ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- פקודי
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אודט אוריידא בת תורקיה
נאמר בפרשה:
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה' (שמות לה, א-ב).
שואל רש"י: למה הובאה מצוות שבת כאן, ומשיב:
הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה שבת.
בסוף הציווי על המשכן בפרשיות תרומה ותצווה ובתחילת פרשת כי תשא, מגיע הציווי על השבת. אם בפרשה שלנו הדיוק הוא מכך שהציווי על השבת בא לפני המשכן, ופירושו של דבר שאסור לעשות מלאכה בשבת, לכאורה אפשר לדייק בפרשת כי תשא לצד השני, שבגלל שבפרשת כי תשא הגיע קודם הציווי על המשכן ואחר כך על השבת, משמע שהמשכן דוחה את השבת! אומר ה'משך חכמה', שאכן לפני שישראל חטאו בעגל, מאז מתן תורה, שרתה השכינה בישראל במדרגה של המשכן. ועשיית המשכן הייתה בחינת עבודה, כמו שמותר להקריב קרבנות של התמידים והמוספין ולהקטיר קטורת בשבת. ריבונו של עולם כבר שוכן בתוך ישראל ורק עושים מקום לשכינתו, וזו בחינה של עבודה. לכן לפני חטא העגל, בניין המשכן היה אמור לדחות את השבת. אחרי חטא העגל, כיוון שנסתלקה השכינה, ועכשיו כדי שתשרה שכינה בישראל צריך לבנות קודם את המשכן, נמצא שבניין המשכן הוא לא גילוי של הופעה, אלא בחינה של מכשיר, ומכשירי מצווה אינם דוחים את השבת, שהרי אפשר לעשות אותם לפני השבת. לכן אחרי חטא העגל, יש לנו ציווי נוסף על מצוות השבת לפני הקמת המשכן, על מנת ללמדנו שכעת אין בניין המשכן דוחה את השבת.
מכוח התרומה במסירות – זכו לשכינה
נמשיך בפרשה:
קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים (שמות לה, ה- ו).
אחר כך כתוב:
וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ, וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז (שמות לה, כא–כב).
אומר אור החיים שיש מדרגות בנדיבות הלב. יש מתנדב כפי יכולתו, מה שהוא יכול לתת הוא נותן. ויש כאלו אנשים שהם מתנדבים למעלה מיכולתם, מגודל טוב לבם, וזה נקרא 'אשר נשאו לבו', הלב מרים אותם יותר והם נותנים מעל ומעבר ממה שהם יכולים.
מידת החסד של מרן הרב זצ"ל הייתה גם כן בחינה של "נשאו לבו". היה יכול לתת את כל מה שיש לו למי שחסר לו, ואם בא עני וביקש ממנו סיוע ולא היה בידו לסייע, לקח את הכר והמצעים שלו ונתן לעני, לא חשב אם בערב לא יהיה לו עם מה לשכב. אדם נמצא במצוקה וצריך לעזור לו. "נשאו לבו" יכול להתבטא גם בשקידת התורה, יותר מהכוחות שלו.
בחינה נוספת של 'נדיב לב'. האנשים והנשים הביאו את הדברים שהיו יקרים להם מאד, ממש הורידו מהאוזניים ומהצוואר את התכשיטים שלהם. הביאו הכול לעבודת המשכן. כשבונים את המשכן במסירות כזאת עם כל הלב, ראויה שתשרה השכינה בישראל.
מחצית השקל
השבת קראנו גם את פרשת מחצית השקל. במחצית השקל היו שתי תרומות נוספות: א. מחצית אחת למאה האדנים, שהם הבסיס המייצב של המשכן. תרומה זו הייתה שווה לכולם, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". הייתה שותפות שווה של כולם בבסיס המשכן. ב. מחצית שנייה לעבודת הקרבנות הבאה לאחר בניין המשכן. גם כאן כולם שווים.
למשכן יש בסיס ציבורי כלל ישראלי. ציבור הוא מציאות חדשה. לאדם הפרטי לא יכול להיות חלק גדול ברכוש הציבורי שבמשכן, אלא כל יסודות וחלקי המשכן שייכים לכולם.
אם אדם לא יודע להקנות לציבור יש בזה חיסרון. בן בוכרי אומר במשנה במסכת שקלים שכהנים פטורים מלתת מחצית השקל, כיוון שאם יש להם חלק בקרבן לא ניתן יהיה לאכול ממנחות הציבור, כי המנחה ששותפים בה הכוהנים תקבל דין של מנחת כהן ו"מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל". אך כיון שההלכה היא שהקרבן הוא קרבן של הכלל, כפי שאמרנו, ולא קרבן של שותפים, ממילא לא שייכת במחצית השקל ההלכה של מנחת כהן פרטית שאינה נאכלת. על כן כל ישראל חייבים במחצית השקל, כולל הכוהנים, מכיוון שכולם שייכים לכלל ישראל.
כך אפשר להסביר את הביטוי "זה יתנו". חכמים מפרשים שמשה התקשה מהי מחצית השקל והקב"ה הראה לו מטבע של אש תחת כיסא הכבוד. במה התקשה משה. יתכן שמשה רבנו היה כל כך מופשט שלא ידע צורת מטבע. וכבר מצינו גדולים שלא ידעו צורת מטבע, כמורנו ורבנו הרב צבי יהודה, שהיה מקבל עודף לא היה בודק בכלל כמה קיבל. אך לא נראה שזו הסיבה. יש להבין בדברי חכמים, שהקב"ה הראה למשה שמחצית השקל שייכת לכיסא הכבוד, כיסא שבו מופיע כבוד ה'. מהו הבסיס שעליו נשען הכיסא הזה? כיצד מופיע כבוד ה'? על ידי עם ישראל, על ידי אלו שהם מרכבה לשכינה, להופעתו של ריבונו של עולם.
עבודת הקרבנות ומחצית השקל מבטאות את הופעת כלל ישראל הן במדרגה עליונה ביותר. אין זו מצוה פרטית של פלוני אלא בו זמנית כל ישראל עובדים יחד. באופן מעשי, הכהן, שליחם של ישראל, עושה זאת באופן אישי, אבל בעצם זו עבודה של כלל ישראל. זו ההופעה היותר גדולה של עבודת ה'. כאן מופיע הבסיס של כיסא הכבוד. על כן העבודה צריכה להיעשות על ידי כולם באופן שווה. בנוסף לזה יש מקום להתנדבות כמו בכל המצוות, שביצוען ופרטיהן שווים לכל נפש מישראל, אבל הכוונות, הרצון, הדבקות וההידור תלויים בכל אחד ואחד לפי כוחו. כך במשכן היה חלק של חובה השווה לכולם וחלק של התנדבות.
יהי רצון שיהיה החודש הזה חודש טוב ומבורך, חודש של לימודים טובים, חודש של גאולה, חודש של ניסים לכל ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
