדות ישראל. ממנו נפרדו השבטים והוא המאחדם, אותו כוח של אחדות הוא שכיפר עליהם ועצר המגפה.
שמואל אמר, אפרו של יצחק עמד להם, אפרו של יצחק פירושו מקור הרוחניות המיוחדת זו הדבקה באלהים חיים עד כדי ביטול הגוף והפיכתו לאפר, הוא שאיחד ישראל לאביהם שבשמים וכיפר עליהם.
אמור מעתה הן רב והן שמואל ראו את שורש ישראל כמבוא להצלתם.
ר' יצחק אמר, חצאי השקלים הם שעמדו להם.
כפי שהסברנו חצאי השקלים מאחדים את ישראל והם שהביאו להצלתם. כלומר, גם כאשר ישראל לכאורה נפרדים אחד מהשני וכל שבט שוכן בנפרד מאחיו, גם אז יש במהות ישראל גורם מאחד.
ר' יוחנן אמר, בית המקדש הושיעם.
זוהי מעלה מיוחדת אשר עתידה היתה להתגלות לאחר זמן. כל ישראל, העולים לרגל שלוש פעמים בשנה ועובדים לאל אחד בירושלים בבית הבחירה מבטאים בכך את שיא אחדות ישראל בדבקותם בה' יתברך. זוהי מעלה יתרה על מעלת השקלים. שכן בעוד האחרונים מהווים מכשיר להבאת קרבנות ציבור עבור כלל ישראל, הרי שעליה לרגל נעשית ממש על ידי כל אחד ואחד, ובזמן אחד, על כן סובר רבי יוחנן כי דוקא מעלת בית המקדש היא שגרמה להפסקת המגפה. (ר' יצחק מדבר על מצב שהיה קיים ואילו ר"י ראה את העתיד כמפתח ההצלה).
זאת ועוד, אף המנצחים על מלאכת המשכן בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, מגדולי השבטים, ואהליאב בן אחיסמך למטה דן מהירודים שבשבטים באים להשלים את אחדות ישראל בכוח ובפועל בבנין המשכן וכליו.
כאשר הפרשה מדברת על ההכנה, יש להקדים את שקליהם של ישראל כי הם המהווים גם השלמת ישראל וחיבורם, הם המביאים לכך שישראל יהיו מוכשרים לכל המעלות העתידות לבוא עליהם בעבודת המשכן והמקדש. לפי זה מובנים דברי רש"י הכותב (לא, יח), שאף כי מעשה העגל קדם לציווי הקמת המשכן, בכל זאת כתבה התורה את מעשה העגל דוקא בפרשה זאת. כי לפי המבואר, בפרשתנו, מתגלית אחדותן של ישראל והשלמת השבטים זה את זה, ולפיכך שייך מעשה העגל לפרשתנו דוקא.
_____________________
הסט אבני ברקת יצא לאחרונה במהדורה רביעית מורחבת
ניתן להשיג בחנויות
או בטלפונים 9972675-02, 050-7126758.
או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
