- משפחה חברה ומדינה
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
טל בת שרה חוה
כל אחד צריך סבא וסבתא שרחוקים מתלאות הגידול היומיומי שלהם, מינקות עד בגרות, סבא וסבתא שעומדים לרשותם לעצה, לעזרה וכדוגמה לחיקוי.
התורה מספרת לנו שמנשה ואפרים עלו לגדולה מפני שהם זכו ליתרונות של קשר קרוב עם סבא יעקב. התורה גם מספרת שיוסף זכה לראות נינים. לכל דבר שמוזכר בתורה יש חשיבות רבה. העובדה שמסופר לנו בתורה על החיים של יוסף ועל בניו ובני בניו מעידה על כך שהפרט הזה חשוב מאוד. התהילה של יוסף, עושרו, כוחו והשפעתו נעלמו במהרה. קם פרעה חדש שלא ידע את יוסף, ושמו של יוסף נמחק מהפנתיאון של שליטי מצרים. אך יוסף מוסיף לחיות לנצח דרך צאצאיו, הנינים הקטנים שהשתובבו על ברכיו. הצאצאים שלנו הם אלה שזוכרים אותנו, ודרכם אנחנו משיגים מידה מסוימת של אלמוות עלי אדמות.
גם ביהדות אשכנז וגם יהדות ספרד, אם כי במנהגים שונים ובדרכים שונות, אנשים נוהגים להנציח את עצמם ואת אבותיהם במתן שמם לצאצאיהם. בחברה היהודית היום, להוציא את המגזר התורני, פחות מקובל לקרוא לילדים על שם בני משפחה מדורות קודמים. כשילד גדל ומגיע להבנה ולבגרות, אין לו קשר עם אבותיו. הילד או הילדה לא נושאים שם דורי.
במהלך הקריירה הרבנית שלי היו אנשים רבים שבאו אליי לשאול איך יוכלו לאתר את שורשיהם. פעמים רבות השם שלהם היה קצה החוט שאפשר להתחיל חיפוש שהסתיים בהצלחה. כולנו מבקשים לדעת מאין באנו. התפיסה הדורית מנחמת, מפני שאז אדם לא מרגיש לבד. יש לו עבר, ואם הוא זוכה לנכדים, וקל וחומר לנינים, יש לו גם עתיד. בדרך זו אנחנו מסוגלים להתקיים גם אחרי המוות.
בתורה בני ישראל נספרים כמה פעמים, ולפעמים אפילו נמנים בשמותיהם. השמות בעברית התנ"כית הקלאסית מתארים את אילן היוחסין של האדם, מי היו הוריו ולפעמים גם הורי הוריו. בצלאל, שהיה האדריכל והבנאי של המשכן במדבר, מזוהה לפי אבותיו.
אדם עם תפיסה דורית זכאי ומסוגל, כנראה, לבנות מקום קדוש לעצמו ולזולתו אפילו במדבר הצחיח.
הנינה הקטנה שלי צעירה מכדי להבין את כל זה. רק בסוף השבת היא זיהתה אותי מספיק כדי לחייך אליי. אני מקווה שתזכה לחיים בריאים וטובים ותראה את ניניה מחייכים אליה, אך אני גם מתפלל שהיא וכל בני משפחתנו יעריכו בנשמתם ובתודעתם את אוצר דורות המשפחה. היא הדור השישי מסבי האהוב, שלימד אותי תורה כשהייתי ילד קטן, סבא שסדר הפסח שלו נשאר חקוק על לוח לבי עד עצם היום הזה, עשרות שנים לאחר מעשה.
אני רואה את עצמי, כפי שאני חושב שכולנו צריכים לראות את עצמנו, כגשר בין העבר הידוע לעתיד הבלתי נודע. העם היהודי, כשהוא מצויד בידע דורי ובנאמנות משפחתית, התגבר על סערות קשות ונוראות. זה היה העוגן החזק שלנו, מקור האיתנות והישרדות. העברת הרעיון הזה לצאצאים שלנו היא אתגר אמיתי בהורות היהודית של ימינו. אסור לנו להרשות לדורות הבאים להיות נבוכים לנוכח שאלות כמו מי אני ומאין באתי. חשיבה במונחים דוריים מעניקה לחיינו עוצמה, רציפות ושלווה.
האם מותר לפנות למקובלים?
בריאת העולם בפרשת לך לך
מה המשמעות הנחת תפילין?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
עשרת המכות סוללות דרך
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
מי פה עבריין?
למה ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?