ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם יצחק בן צביה גיטל
"צו את אהרן ואת בניו לאמר".
מתחילת הספר ועד כאן התורה פונה בענייני קרבנות אל בני אהרן, ואילו פרשה זו מתחילה בפניה אל אהרן ואחר כך לבניו. אמרו על כך במדרש (פרשה ז):
"שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה (משלי, י יב), שנאה שנתן אהרן בין ישראל והקדוש ברוך הוא (במעשה העגל) היא עוררה עליהם דיני דינין. אמר רבי אסי, מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם, ואומר להם, דעו שאין בו ממש. הוא שמשה אמר לאהרן, מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְּדֹלָה אמר לו, מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים. (אהרן הודיע לישראל שאין בעגל כלום והם בכל זאת עבדוהו, ובזה הגביר מדת הדין עליהם, כי אילו חשבו שיש בו ממש יש הצדקה כל שהוא לעובדו, אבל עכשיו שהם יודעים שהוא הבל רעתם גדלה). הוא שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, מי אשר חטא לי אמחנו מספרי (בלשון יחיד, והכוונה לאהרן) הדא הוא דכתיב (דברים, ט כ), וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וגו'. ר"י דסכנין בשם ר' לוי, אין לשון השמדה הכתוב כאן. אלא לשון כילוי בנים ובנות, וכו'. וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה תפלה שנתפלל משה עליו (משה בתפילתו כסה על פשעי אהרן והקדוש ברוך הוא קרבו). ומה נתפלל משה עליו? ר' מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי, מתחילת הספר ועד כאן כתיב, וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, הבור שנואה ומימיה חביבין? חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן (עצים אלו שעושים פירות חשובים אסור לכרותם לעצי המערכה) ולאהרן אי אתה חולק לו כבוד בשביל בניו? (כי אם בניו מוזכרים משמע שהם חשובים, ואם כן אהרן צריך לזכות לפחות בגללם) אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר".
כבר שאלו, מדוע מתבטאת חשיבותו של אהרן דוקא במצות תרומת הדשן וסילוק האפר מעל גבי המזבח. ואם כי בודאי עבודות חשובות הן אשר רק הכהנים רשאים לעשותן, בכל זאת נראה שעבודה בגוף הקרבנות עדיפה מעבודת הכנה והכשר למעשה הקרבנות. ועוד, הוצאת הדשן הינה עבודת ניקוי שנאמר עליה, "ופשט את בגדיו... והוציא את הדשן" ופירש רש"י: "אין זו חובה אלא דרך-ארץ שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. בגדים שבִּשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו לכך ולבש בגדים פחותים מהן". משמע שהקרבת הקרבנות עדיפה שנחשבת כמזיגת הכוס לרבו. אמנם, אפשר לומר שכשם שחטאו של אהרן לא היה בגוף מעשה הקרבנות אלא בגרימה לעבירה חמורה יותר אצל ישראל, אף הריצוי של הקדוש ברוך הוא אליו היה במעשה הגורם את העבודה ולא בעבודת הקרבן עצמו. אולם נראה מהמדרש שאין זו הגבלה לקירוב אהרן אלא אדרבה כבוד עבורו.
אלא נראה, דאיתא התם במדרש (ט, ג):
"מעשה בר' ינאי שהיה מהלך בדרך, וראה אדם משופע ביותר (לבוש נאה מאד ונראה תלמיד חכם) אמר לו, תשגיח רבי לסעוד אצלנו. הכניסו לביתו האכילו והשקהו. בדקו במקרא משנה וגמרא ולא מצאו בכלום. אמר לו בסוף הסעודה, ברך ברכת המזון. אמר לו, יברך ינאי בביתו (הוא היה עם הארץ שלא ידע אפילו שצריך לקרוא לר"י בתואר רבי) לפי שלא ידע לברך. אמר לו ר"י, אתה תדע לחזור על מה שאומר לך? אמר לו, כן. אמר לו, אמור, אכל כלב סעודתו של ינאי. (כמבואר במסכת שבת קנה), יוֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים (משלי כט, ז) יודע הקדוש ברוך הוא שמזונות הכלב מועטים על כן משהה אכילה שבמעיו שלשה ימים. הקדוש ברוך הוא מרחם על הכלב, והוא מפרנסו בחסד. אף אותו אדם אכל אצל ר"י בלא שום זכות אלא ככלב בחסד) וכו', אמר לו ר"י, במה זכית לאכול על שולחני? אמר לו, מימי לא שמעתי דבר רע והשבתי לאומר. ולא ראיתי שני אנשים מתכתשים ביניהם ולא עשיתי ביניהם שלום. אמר לו ר"י, כל כך דרך ארץ יש בך וקראתיך כלב? עליך אמר הפסוק, ושם דרך אראנו בישע אלהים המעריך דרכיו ומחשב מה עליו לעשות יראה בישע אלהים. דאמר ר' ישמעאל בר רב נחמן, כו דורות קדמה דרך ארץ לתורה הדא הוא דכתיב (בראשית, ג כד), לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. דֶּרֶךְ זו דרך ארץ, ואחר כך עֵץ הַחַיִּים זו תורה".
כדי שהאדם יגיע לעץ החיים עליו לשמור את דרך הארץ. דרך ארץ היא המכשירה את העולם לתורה ועל כן קדמה לה עשרים ושש דורות. זוהי זכותו של אותו אדם שלמרות שאינו במקרא משנה ותלמוד יש לו חלק בתורה על ידי דרך ארץ שבו - בהכשרתו את העולם להיות טוב יותר. הוא שאמר הכתוב, מורשה קהלת יעקב לכל ישראל יש חלק בתורה, או בלימודה, או בהכשרתה, ובמידה מסוימת האחרון חשוב יותר מהראשון. אף אהרן שחשיבותו בבניו באשר הוא הגורם להם נמצא שהוא בגדר מכין את הכהונה ולפיכך זכה שהכנת והכשרת המזבח תעשה על ידו. ויש להוסיף, מפני מה זכה אהרן לכהונה ולא משה? לפי מה שנתבאר בדברינו (פרשת שמות, ולקמן בפרשת שמיני), משה רבינו הינו מדת הדין ואהרן מדת החסד, ומשרתי ה' הבאים לכפר על העם צריכים לנהוג במדת החסד דאם לא כן לא תמיד יתקבל קרבנם לרצון לפי שיתכן שלפי מדת הדין אינם זכאים לרחמי הבורא ורק מדת החסד של הקדוש ברוך הוא היא המקבלת אותם ברחמים. אהרן שהיה רודף שלום ואוהב שלום שהטיל שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו ועל ידי כך קרבם לה', ראוי להיות אבי הכהנים מפני שתכונה בסיסית זו עוברת לבניו אחריו ולפיכך הם בלבד ראויים לעבודת המקדש במקום ישראל. נמצא שכל זכותם של הבנים לכהונה נובעת מאביהם אהרן, שהוא הכשירם לכך. לכן דוקא במצות ההכנה והכשרת המזבח באופן מעשי בתרומת הדשן והוצאת הדשן אהרן הכהן הוא שנצטווה ובניו נטפלים אליו.
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים או בטלפונים: 9972675 02. 7507159 050. או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
