ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
- ספריה
- מועדים
- שיחות לחודש אדר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
אם כן, מהי עצת הגמרא להגיע למעלה זו: "לקיים מילי דנזיקין". לקיים את הלכות הזהירות, שלא לגרום, אפילו בעקיפין, לשום נזק או צער לגופו של אדם או לממונו. ומכאן, כמה ראוי לאדם להיזהר לא לצער אדם, שכן זהירות זו מביאה את האדם לשיא המעלות.
בהמשך אומר רבא, אחד מגדולי האמוראים, שאם אדם רוצה לזכות לחסידות עליו לקיים את הכתוב במסכת אבות. במסכת זו, הנקראת בפי גדולי האחרונים, "משנת חסידים", מובאות הנהגות מוסריות אציליות, הבונות את קומתו הרוחנית והמידותית של האדם. כגון: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" 3 , "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ויהיו כל מעשיך לשם שמים" 4 .
בגמרא מובאת דעה נוספת, שבכדי להיות חסיד יש לקיים הלכות ברכות. הלכות אלו קושרות את האדם בכל פעולותיו, הנאותיו והרגשותיו, עם הענין האלוהי הנותן חיים, אור וטוב, לכל היצירה וחלקיה.
לכאורה, מובאות בגמרא שלוש דרכים שונות כיצד להגיע אל השלמות, להיות חסיד:
א. לקיים מילי דנזיקין.
ב. לקיים מילי דאבות.
ג. לקיים מילי דברכות.
המהרש"א 5 רואה בשלוש הגישות שלושה צדדים, המשלימים זה את זה. באישיותו של האדם שלושה תחומים. התחום הבולט ביותר הוא אישיותו החברתית, והתנהגותו בין חבריו. התחום השני, התנהגותו המוסרית של האדם בינו לבין עצמו בתיקון אישיותו והעלאת צלם האלוהים שבו אל ראש סולם מעלות חייו. התחום השלישי, ראש הפסגה, הוא שלמות האמונה שבאדם והתייחסותו אל המרחב והגדלות האלוהית, שהם מעל החיים והם מקורם ומקור הבריאה גם יחד, כנאמר 6 : "כי עימך מקור חיים באורך נראה אור". כך, זהירות מנזיקין, מידות האבות וברכות, הם מרכיבי שכלול האדם והתעלותו בכל בחינותיו- בין אדם לחברו, בין אדם לנפשו ובין אדם לבוראו ולשורש נשמתו.
והנה, בחג הפורים, שהוא החג האחרון שיש לנו מתקופת התנ"ך, והוא המעבר בין קדושת התורה שבכתב לבין תחילת תקופת מוסרי התורה שבעל פה, והוא הזמן המיוחד שזכו ישראל לקבלת התורה מחדש בנדבת ליבם. וידוע שמידת החסידות היא מעלה עליונה שבה האדם זוכה לבטא את גודל אהבת נפשו לה' ולתורתו. ומכאן שבחג זה ראוי שישראל ינהגו במנהגי החסידות. ולכן בחג זה ובמצוותיו בנויים ומתוקנים כל שרשי החסידות ושלימות האדם מישראל.
חג הפורים מלמד אותנו ומורה לנו באצבע מכוונת את גודל השגחת ה' על ישראל בכל מקום, בכל זמן ועל ידי כל אחד ואחד. לא רק בארץ ישראל מקום חיותינו העיקרי, ככתוב בתורה 7 : "תמיד עיני ה' אלוהיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה", אלא גם בארץ לא להם, במרחקים ובמרחבים, מהודו ועד כוש, רצים האחשתרנים רוכבי הרכש לבשר את ישועת ה'. לא רק בזמן גילוי דבר ה' על ידי נביאיו- שליחיו ובזמן עמוד הכהן לאורים ותומים, אלא גם בזמן האימה והחשיכה, כאשר המלך השולט בכיפה הוא מלך המשתאות שמבחר שריו ועבדיו עומדים לצפות ולהתבונן בגופות הנשים, וכל מה שממלא את דעתם וראש מאוויהם הוא מי האישה הנושאת חן בעיניהם. גם במשתה הזה חוט חן וחסד נמשך דוקא על הצנועה והיקרה- אסתר היא הדסה, שגם הפרוצים לא יכולים שלא להתפעל מזיו קדושתה ואצילותה. אפילו המלך המגושם, שנמשל בחז"ל לדב המסורבל, איננו יכול שלא להושיט לה את שרביט הזהב ולמלא את רצונה, הנמשך מהרצון של כנסת ישראל השמה בפי אסתר את דבריה: ואתה קדוש יושב תהילות ישראל, בך בטחו אבותינו, בך בטחו ולא בושו. וכך אומרת אסתר: "כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי" 8 . על ידי הכל עושה הקב"ה את שליחותו, ממוכן המוכן לפורענות הוא היועץ את העיצה שמביאה אסתר אל המלכות, המן במו ידיו מכין את העץ לתלייתו, וגם חרבונא סריס המלך מגיע ברגע הנכון ואומר בדיוק את מה שהיה צריך להגיד.
שלימות זו של השגחת ה' בעליונים ובתחתונים היא המחנכת אותנו להשלים את עצמנו במעלות החסידות לבחינותיהם השונות. "ויכתוב מרדכי את אגרת הפורים דברי שלום ואמת" 9 : שלום מובן, אבל מה מקומה של האמת כאן? לימדונו חכמים שמגילת אסתר צריכה להיות כתובה בשרטוט הקלף "כאמיתה של תורה". התורה היא האמת הגדולה, דבר ה' החובק דורות עולם ועומד מעליהם ואיתם גם יחד. כגבוה שמים על הארץ כן גבהו מחשבות ה' ממחשבות האדם. ספר תורה צריך שרטוט, שכן התורה כולה נמשכת בשיטתיות ובקו ישר מתחילה ועד סוף. אמת זו של תורה, המיישרת את חיינו, נמשכת במגילת אסתר הממשיכה את אמונתנו בהשגחת ה' וביושר עבדיו, חכמי התורה- מרדכי היהודי ואנשי כנסת הגדולה.
חז"ל 10 מספרים שבעת ראיית הנס הגדול של פורים חזר באופן פנימי וחזק מעמד הר סיני של קבלת התורה, כנאמר במגילה 11 : "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם". קריאת המגילה בלילה וביום, עם הברכות שלפניה ואחריה, הם המשכללים את חלק נשמתנו השמימית, וזהו צד המצוה של בין אדם למקום.
הקשר ההדוק בין אסתר למרדכי, אשר היתה עושה את מאמרו ואשר היתה באמנה איתו, הוא הקשר החזק ושמירת האחדות בתוך ישראל. גם כאשר אסתר היתה בבית המלך, אמר לה מרדכי: "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים" 12 , קרי: גורל אחד לכולנו. אסתר מבינה ומוסרת את עצמה למען עמה ומולדתה, מבקשת את הגיבוי הרוחני שלהם: "וצומו עלי... לילה ויום... וכאשר אבדתי אבדתי" 13 . קשר זה אנו מחזקים ובונים במשלוח מנות איש לרעהו. איש איש שולח לרעהו שתי מתנות או מאכל ומשתה, כדי לדעת ולזכור כי אנשים אחים אנחנו, ואב אחד לכולנו ולא נבגוד איש באחיו. זאת גם לעומת התחרות בין שרי פרס ובין הנשים, אשר כל אחת שואפת להיות טובה מרעותה. נשי ישראל האופות ומבשלות ומכינות את הטוב שביכולתן, לא לביתן אלא דוקא לרעותיהן, הן המראות את יקר ישראל ותפארתו.
אין אחדות ישראל דבר שבמקרה. ושמא תאמר כי אדם שולח מנות כדי לקבל מנות טובות ויפות גם לעצמו? לכן, כדי לברר את שליטת אהבת ישראל האמיתית, ההלכה 14 קובעת שיש להרבות במשלוח מנות ובמתנות לאביונים שלא על מנת לקבל, אלא לתת בלבד. לשמח יתומים ואלמנות, עניים ואביונים, אשר אין להם כל. ובעת הזאת, העולים החדשים החוששים בליבם שמא אינם רצויים כאן, שמא הם למשא ולמעמסה. אדרבה נראה ונוכיח כי ברוכים הבאים הם, ובמה שאנו נותנים להם אנו גומלים חסד עם נפשותינו. וכך כתב הרמב"ם שאין שמחה מפוארה לפני המקום כמו מי שמשמח את אלו הזקוקים לשמחה: עניים, יתומים ואלמנות.
החלק האחרון של החסידות, שאנו משלימים במצוות הפורים, הוא תיקון האדם את עצמו וגופו פנימה. לשם כך חייב אדם לאכול ולשתות בפורים "עד דלא ידע". עלינו לחנך את עצמנו להיות בעלי גוף קדוש כך שגם במאכל ומשתה נשמור על קדושתנו, אף שנראה כאילו אנו ממלאים את רצון הגוף והנאותיו. נזכור שבשרנו בשר קודש, ולכן איננו אוכלים מסעודת אחשורוש ומאבדים את דעתנו במשתה היין, אלא אוכלים ושותים ומברכים את מי שעשה לנו ולאבותינו את הניסים האלה ומי שעתיד לעשות עמנו עוד גדולות ונצורות מאלו. ליהודים היתה ותהיה אורה ושמחה וששון ויקר.
^ 1 דף ל ע"א
^ 2 תהילים פט, כ
^ 3 מסכת אבות פרק ב משנה א
^ 4 שם פרק ג משנה א
^ 5 אחד החשובים במפרשי אגדות חז"ל בתלמוד הבבלי.
^ 6 תהילים לו, י
^ 7 דברים יא, יב
^ 8 מגילת אסתר ח, ו
^ 9 שם פרק ט
^ 10 מסכת שבת דף פח ע"א
^ 11 שם ט, כז
^ 12 שם ד, יג
^ 13 שם ד, טז
^ 14 משנ"ב סי' תרצד ס"ק ג
^ 2 תהילים פט, כ
^ 3 מסכת אבות פרק ב משנה א
^ 4 שם פרק ג משנה א
^ 5 אחד החשובים במפרשי אגדות חז"ל בתלמוד הבבלי.
^ 6 תהילים לו, י
^ 7 דברים יא, יב
^ 8 מגילת אסתר ח, ו
^ 9 שם פרק ט
^ 10 מסכת שבת דף פח ע"א
^ 11 שם ט, כז
^ 12 שם ד, יג
^ 13 שם ד, טז
^ 14 משנ"ב סי' תרצד ס"ק ג
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
