ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נרצחי השואה
כידוע, יום השואה בכ"ז בניסן נקבע שלא על דעת חכמים. ניסן, החודש שבו יצאנו ממצרים, הוא חודש של שמחה, ולכן לכן נקבעה הלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ובהלוויה שמתקיימת בחודש ניסן אין אומרים הספדים. ורבים נוהגים שלא הולכים לקברים בחודש ניסן, ומי שיש לו 'יורצייט' בחודש ניסן עולה לקבר בערב ראש חודש.
לפי זה ברור שאין מקום לקבוע יום זיכרון כואב לשואה בחודש ניסן. וכל זמן שלא נקבע יום אחר, הימים הנכונים לזכרון השואה הם הצומות שנקבעו על החורבן, ובראשם תשעה באב, כי כל הצרות שפקדו את ישראל מאז ועד עתה שורשם בחורבן המקדש וגלות ישראל. והרבנות הראשית קבעה את צום עשרה בטבת ליום הקדיש הכללי.
ובינתיים, עד שיוכרע על ידי גדולי ישראל אם ראוי לתקן יום מיוחד לזכר השואה, ראוי לתת צביון נכון ועמוק לכ"ז בניסן, ולקובעו ליום שבו נעסוק בטיפוח המשפחה היהודית, בבחינת "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך: בדמייך חיי! בדמייך חיי!" (יחזקאל טז, ו).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
269 - מסירות נפש על כבוד חללי צה"ל
270 - צוואתם של ששת המיליונים
271 - אכילת מצה ושתיית ארבע כוסות כהלכתן.
טען עוד
האחריות לייעודו של העם היהודי
אחריות גדולה מוטלת עלינו, עם שרידי חרב - לדאוג להמשך קיומו וגידולו של העם היהודי. ייסורים נוראים עברו אבותינו במשך אלפיים שנות הגלות. הם החלו בחורבן הבית והארץ בידי הרומאים, ואחריהם בידי הנוצרים והמוסלמים, נמשכו במסעות הצלב באשכנז, באינקוויזיציה בספרד ובגזרות ת"ח ות"ט, והנורא מכל - השואה שפקדה את עמנו על ידי הנאצים הארורים לפני כשבעים שנה. את כל הסבל הזה נשאו אבותינו כדי להעביר את לפיד היהדות הלאה.
והעולם כולו נברא בשביל שישראל יגלו בו את דבר ה' שבתורה, שנאמר (ישעיהו מג, כא) "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". וזהו ייעודו של העולם, להתקשר אל בוראו, מקור חייו, ועל ידי כך להביא אל העולם ברכה וגאולה. וזהו שאמרו חז"ל (שבת פח, א) "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם מקבלים ישראל התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ועל כן סביב קיומו של ישראל ושליחותו סובבות כל המלחמות הגדולות והייסורים הגדולים, והבסיס לכל הוא קיומו של העם היהודי.
וזו מן הסתם היתה משאלתם האחרונה של ששת המיליונים שעונו ונרצחו במיתות משונות ואכזריות, שכל יהודי שנשאר בחיים ימשיך בדרך, ויעשה הכול כדי להינשא ולהעמיד צאצאים ולהמשיך את המורשת. לקיים את הפסוק: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
המספרים העצובים
לפני השואה מנה העם היהודי 18 מיליון נפש, ובשואה נרצחו ששה מיליון. כיום, כ-65 שנה לאחר השואה, אנו מונים 13 מיליון בלבד. במשך השנים הללו העולם התפתח ושגשג, עמים רבים הכפילו את מספרם ואף שלשוהו, ואנחנו עדיין פצועים בגופנו ובנפשנו. כשני מיליון יהודים נכלאו בשבי הסובייטי, רבים מהם התבוללו. גם קהילת היהודים הגדולה שבאמריקה לא גדלה, להיפך - מספרה הולך ומצטמצם, ולא מפני שרבים עולים לארץ, אלא מפני שהילודה בשפל וההתבוללות גואה. כך המצב גם באירופה ובשאר הקהילות שבתפוצות.
רק כאן בארץ ישראל אנחנו גדלים ומתפתחים, בזכות העלייה וגם בזכות הילודה. אבל הגידול המספרי שלנו כאן מספיק בקושי כדי להשלים את ההתמעטות שבקהילות היהודיות בחוץ לארץ, ובוודאי שאינו מספיק בשביל לגדול ולשגשג.
השאלה היא כיצד נעודד את היהודים, בארץ ובתפוצות, ללדת יותר ילדים ולהזדהות יותר עם היהדות. מה עלינו לעשות כדי להגשים את הייעוד הגדול והנשגב הזה, שהוא גם צוואתם של מיליוני הנרצחים.
ראשית הכל - חינוך לערכי המשפחה היהודית
תוכניות לימודים רבות גובשו במשרד החינוך על סובלנות, דמוקרטיה, זכויות הפרט ועוד נושאים, אבל ערכי המשפחה מוזנחים באופן מחפיר. הקו הרווח כיום באקדמיה ובתרבות החילונית (שמשפיעה גם על המגזר הדתי) גורס שהחופש הוא הערך החשוב ביותר. לעומת זאת משפחה, עם כל המעלות שבה, היא דבר מחייב, מגביל וחונק. אמנם השאיפה הטבעית והמסורתית להקים משפחה עדיין קיימת, אבל היא עומדת בהתנגשות חזקה עם מערכת שלימה של שאיפות שהסביבה התרבותית החילונית משדרת.
עלינו ללמוד וללמד את ערכי המשפחה היהודית. ונזכיר בקיצור נמרץ את העקרונות הכלליים.
האדם השלם - ערך האהבה
"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדברי התנא הגדול רבי עקיבא. וביאר האר"י ז"ל, שמצווה זו מתקיימת באופן השלם והמלא בין בני זוג. מתוך האהבה הזוגית האדם פורץ את מחסום האגואיזם שלו, ומסוגל לאהוב את העולם ולהאמין בבוראו.
זאת האהבה שכל המשוררים והסופרים כותבים עליה, אך כל כך מעטים מבני החברה המערבית מצליחים להגשים אותה, מפני שערכי החופש וההפקרות עומדים בניגוד לערכי המשפחה. בלי נאמנות מקודשת, אי אפשר להגיע לרבדים העמוקים של האהבה. כל איסורי העריות ודיני הצניעות מכוונים לפיתוח האהבה שבין איש לאשתו.
חניכי התרבות המערבית מדברים הרבה על אהבה, אבל אינם יודעת מהי באמת. הם עוסקים בקצף של אהבות נכזבות, שמגיעות רק למעטפת החיצונית של הרגש. אבל אהבה אמיתית היא אהבה שיש בה אחריות והתחייבות לכל החיים, על ידי חופה וקידושין כדת משה וישראל. אהבה שיש בה התלהבות ואחריות, שמחה ונאמנות, בימים גדולים ובימים אפורים. אהבה זו, היכולת של שני אנשים להתאחד ממש, היא הביטוי השלם והעשיר של החיים.
וזהו שאמרו חכמים שאדם שלא התחתן נחשב כאדם שאינו שלם, עד שרבי אלעזר אמר: "כל אדם שאין לו אישה אינו אדם" (יבמות סג, א). ועוד אמרו (שם סב, ב): "כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... בלא תורה, בלא חומה".
מחקרים תומכים
גם מחקרים שונים מצביעים על כך שמצבם הנפשי והגופני של אנשים נשואים טוב יותר, והם סובלים פחות מדכאונות ומחלות. את תוצאות המחקרים הללו ראוי היה להוסיף לחומר הלימודים בתיכונים.
ישנם גם מחקרים שמדווחים כי למעלה מחמישים אחוז מהמתגרשים מתחרטים כעבור כמה שנים על גירושיהם. הם התגרשו מפני שהרצון לחופש ורווחה זמנית גבר, אבל לטווח ארוך מצאו כי הפסידו דברים חשובים יותר.
הבנים והבנות - הדורות הבאים
אצל רובם הגדול של בני האדם, ההגשמה האישית הגדולה ביותר היא בהעמדת הדור הבא - הבנים והבנות. החיים האישיים גואים עד שהם פורצים אל מעבר למחסום הזמניות של הגוף וממשיכים לזרום הלאה. לא רק במובן הפיזי אלא גם הרוחני, מורשתו של אדם עוברת דרך בניו ובנותיו לדורות הבאים, ורוחו ממשיכה לחיות עמהם. אמרו חכמים (נדרים סד, ב): "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת". המוות הוא קץ החיים, וכשיש לאדם בנים, גם לאחר מותו חייו נמשכים.
החופש והנוחות אל מול ההגשמה העליונה
ושוב, השאיפה לנוחות וחופש מאפילה אצל רבים על האתגר שבבניית משפחה גדולה. הילדים בוכים בלילות, מנדנדים ומעצבנים, דורשים תשומת לב. מפריעים לאם לפתח קריירה. מונעים את ההורים לצאת בערבים לבילויים. חולים בדיוק כשצריך לצאת לחופש. למי שחושב שהדבר היקר ביותר הוא החופש, הילדים הם צרה צרורה.
אולם צריך לחנך ולהסביר כי החופש והנוחות אינם תכלית החיים. החופש נצרך מאוד כדי לנוח מעט ולצבור כוחות חדשים לקראת האתגרים האמיתיים, שבראשם - הקמת המשפחה. אבל החופש לבדו הוא ערך ריק מתוכן.
אמנם החירות היא ערך גבוה מאוד, על ידה האדם יכול לבטא את נשמתו, אבל המשפחה והילדים אינם מפריעים לכך, ולא כאן המקום להרחיב בזה.
צערם של המבוגרים
צריך לספר לצעירים שרוב המבוגרים, כאשר הם נשאלים ברגע של כנות האם הם מרוצים ממספר הילדים שיש להם, מציינים שבמבט לאחור היו מעדיפים ללדת עוד ילד אחד או שניים. אולם כשהיו צעירים היו עסוקים בדברים אחרים, ולא הבינו עד כמה הילדים חשובים לחייהם.
מוסדות החינוך
ברובם המוחלט של מוסדות החינוך, גם הדתיים, לא עוסקים כפי הראוי בחינוך למצוות "פרו ורבו". לא מעלים על נס את ערך המשפחה ברוכת הילדים, ולא מלמדים את הדרכים להתגבר על הקשיים שניצבים בדרכה.
הסביבה התרבותית יוצרת אווירה שלא נעים לדבר על זה. כל אחד יעשה מה שהוא חושב. ואם כבר מדברים, אז מצביעים בעיקר על הבעיות: על הקושי למצוא בן זוג, על הקושי ללדת, על הקושי לחנך, על הקושי לפרנס משפחה גדולה, על ההתנגשות שבין הקריירה למשפחה.
במקום זאת צריך לדבר בעיקר על הערך הגדול שבהקמת המשפחה, על הברכה הנפלאה שבאהבה ובהענקה. ומתוך כך לספר על גם הקשיים השונים, שנועדו לכוון אותנו בדרך ישרה, מאוזנת ומדויקת יותר. אז נראה שכל הקשיים אינם אלא הזדמנות ומנוף להעמקה ועלייה.
(פורסם לראשונה בתשס"ד)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
