בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
6 דק' קריאה 26 דק' צפיה
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו "קדושת לוי" שואל: אמרו חכמים "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש", כלומר, היהודים קיבלו את התורה מחדש בימי אחשוורוש, מרצון. ושואל ה"קדושת לוי" במה גדולים ניסי פורים מניסי יציאת מצרים, מהמכות וקריעת ים סוף. ובמה גדולים ניסי פורים ממתן תורה בהר סיני בקולות וברקים, ובכל זאת היה צריך לכפות עליהם הר כגיגית, ולא קיבלו את התורה מרצון?! ומדוע ודווקא בפורים קיבלו את התורה מרצון?! ומשיב ועונה שביציאת מצרים הניסים היו מעל הטבע, כלומר הקב"ה משנה, כופה את הטבע, ורואים בזה כמובן את הופעת ה' הגדולה וידו החזקה. בפורים היה משהו עוד יותר מיוחד, המציאות הסתדרה לפי הצורך, הכול התהפך בדרכי הטבע, וקרה לישראל הנס הגדול הזה, ועל כן זה הביא את ישראל לקבלת תורה מרצון, כלומר, בטבעיות. כשבאים ניסים מעל הטבע, הטבע כפוף ונשלט על-ידי הקב"ה, אין אפשרות לסרב, וכך גם קבלת התורה היתה באותו אופן, דהיינו הקב"ה מצווה וישראל מוכרחים לקבל את התורה. אבל כאשר רואים שכל הטבע פונה אל הטוב, לעשות את רצונו של ריבונו של עולם מרצונו, כביכול, לא בדרך של כפייה, אלא הדברים מסתדרים בדרך טבעית, זה גורם לישראל גם להתחבר לקב"ה ולקבל את התורה מעצמם מרצונם. זה גרם ל"הדור קבלוה בימי אחשוורוש".
הדברים מתאימים לדברים שר' לוי יצחק אומר בפרשת בשלח. שם הוא שואל, הרי עמלק באו לפני מתן תורה, ישראל יצאו ממצרים בניסן וקיבלו תורה בסיוון, ובאמצע בא עמלק. בקריעת ים סוף הקב"ה אומר לישראל על-ידי משה "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", כלומר אל תהיו מעורבים, הקב"ה עושה הכול לבדו. והנה אחרי שבועיים-שלושה עמלק באים להלחם עם ישראל, וישראל מצווים לצאת להלחם בעמלק. מדוע לא נאמר להם גם כאן "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"?! ועונה ר' לוי יצחק שעמלק האמינו שהקב"ה יכול לנצח את הטבע ולעשות ניסים, ולשנות את הטבע מפעם לפעם באופן חריג. אבל הם חשבו שהטבע עצמו פועל על-פי סדרו, והקב"ה לא מנהל את הטבע. אילו היה הקב"ה עושה נס והעמלקים היו בורחים, הם היו נשארים בדעתם שהנה עשה הקב"ה נס נוסף מחוץ לגדרי הטבע. לכן אומר הקב"ה לישראל, הפעם אתם צריכים לעשות את המלחמה ולנצח באופן טבעי, להראות שהקב"ה הוא שמנהל את הטבע.
על-פי זה הוא מסביר את דברי חז"ל שכל המועדים בטלים לעתיד לבוא חוץ מפורים. צריך להבין מה מיוחד בפורים. כל המועדים, פסח, שבועות, סוכות, עתידים להתבטל, ופורים הוא אירוע מיוחד שראוי לשמור אותו לעתיד לבוא.
כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, זכר לניסים והנפלאות שעשה ה' כשהוציא אותנו ממצרים, ופורים הוא מועד שמבטא את העובדה שהקב"ה נמצא בתוך הטבע, שכל הטבע כולו הוא פועל יוצא של ה'. לעתיד לבוא העולם יתרומם למדרגה כזו שלא יצטרכו ניסים, אין צורך גם לזכור את הניסים שהיו. הקישור לרבש"ע הוא בכל פרט במציאות ולא מאיזה הופעות אלוקיות חד-פעמיות, שהיו פעם ועכשיו הם אינם, כי הקב"ה נמצא וקיים בכל המציאות. זה עניינו של חג הפורים.
בפורים ימלאו כ"ה שנים לעלייתו של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה לגנזי מרומים.
הרב צבי יהודה נולד בליל הסדר ונפטר בפורים. נראה שאין כאן מקריות, הוא נולד בלילה שבו בחר רבש"ע בישראל, ליל הסגולה האלוקית, וזה היה עניינו של הרב צבי יהודה. הוא היה כולו עסוק בגילוי הסגולה האלוקית המיוחדת שבעם ישראל. הוא נפטר בפורים, וכפי שאמרנו עכשיו מתוך "קדושת לוי", פורים עניינו ראיית גילוי ההופעה האלוקית בתוך הטבע, וזה היה עניינו של הרב צבי יהודה. לראות בתוך המציאות את ההופעה האלוקית, את מהלכי הגאולה, להסתכל עין בעין במאורעות ולראות את גאולתם של ישראל.
אני זוכר את אותו היום שבו הרב נפטר. באמצע קריאת המגילה התעוררתי למילים "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וילבש שק ואפר" והוא מתייצב בתפילה, ולא קורא לאסתר. לא קורא לה שתפעל אצל המלך, לא עושה שום פעולה מעשית לשנות את המצב, רק מתקדש ומתעלה ופונה לרבש"ע. רק כאשר נודע לאסתר שמרדכי לבוש שק והיא שולחת לשאול מה קרה, הוא מבקש ממנה שתהיה שליחה של עם ישראל. אם היא תסכים – טוב, אם לא – אז יהיה שליח אחר, "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". הצלה תהיה בכל מקרה. מי יזכה להיות המציל? אולי את תזכי ואולי מישהו אחר, אך ודאי תהיה הצלה. מרדכי שקוע כולו בתפילה ותחנונים ובטוח שתהיה הצלה.
זה הזכיר לי באותה שעה את הרב צבי יהודה. ההשפעה שלו על התלמידים לא היתה בדרך של לקום ולעשות, לדרוש מהתלמידים להשתנות, להתקדם, להיות אחרים. הוא היה דוגמה אישית, עובד ה', כולו שקוע בעומק של אמונה, בעומק של אהבת ישראל, בעומק של אהבת ארץ-ישראל. והסביבה הושפעה מהאישיות שלו, מעבודת ה' שלו, מהדבקות שלו, מהרצון העמוק שלו לראות בישועת ישראל, לראות ביישוב ארץ-ישראל. זה פעל ועשה ושינה את כל הסביבה שלו. ההשפעה היתה עקיפה ועצומה. כמו מרדכי, הוא היה עסוק בהתרוממות פנימית ובתוך כך משפיע.
למרדכי היתה עמדה מיוחדת, "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". לא כתוב מרדכי "לא כרע" אלא "לא יכרע", בלשון עתיד, בכל דור ודור יש מרדכי של אותו הדור. ואני חשבתי על מורנו ורבנו הרב צבי יהודה, לא משתחווה ולא כורע, עצמאי, מלא ביטחון ברבש"ע, ומתוך הביטחון הולך נגד הזרם ומחזיק בעמדותיו. זה הקישור שאנו רואים בין פורים, לבין עלייתו של הרב צבי יהודה לגנזי מרומים ביום זה.
באותו פורים גם חשבתי על כך שנאמר במגילה "כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב", כיוון שנחתם שילחמו הגויים בישראל אז אין מה לעשות, נגזרה הגזירה על ישראל. מה עושים? איך משנים? ובאה הוראה אחרת חדשה, שליהודים יש זכות להתגונן ולהכות את כל המתקיפים אותם. יינתן להם יותר כוח. אם מה שנחתם בטבעת המלך אין להשיב, הפתרון הוא שליהודים יינתן נשק ותחמושת והם יכו באויביהם. זאת אומרת שיש סדר בעולם שניתן ללמוד ממנו, שלא צריך לבטל את הסדרים, המטרה היא להשתמש לטובה במציאות. אילו היתה בטלה הגזירה לא היה משתנה מצבם של ישראל, היו נשארים באותו מצב כעבדי אחשוורוש. לא היה להם שום יתרון על עמים אחרים, היו ממשיכים להיות מאוימים, רק לא היו נהרגים. ואנחנו יודעים שהסדר הוא שמצרה צריך להרוויח, צריך להיות מצב של "ונהפוך הוא", הצרה לא תתבטל אלא תתהפך לישועה.
זה מבט שראינו אצל מורנו הרב צבי יהודה, לראות ש"וממנה ייוושע", מתוך הצרה תצמח הישועה. וזהו כל הסדר של המגילה, המן הרשע עושה עץ גבוה חמישים אמה לתלות את מרדכי. היהודים בכו והצטערו ואם יכלו ודאי היו מפילים את העץ. אבל העץ הזה הרי דרוש כדי לתלות עליו את המן. מהצרה עצמה צומחת הישועה, לא צריך להתפלל שלא תהיה צרה, צריך להתפלל שהצרה תצמיח ישועה. לא צריך להתפלל על האמצעי אלא על המטרה.
את הדברים האלו למדנו ממורנו ורבנו הרצי"ה. עוצמות מיוחדות של אהבת תורה, אהבת העם והארץ, ומתוכן הוא פעל והשפיע. הרב זצ"ל מדבר ב"אורות הקודש" הרבה על פעולת הרצון ועל כוח ההשפעה של הרצון. מורנו ורבנו הרצי"ה השפיע על כל הסביבה שלו בכוח רצונו. הוא ישב בביתו ברחוב עובדיה 30, לא נאם באולמות גדולים, ולא הסתובב ברחבי הארץ, ובכל זאת השפיע ופעל רבות ועצומות. כל ההתיישבות ביש"ע היתה מכוחו, המתיישבים הראשונים בחברון, ואח"כ בקדומים ובאלון מורה, היו תלמידי הישיבה. לא שהרצי"ה שלח אותם, הם ראו עד כמה הרצי"ה מדבר על אהבת הארץ ועל כך שהארץ שלנו, ובאופן טבעי נמשכה הפעולה הזו.
לא מזמן שאלו אותי, איך הרב צבי יהודה שהיה כל כך לא מעשי הוביל תנועה כזאת. הוא לא הוביל תנועה ולא דן אתם איך לפעול ומה לעשות. אנשים הושפעו מהרעיונות הגדולים שלו, והחליטו שחייבים לפעול ולעשות, ואז הם באו לקבל את ברכתו, באו להתייעץ איתו, אבל הוא לא יעץ להם מה לעשות, רק אמר להם, אתם רוצים לעשות – תבורכו. כך הוא לימד אותנו כל השנים.
יש הרבה אנשים גדולים, אנשים שיודעים לתת דרשות נפלאות, גם כאלו שמשפיעות. הדבר המיוחד שראינו אצל הרצי"ה הוא שכל החיים הוא היה במדרגה עליונה. יש אנשים שבשעה שהם מתפללים הם נמצאים בדבקות ועם כוונות גדולות, עובדים את ה' מאוד מאוד, אבל קשה להם להחזיק את הגובה הרוחני הזה במשך כל היום. נחים קצת, לא חלילה עושים דברים לא טובים, אבל לא נמצאים באותה רוממות קודש כל הזמן. אצל רבנו, ראינו את שמירת הגובה הרוחני כל הזמן. אותו כובד ראש, אותה הרצינות בהליכה, באכילה, בכל פרטי ההתנהגות. הכול מחושב, הכול שקול, הכול נשלט, כל מילה היתה בסלע. אם היינו מצטטים אותו שלא במילים המדויקות שבהן הוא התבטא, הוא היה מעיר: את זה הוא לא אמר, כך הוא לא התנסח, זה לא הסגנון שהוא מדבר בו. "הכל הולך אחר הפה", לכן לא היה אומר מילים שיש בהן צדדים של שלילה. למשל כאשר אחותו הרבנית רענן היתה על ערש דווי, הוא התעניין, ושאל: האם יש לה עוד קשר עם החיים. לא היה אומר שפלוני חולה, אלא שצריך רפואה גדולה. נזהר מאוד לא להגיד דברים קשים על אדם כיוון שהמילים פועלות. פעם המשמש של הרב, הרב יוסי בדיחי, אמר לרב, שכאשר ירד במדרגות מישהו יחכה לו למטה, וענה הרב שהוא לא יורד, הוא הולך במדרגות. הרב לא היה יורד. זהירות – כל מילה היתה שקולה. גם כל תנועה היתה שקולה. פעם רקדנו בליל יום העצמאות ברחובות ירושלים והוא אמר לי שהריקוד איננו סתמי, כאן צריך להרים את הרגל, כאן צריך להוריד את הרגל, כאשר מרימים את הרגל אנו מתרוממים, כאשר מורידים ממשיכים שפע למטה. זה לא סתם, כל תנועה פועלת בריקוד ביום העצמאות, מחברים את הארץ עם ריבונו של עולם.

_____________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il