ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מעיינותיך
- תמוז
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בתחום הגיאו-פוליטי ידעה תקופה זו כמה וכמה מהפכות חובקות עולם. הדיקטטורות הטוטליטריות של רוסיה, גרמניה, איטליה וספרד קמו, התפתחו, הגיעו להגמוניה - וכולן עד אחת קרסו. מפת העולם השתנתה אף היא בצורה מפליגה במאה הזו: אירופה, אפריקה ואסיה שינו כולן את פניהן. כמעט בכל פינה בעולם קרו דברים רבים, ובכלל זה שתי מלחמות עולם אשר ערערו את התבל.
שינויים התחוללו גם בתחום המחשבה והידע. שתי דיסציפלינות חדשות, הפסיכולוגיה בכלל ובתוכה הפסיכואנליזה, טבעו חותם מעמיק על התרבות הכללית. האמנות המופשטת, הספרות החדשה והמחשבים, הביאו לתוך עולם החוויות האנושיות צורות חדשות לחלוטין. התפיסות החדשות בתחום הביולוגיה שינו מן היסוד את הדרך שבה אנו מבינים את ההשתנוּת שלנו ואת השינויים שבכוחנו לחולל. תיאוריית היחסות אף היא תובנה חשובה ביותר, אשר שינתה את האופן שבו העולם תופס ומבין את עצמו, והביאה אותו לנקודה שאין ממנה דרך חזרה. היא גם הולידה את פצצת האטום. במקביל לכך, הביולוגיה החדשה הולידה את ההנדסה הגנטית. הישגים אלה, ועוד רבים אחרים, מרחפים מעל לראשינו, כאיום וכהבטחה גם יחד.
גם בחיים היהודיים נוכל לראות תמורות גדולות מאוד. החיים היהודיים בתקופה זו שינו את צורתם בשלושה תחומים עיקריים. השינוי הראשון התחולל במשך תקופה ארוכה, ולא מייד הצליחו לעמוד על מלוא משמעותו, ובכל זאת הוא דרמטי ביותר: אחרי זמן ממושך מאוד שבו העם היהודי היה יותר או פחות דתי ומסורתי, נוצרה מגמה של התרחקות מהמסורת, עד שבשלהי מלחמת העולם הראשונה רוב העם היהודי כבר לא שמר מצוות. זהו שינוי עצום.
את השינוי השני גרמה השואה. השואה, בה ניספו שישה מיליוני יהודים ויותר - אנשים, נשים וטף, שמה קץ ללב החיים היהודיים.
לכל אלה נוספה הקמתה של מדינת ישראל, שהיא עוד מאורע חסר תקדים ושינוי עצום. כל הדברים הללו הם תמורות מרכזיות בתולדותיו ובחייו של העם היהודי. שום דבר בדומה להם לא התרחש באלף השנים שקדמו למאה הזו.
העולם הפוליטי, העולם האינטלקטואלי והעולם היהודי - כולם אפוא השתנו.
הרבי לא רק חי בתקופה שבה כל הדברים הללו התרחשו, הוא גם השתתף, ברמות שונות ובאופנים שונים, בהרבה מן השינויים הללו. כילד, הוא ניצל מן הפוגרומים ברוסיה, בזמן המהפכה הקומוניסטית היה הרבי איש צעיר, והוא נמלט מאירופה בזמן השלטון הנאצי. הידע וההבנה שלו במתרחש בעולם היו ייחודיים. לרבי הייתה יכולת לשאוב ממאגרים רחבים של חכמה רוחנית ומדעית גם יחד: היה לו ידע בפיזיקה, בביולוגיה, בספרות ובטבע האדם. הרבי, שחי בזמנים המרתקים, המפחידים ורבי התמורות ביותר, היה חלק מכל אותם שינויים, וגם יצר ופעל בתוכם. הוא לא רק היה מודע לרבים מן השינויים הללו, אלא אף חזה כמה מהם. היו כאלה שתמך בהם והיו אחרים שהתריע נגדם. על אף שחי בזמנים הקשים ביותר, הרבי היה מסוגל לעצב דברים מתוך הסתכלות קדימה.
זאת ועוד: הרבי היה, כמובן, מודע עד מאוד לעבר. לעברו-שלו, לעבר של עמו, לעברה של האנושות כולה. אך עם זאת הוא מעולם לא חי בעבר. הרבי תמיד היה איש העתיד. מי שקורא בכתביו הרבים יוכל למצוא פה ושם רמזים לעבר, אך עיקר ההתמקדות וההתכוונות שלו היו אל העתיד. לפעמים דיבר על דברים שקרו, אך הרבה יותר מזה דיבר על מה ש צריך לקרות, על מה שעוד יקרה. יש אנשים הרואים בו סמל ודמות לתפארתו של העבר היהודי, אך זו טעות. מהרבה מאוד בחינות היה הרבי דווקא אדם השייך לעתיד, הרבה יותר משהיה שייך לעבר.
עובדה זו מסבירה גם את מה שהיה כה חשוב לרבי בשנותיו האחרונות.
הרבי התבונן בעולם והרגיש איך כל-כך הרבה דברים מתרחשים, הרגיש את העולם כולו רועד ומתנודד. אולם, הוא לא ראה זאת כמצב סופי, אלא כזעזועים המבשרים מהפך גדול. כל השינויים והמצוקות של תקופה זו נתפסו אצלו כצירי לידה, המבשרים על לידה קרובה. על זה חשב כאשר דיבר על המשיח.
הרבי דיבר על המשיח מכיוון שהוא ראה את כל העבר, כאותו רעם עמום המבשר רעידת אדמה. את זה הוא ניסה להגיד לבני האדם. זה המסר שאותו הוא ניסה להעביר. ככל שחלפו השנים הוא נעשה יותר ויותר נמרץ, יותר ויותר לוהט, בכל מה שקשור לביאתו הקרובה של המשיח. הוא ראה זאת לא רק בהתגלות שמיימית, אלא גם דרך ההתבוננות בתנועותיו ובתנודותיו של העולם, בשינויים שהתרחשו לנגד עיניו. הוא ראה את התמורה, את הסבל, את הכאב, כמבשרים מאורע גדול, שינוי כביר. השינוי הזה הוא ביאת המשיח.
ברור שביאת המשיח איננה עוד מאורע אחד המתרחש בעולם. ביאת המשיח היא דבר הרבה יותר מרחיק לכת, הרבה יותר מעמיק. בלשונם של הנביאים, ביאת המשיח משמעותה קץ הימים, סיומה של ההיסטוריה. זהו סופם של הימים הרגילים, וראשיתו של עידן שונה לחלוטין. המשיח ישנה את ההיסטוריה באופן בלתי הפיך. הוא יחולל תמורות תמידיות בחיי האדם, ויבשר עתיד שיהיה שונה לחלוטין מן העבר.
כאשר הרבי שוחח על המשיח לא היתה זו שיחת חולין, גם לא נבואה כלשהי שאותה ביקש להנציח. הרבי דיבר על המשיח משום שהבין כי ביאת המשיח היא תהליך שאנו חייבים לקחת בו חלק פעיל, ולא רק ליהנות ממנו בצורה סבילה. זהו תהליך דו-סטרי, כמו לידה, שבו אי-אפשר להצביע בבירור מהו החלק השמיימי ואיזה חלק הוא תולדה של תהליכים טבעיים.
זוהי הסינתזה שאליה התכוון הרבי כאשר דיבר על המשיח. משום ש'משיח' לא היה בשביל הרבי רק מעין מנטרה, שיש לחזור עליה שש או עשר פעמים ביום כדי להתגבר על קשיים. בשביל הרבי 'משיח' היה משהו שיש לעבוד עבורו, שיש לעסוק בו, שצריך להילחם בשבילו. זאת משום שאנו, כמו גם ההיסטוריה שלנו, בנויים מלכתחילה להיות הקדמה לאחרית הימים. אין אנו צועדים לקראת קץ חיי האנושות או סוף הקיום עלי אדמות, אלא לקראת שינוי כביר בכל הדברים הללו. משום כך המשיח אינו רק משהו שדי להסתפק בדיבורים עליו, אלא דבר שלקראתו אנחנו חייבים להתכונן.
וככל שחלף הזמן, נעשה המסר שלו ברור יותר ויותר: היכונו, עיבדו, כי המשיח בא.
***
כשחושבים על הדברים, עלול להתגנב אל תוכנו הרהור: האמנם תקופתנו נראית כזמן המתאים לביאת המשיח? האמנם אנו חיים בתקופה מלאת-תקווה שכזו?
ספר דניאל מתאר את העידנים השונים בהיסטוריה האנושית: בראשית, תקופת הזהב, לאחריה, תקופת הכסף, ובאחרית הימים - תקופת הברזל. נראה שאנו חיים כיום בתקופה של אליל הברזל. בדורות האחרונים ראינו כוח ועוצמה ללא כל כחל ושרק, בוטים וחד-משמעיים, כאגרוף פלדה. בשום תקופה אחרת בהיסטוריה לא נהרגו כל-כך הרבה אנשים, בכל רחבי כדור הארץ, בשל סיבות כה שגויות. בכל התחומים הכל גלוי וחשוף, מכוער בתכלית ומוצג לעין כל.
למרות כל זאת, הרבי היה החלטי באמרו שדווקא עכשיו הוא הזמן לביאת המשיח, עכשיו ממש.
רבים דיברו על הרבי כעל איש קדוש. קדושתו הייתה ניכרת לא רק מפעם לפעם, היא הייתה עצם מהותו. לרוב בני האדם - החשובים והמפוארים שבהם ואפילו הקדושים שבהם , יש רגעים שבהם הם נחים, והופכים להיות אנשים מן השורה. אבל על הרבי צפו עשרים וארבע שעות ביממה, ומעולם לא היה רגע שאישיותו לא זרחה. הוא היה איש קדוש בעצם. אנשים גם דיברו, ועוד ידברו על הרבי כעל אחד מגדולי תלמידי החכמים בכל הדורות.
יחד עם זאת, הרבי הכיר את העולם. בשנים האחרונות הוא היה מקבל כאלף מכתבים והודעות ביום. ברובם היו סיפורי מכאובים: מחלות, בדידות, עוני, ועוד ועוד. הרבי גם הכיר את המדע והיה מעודכן בכל ההיבטים של החיים בעולם, מהספרות הרוסית ועד לחידושים האחרונים של כל המדעים השונים. היה לו שכל בל-יאומן. והיה לו זיכרון, ודרך של שימוש בו, שלא היו דומים לשום דבר שמחשב יכול לעשות. והוא גם היה איש חכם.
אם כן, בהכירו את העולם ואת צרותיו, כיצד ראה הרבי את ביאת המשיח כדבר השייך לתקופתנו?
***
בשנותיו האחרונות חזר הרבי שוב ושוב על עניין אחד, כמעט כסיסמה. לפעמים הוא אמר זאת בדרך של ציווי, לפעמים בדרך של בקשה. הוא אמר: פיקחו את עיניכם, אנא, פיקחו את עיניכם וראו.
ספר דניאל מדבר גם בעידן האחרון בתולדות האנושות: עידן אליל הברזל, אליל שהוא חזק וקר. ואולם לאליל הזה יש רגלי חרס. הוא איננו באמת כפי שהוא נראה. אנו רואים את הכוח, וזה משתק אותנו. אבל מהו האליל הזה באמת? הוא דבר הניצב על רגלי חרס, והדחיפה הקטנה ביותר תמוטט אותו. הרבי הביט אל תוך ערפילי העתיד וראה. הוא היה בין הראשונים שניבאו כי אותו ענק של כוח ברוטאלי, ברית המועצות, יתמוטט. ואכן, ברית המועצות התמוטטה לא בגלל פצצה אטומית, אלא משום שהיו לה רגלי חרס.
אבל לרבי היה מסר גדול עוד יותר. באומרו לנו לפקוח את עינינו ולראות את העולם כפי שהוא באמת הוא דיבר לא רק על מבנה הכוח, אלא על המבנה של החיים עצמם. הוא אמר: האם אתם סבורים כי עולמנו הוא עולם, שבו בני האדם מעוניינים רק בהנאות? אתם טועים! מה שהם באמת רוצים הוא קצת אהבה, קצת תלות ומבט אל השמים. הם רק לא יודעים כיצד לבטא זאת. אותם אנשים, הנראים כמי שיש להם בחיים רק רדיפה אחר הכוח והרכוש לשמם, באמת אינם שואפים אלא למעט ניחומים, לאיזו מילה טובה. הם רק אינם יודעים כיצד להשיג זאת.
כאשר אנו פוקחים עיניים ורואים אל מעבר לערפל, אל מה שמאחורי החזות החיצונית הגסה, הבוטה והצורמת, אנו יכולים להבין שבני האדם אינם באמת כפי שהם נראים, הם שונים. והשאיפה לאהבה, לניחומים ולמילה טובה נעשית יותר ויותר קרובה.
זו היא 'מורשתו' של הרבי. בעצם, אסור להשתמש במלה הזו בהקשר של הרבי. הרבי לא השאיר אחריו ירושה או מורשה, הרבי השאיר משימה. הרבי לא השאיר רק מכלול של ספרים, סרטי וידיאו ונאומים. הוא השאיר לנו משימה שעלינו להשלים, והספרים וכל שאר המשאבים מעניקים לבני האדם את ההבנה שתאפשר להם לבצע משימה זו.
מה שמוטל עלינו לעשות הוא לעזור לאותם דברים נסתרים להתגלות, לצאת אל האור. מה שנראה בעינינו כעולם של כפירה אינו אלא עולם של אנשים הבוכים ומבקשים אמונה, מתחננים לאמונה. אך מאחר שהם מתביישים לקרוא לאמונה בשמה, הם מכנים אותה באלף שמות אחרים. הם אומרים זאת בדרכם שלהם, כילדים שאינם מסוגלים לבטא את המלים כראוי. עלינו לתמוך בהם, לעזור להם לבטא את המלים טוב יותר, ברור יותר. לומר להם, שמה שהם באמת רוצים לומר הוא - "אני מאמין", "אני רוצה להיות טוב יותר".
אנו נמצאים כעת בסוף כל תקופות האידיאולוגיות, ואפילו בסוף התקופה שבה האמינו, כי כוח או כסף יכולים לפתור בעיות. זהו זמן אשר בו רבים כבר מוכנים, בפנימיות לבם, לאמונה. עלינו רק לפקוח את עינינו ולראות כיצד החיים מתפתחים, כיצד האמונה הולכת ונחשפת.
ואת זה, שוב ושוב, אמר הרבי: ראו, הביטו, הסתכלו אל מעבר לדברים. פיקחו את עיניכם וראו מה חבוי בפנים.
הרבי אמר שהוא כבר רואה את הסוף. נשיא מדינת ישראל לשעבר, זלמן שז"ר, סיפר לי פעם, שבזמן שהוא ישב עם הרבי ושוחח עמו שיחת חולין, הרבי פתאום אמר: "ראה, בדיוק כשם שאני יודע, בהביטי בשעוני, שבעוד זמן מסוים אתה תצא מכאן, כך אני יודע שהמשיח מגיע".
היום הזה אינו רחוק מאתנו, אך עלינו לחתור אליו, ועלינו להאמין שאנו מסוגלים לכך.
בכל-כך הרבה דרכים, ובכל-כך הרבה לשונות, הרבי אמר: הסתכלו אל תוככם פנימה ותראו, שאתם הרבה יותר טובים ממה שהעליתם בדעתכם. ואת זאת עלינו לומר לעצמנו שוב ושוב.
עלינו ללכת אל אלו שהם רחוקים מאוד ולחלוק עמם את הסוד, שלא פעם הם אינם רוצים לשמעו. הרבי דרש: "לכו מאיש לאיש וגעו בהם, ולו נגיעה קלה. אמרו להם, ספרו להם מי הם. כשהם ישמעו אתכם, כשתחדרו מבעד לשריון המגן שלהם, העבודה כבר לא תהיה קשה, מפני שהם כבר יהיו כאן".
הרבי נהג לומר שכל אחד מאתנו הוא "ארץ חפץ", חלקת אדמה חשובה ומלאה אוצרות. אם נחפור במקום הלא-נכון, נמצא בוץ - זה מה שפרויד עשה. אם נחפור במקום אחר, נמצא רק אבנים - זה מה שאדלר עשה. ואפשר להוסיף ולחפור ולמצוא כל מיני הבלים. הרבי אמר, שאם חופרים במקום הנכון, מוצאים שיש באדמה הזו כסף - זו אהבת ה', זהב - זו יראת ה', ויהלומים - זו האמונה. האדמה הזו נמצאת, היא אנחנו. תפקידו של הרבי כפי שהוא עצמו הגדיר, הוא לחפור במקומות הנכונים. וכיום , שומה עלינו לחפור אותה במו ידינו. כל מה שמוטל עלינו הוא לחפור.
***
חז"ל אומרים (בבא בתרא ט"ז ב) "אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא". רבים בוודאי מכירים סיפורים על פגישות אישיות עם הרבי, על נוכחותו, על מבטו, על מילותיו וחיוכיו המרפאים.
וממשיכה הגמרא: "בשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם, תלאה הקדוש ברוך הוא [את האבן הטובה] בגלגל חמה". בעודו בחיים, האבן הטובה הזו הייתה קרובה אליו. כעת היא תלויה בשמים של הכל, היא נמצאת בתוך השמש עצמה, "שמש צדקה ומרפא" (מלאכי ג, כ).
כאשר צדיק נפטר, נוכחותו מורגשת יותר מאשר בעודו בחיים בעולם הזה, "צדיקייא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי" (זהר חלק ג' עא, ב. ונתבאר באריכות בתניא, אגרת-הקודש סימן כ"ז).
מה שעלינו לעשות כעת הוא, לראות את כל הדברים האלה ולהאמין בהם. לדעת, שאנחנו יכולים לעשות זאת, וצריכים לעשות זאת, ונעשה זאת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
