ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
השאלה איך צריך לספור את העומר נדונה בתלמוד, והשיטה המקובלת לספירת הימים והשבועות היא תוצר של אותם דיונים בגמרא. עם זה, יתכן ששיטת הספירה שקיימת בהלכה ובמנהג ישראל היא יותר מעניין טכני.
ספירת ימים היא דבר אחד. ספירת שבועות היא עניין אחר. ספירת גם הימים וגם השבועות יחד היא עניין שלישי ונפרד. ספירת הימים בלבד פירושה שאנחנו איכשהו חיים רק בטווח הקצר, מיום ליום, בלי הרבה שאיפות, תכנון או חזון לעתיד.
ספירת השבועות, לעומת זאת, מסמלת השקפה לטווח הרחוק, הסתכלות על השלם ופחות על הפרטים, התרכזות בקביעת מטרות ובתקווה שנהיה מסוגלים לקבל לחיינו את השקט והשלווה שהשבת תמיד מביאה עמה.
ספירת הימים והשבועות גם יחד היא סמל למאמץ ולקושי לאזן את ההווה המיידי עם העתיד שעדיין רחוק ולארגן את חיינו, יחסינו, התנהגותנו ומעשינו בדרך שתענה על הצרכים של הכאן ועכשיו וגם על הצרכים של העתיד. זאת לא משימה קלה.
ספירת הימים ממקדת אותנו במטלות היומיומיות שלפנינו. התורה לא נועדה לאנשים חולמניים, מהורהרים מדאי או פאסיביים. מחבר תהילים אומר שיש צורך ש"יצא אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב". בעולם שלנו היום, שיש בו מקפיאים וחומרים משמרים, קשה לדמיין את החיים לפני אלפי שנים, כשאדם היה צריך לצאת בכל יום ולהרוויח את לחמו, פשוטו כמשמעו, להביא מזון למשפחתו.
לאמא שלי לא היה מקפיא בבית לפני שאני עזבתי את הבית. היא הלכה למכולת לקנות מצרכים בכל יום, וכל הארוחות שאכלנו היו טריות. אוכל קנוי וארוחות קפואות לא היו אז. אלה היו חיים של ספירת הימים. למרות זאת, בבית איכשהו תמיד היו מחשבות על העתיד שלא נפגעו מהקשיים של מטלות היומיום ומהשחיקה של חיי השגרה.
מבחינה גופנית אנחנו סופרים ימים. מבחינה נפשית ורוחנית אנחנו סופרים שבועות ושואפים להגשים את המטרות והיעדים שקבענו לנו מתוך ביטחון שנוכל להשיג אותם כך או אחרת. במחזור החיים של יהודי מסורתי, האיזון בין ספירת הימים וספירת השבועות תמיד היה עדין וחשוב.
יתכן מאד שהקשיים והאתגרים של חיי היומיום דווקא תורמים להשגת האיזון ההרמוני והפורה הזה. הכלל של חז"ל במסכת אבות "לפום צערא אגרא" (לפי הקושי והמאמץ, כך גם השכר), בוודאי מתייחס למאמצים וליכולת לאזן בין ספירת הימים לספירת השבועות בחיי המשפחה של כל אחד מאתנו.
בימינו, בעידן של סיפוקים מיידיים ונרקיסיזם, כשלמחר אין כמעט משמעות בעיני מנהיגינו ומחנכינו, אין ספק שספירת השבועות פחתה. שתייה מופרזת של משקאות אלכוהוליים, שימוש בסמים להנאה, מהירות המופרזת בכבישים ונהגים קלי הדעת שמסכנים את כל מי שנמצא בקרבתם מתוך אנוכיות - כל אלה תסמינים להיעדר חזון ותקווה למחר.
המנטרה האפיקורית המוכרת "אכול ושתה כי מחר נמות" חזקה מאוד בעולמנו. מה הפלא שדיכאון, זעם ותחושות של ייאוש מאפיינות כל כך את החברה שלנו? אין פיתרונות קלים לבעיות שלנו. אך אם יהיה לנו חזון, אידיאל, שבת שמחכים לה בסופו של שבוע קשה ומפרך, בוודאי נוכל להצית ניצוץ של חיים ותקווה לעתיד.
בספירת העומר, כאשר אנחנו מונים לקראת יום השנה לכתב הזכויות הלאומי שלנו, התורה מסיני, ודואגים שהחזון הזה יישאר חי במחשבות ובמעשים שלנו, הצורך להצית את הניצוץ הזה גדול שבעתיים. משום כך אנחנו סופרים את השבועות ולא רק את הימים. אנחנו מתמודדים עם ההווה כמיטב יכולתנו בלי לשכוח את החזון לעתיד, וזה באמת ובתמים הישג נכבד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
