ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
לפעמים מצוי התלמיד המצב של תחילת הדרך, ולעתים מצוי הוא לאחר "כיבושה" של מדרגה נוספת, אותה רכש בעמל אישי, תוך עזרה מהסביבה, מהמחנך, אך גם תוך מאבק במפריעים מן הפנים ומן החוץ.
למעשה, ניתן לומר שלכל מדרגה רוחנית, יש מצב שקדם לה, והמצב שלאחריה. יהודי נמצא לעולם בתנועה רוחנית, אין קיבעון רוחני, אפשר לעלות, ואפשר לרדת. יתכן שבמישור מסוים ירגיש עליה, ובמשנהו יחוש ירידה. אך לעולם יהא בתנועה. וכמשלם של בעלי המוסר (כמדומני של ר' ישראל סלנטר) שהמשילו נשמת יהודי לציפור המנענעת את כנפיה ועולה מעלה מעלה, ואם תחדל תיפול למטה.
כיצד תהיה ההתיחסות להשגים אלו, מבחינת קביעת הדרך הרוחנית בעבודה אותה אנו מנסים לסגל לתלמידים?
ננסה לענות על כך ע"פ דברי "המשך חכמה" לפרשת ויקהל (שמות לה,ב) בענין היחס שבין מלאכת המשכן לשמירת שבת.
כידוע עבודת המשכן דוחה שבת, אך מלאכת הקמתו, אינה דוחה שבת. מקור הדברים בפרשת ויקהל שם פותחת הפרשה בשמירת שבת - "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה'. כל נדיב לבו יביאה את תרומת ד' זהב וכסף ונחושת...". ושם ברש"י - "הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת". (כך לכאורה משמע במכילתא דר' ישמעאל שם על הפסוק ויקהל משה - "יכול ניטלה קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין, שומע אני יתקנם בשבת? תלמוד לומר - ויקהל משה, בחול ולא בשבת". וזאת מנין? משום שפרשת ויקהל פותחת במצוות שמירת שבת ואיסור מלאכה).
והקשה הגרמ"ש ב"משך חכמה" והרי בפרשת כי תשא הוקדם הצווי על מלאכת המשכן לציווי על שמירת שבת (שמות לא - "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור... ובכל מלאכה... ועשו את כל אשר צויתך את אהל מועד ואת הארון לעדות... ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו.. ושמרת את השבת.. מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה... כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת").
והנה ע"פ סדר זה ניתן היה להבין שמלאכת הקמת המשכן, גם היא דוחה שבת. סברת הדין הינה דאע"פ שמכשירין (של עבודת המקדש) אינם דוחים שבת, שהרי ניתן לעשותן מערב שבת, אך את המשכן עצמו לא ניתן לסיים בימי החול קודם לשבת, וא"כ ידחה את השבת.
מבאר ה"משך חכמה" דעצם ההיתר לעשות במשכן את סדרי העבודה בשבת, נובע מטעמי הדינים של שמירת שבת ושל עבודת המשכן. מטרת השבת היא להעיד לבאי העולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש, חידוש הבריאה יש מאין. ומטרת העבודה במשכן, מקום השראת השכינה, להראות כי ההשגחה של הבורא יתברך תמידית היא ואין לה הפסקה, וכל העולם מתהווה כל רגע ע"פ ציווי ה' המעמידו. נמצא שמצוות שמירת השבת ועבודת המשכן, באות גם יחד כדי להורות על הבריאה, ועל ההשגחה התמידית. אלא שכל זה הוא רק לאחר ששרתה השכינה במשכן (ובמקדש). אולם טרם הקמתו, שאין השכינה שורה שם, אין בעבודת-הקמתו עדות על השגחתו התמידית. ומשום כך תדחהו השבת. אמנם, מערכה זו התחדשה רק לאחר חטא העגל, שהרי מקודם לחטא, הבטיחם השם יתברך - "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (סוף פרשת יתרו). והיו ישראל במדרגה שהשכינה שרתה בהם עצמם והם היו מעון לכבוד ה' בעולם. ובאותה מדרגה, אף עצם עבודתם בהקמת המשכן, היא היא עדות על מציאות השכינה בעולם הזה, ומוכיח על השגחתו התמידית של הבורא. לפיכך, לא היה בהקמתו סתירה לשמירת שבת, והיה מן הראוי שעבודת הקמתו, כמו גם עבודת מלאכתו, ידחו את השבת. משום כך בראש פרשת כי-תשא, טרם החטא, נכתבה הקמת המשכן קודם לשבת. והנה, לאחר שחטאו וירדו ממדרגתם הנ"ל, הנה השכינה מצטמצמת במשכן דוקא, וזאת רק לאחר הקמתו. מעתה, שוב אין עבודת הקמתו דוחה את השבת, אלא רק עבודת המשכן שלאחר ההקמה. לפיכך, בפרשת ויקהל, נכתבה מצוות שמירת שבת, לפני מצות הקמת המשכן, להורות ששוב אינו בדין שתדחה את השבת (ועיין בדבריו הנחמדים שם).
נחזור לעניין שפתחנו בו. כל נפש מעם ישראל, היתה בשורשה במעמד הר סיני, וזכתה לאותה השראת השכינה טרם החטא. בעטיו של החטא, ירדה ממדרגה זו, אך אנחנו מצווים לשאוף להחזירה אליה. לעולם יהא אדם שואף למצב ששכינה וקדושה מצויים בו, וכל מדרגה רוחנית שרוכש בחייו, בחיי-קודש ובחיי חול גם יחד, אינה רק שלב נוסף בדרך ליעד, אלא יש בה עצמה מידה של השראת שכינה בהתאם לנקודה שכבש.
מתוך דברים אלו, נתברר לנו, שהרב והתלמיד צריכים לראות בהתמודדות היום יומית, את ההיבט של מה שכבר "נכבש", לאחוז בו בכל הכוח, ולהיישיר מבט אל היעד הבא, הנקודה הנוספת שב"כיבוש" הרוחני.
יש אפוא שאלות, שהתשובות להן נגזרות מההשקפה אל מה שכבר "נכבש", ויש קושיות, שהיישוב להן , הינו מההסתכלות מהו השלב הבא, וההבנה כיצד יש לגשת אליו.
כידוע, המצבים לא רק מתחלפים מזמן לזמן, אלא גם באותו אדם ובאותו שעה, מנושא אחד למשנהו. משום כך הסיפוק והשאיפה אינן הגדרות סותרות, אלא משלימות, ומחויבות במציאות.
בימים אלו של תחילת חודש אדר, ישנה בחינה נוספת של "ונהפוך הוא", אפשרות של הפיכת מצבים על פיהם, גשמית ורוחנית. יש בכח עבודת הימים האלו לאפשר טיפוס במעלות בית ה', באופן מיוחד ומסוגל.הרי אין שמחה, כשמחתו של כובש מדרגה רוחנית, והופך אותה לנכס קבוע. "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ופירש רש"י מרבין בשמחה - פורים ופסח. שמתוך שמחת חודשי אדר, נגיע לחירות הנפשית של פסח, לנו ולכל בית ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
