ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עמנואל בן נתנאל
מזכירים את הגשמים בכל מקום בעולם בברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם", החל משמיני עצרת (תענית א, א). אך לגבי הזמן בו מתחילים לשאול את הגשמים, באמירת "ברכנו" ו"טל ומטר לברכה": "אומר רבן גמליאל : בשבעה בו (=במרחשוון). חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת"
( תענית א, ג).
( תענית א, ג).
בחוץ לארץ, זמן שאילת גשמים הוא ששים יום מתקופת תשרי: "תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה" (תענית י, א). לוח השנה מחולק לארבע תקופות. התקופה נקבעה על פי זוית השמש כלפי כדור הארץ. תקופת תשרי מתחילה ב- 23.9 ולאחר ששים יום מתקופת תשרי ב- 22.11 מתחילים בחו"ל לשאול גשמים. הגולה הנזכרת כאן היא בבל, ובכל מקום בעולם חוץ לארץ ישראל, שואלים ביום ששים מתקופת תשרי. הרא"ש בתשובה (כלל ד, י) טוען שבכל מקום בעולם יש לשאול גשמים לפי האקלים במקום, ולא על פי האקלים של בבל, אך הוא עצמו הודה שדבריו לא התקבלו בפסיקת ההלכה. באותם מקומות בחו"ל בהם החורף בזמן הקיץ בארץ ישראל, ישאלו גשמים בברכת שומע תפילה, כמו שכל אדם יכול לבקש צרכיו בשומע תפילה. כך השיב רבי לאנשי נינוה ששאלוהו מתי עליהם לשאול גשמים: "כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה" (תענית יד, ב).
הרמב"ם (הל' תפילה ב, טז) פסק:
"משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם. במה דברים אמורים? בארץ ישראל. אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן, שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי".
מדברי הרמב"ם עולה שרק בבבל ובארצות הסמוכות לארץ ישראל ובבל שואלים גשמים ביום ששים לתקופה. אך במקומות רחוקים יותר יש לשאול על פי האקלים המתאים. כך כותב הרמב"ם בפירוש המשנה (תענית א, ג): "וכל זה בארץ ישראל וכל שהוא דומה לה. וכן כל מה שייאמר הלאה בזמני התעניות אינו אלא בארץ ישראל וכל מקום שאוירו קרוב לאוירה, אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום והרי אותו הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון". ובכל זאת ההלכה המקובלת היא שבכל מקום בגלות שואלים גשמים ביום ששים לתקופה.
מחוץ לארץ ישראל כמו בבבל
ויש להבין מדוע הכל מזכירים גשמים בברכת השנים באותו התאריך, ואלו בשאילת הגשמים כל העולם למעט בארץ ישראל, נגרר אחר האקלים של בבל?
מרן הרב זצ"ל (שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן כד) נשאל אודות זמן שאילת גשמים בארגנטינה, שם זמן הגשמים הוא בין החודשים ניסן עד תשרי, והקיץ הוא מתשרי עד ניסן. בתשובתו הוא מסביר את פשר ההבדלים בין הזמנים השונים:
"והנה בדבר ההזכרה אין מקום להסתפק, מאחרי שבכל המדינות נהגינן מאז על פי חז"ל להזכיר בשמיני של חג ולהפסיק בראשון של פסח, ולא נתנו בזה חילוק בין הארצות כלל. מוכרחים לומר שהזכרת גבורותיו של הקב"ה תלויה היא בארץ ישראל, ששם עיקר השבח וההודיה להשי"ת, ואין בזה משום ספק שגם בבואנוס אייריס וכיוצא בזה מזכירין בזמן שאנו נוהגים להזכיר ומפסיקין בזמן שאנו מפסיקין על פי חז"ל".
היינו הזכרת גשמים בכל העולם היא לפי האקלים של ארץ ישראל. כל העולם היהודי דורש בעת התפילה בשלומה ואקלימה של ארץ ישראל. רק לגבי שאילת גשמים קבעו חכמים שבארץ ישראל מתחילים לשאול בז' במרחשוון ובחו"ל ששים יום מהתקופה. התאריך בחו"ל נקבע לפי בבל.
הקהל שבארץ ישראל חשוב ככלל ישראל
בתשובה זו לא הסביר מרן הרב זצ"ל, מדוע כל העולם נגררים בשאלת גשמים אחר האקלים בבבל, גם כאשר האקלים של בבל איננו מתאים למקומם. בתשובה אחרת (שו"ת משפט כהן סימן קמד, עמ' שלו) הוא מסביר את הענין:
"ובגוף הדבר לא נתקבלו דברי הרא"ש בזה. ואנן קיי"ל בשו"ע סי' קי"ז, שגם בארץ שלמה גם כן אין משנים ממטבע שתקנו חכמים, בארץ ישראל בז' במרחשוון, ובבבל ובכל חו"ל ששים יום אחר התקופה, אעפ"י שאין הטבע של הארץ נוטה לזה, ודינם כיחידים. וכפי הנראה שהטעם הוא, דסבירא ליה דארץ ישראל לעולם כרבים דמו, דהקהל שבארץ ישראל חשוב ככלל ישראל. ובבל, כיון שאז היתה רוב האומה כפי הנראה בבבל, היה גם כן דינה ככל ישראל, וכיון שתקנו אז חכמים שוב אין משנים. ובאמת יוכל להיות, שאם היו רוב ישראל בארץ אחת משונה בטבעה יודו להרא"ש".
הזמנים בברכת השנים נקבעו לפי האקלים שבארץ ישראל, מאחר שהיושבים בארץ ישראל, הם הנחשבים כגרעין של כלל ישראל, גם אם הם נחשבים מעטים:
"שלא מצינו חשיבות זו לארץ מיוחדת כי אם להקהל היושב בארץ ישראל, וכמש"כ על פי דברי הגמרא בהוריות (ג ע"א) מקרא ד'כל הקהל מלבא חמת עד נחל מצרים' (מלכים א ח, סד)... דסבירא ליה דארץ ישראל לעולם כרבים דמו, דהקהל שבארץ ישראל חשוב ככלל ישראל".
באשר לבבל, מאחר שבזמן התקנה ישבו רוב היהודים בבבל, נקבע אז שכל בני חו"ל ישאלו לפי האקלים של בבל. ואמנם יתכן מאד שלו יהודים רבים יושבי חו"ל היו יושבים בארץ אחרת ולא בבבל, היה נקבע זמן השאלה לכל העולם היהודי לפי אותו המקום.
הסברו של הרב זצ"ל מציב באור חדש את פשר תקנת חז"ל, כביטוי לתפיסה עקרונית ביחס שבין ארץ ישראל לבבל ולכל מקום אחר מחוץ לארץ ישראל. ארץ ישראל היא מקום הקבע של עם ישראל, ועל כן הלכות הללו נקבעות על פי האקלים הארץ ישראלי, ממנו שפע של חיים וברכה לעולם כולו (תענית י, א). בעוד שבחו"ל יש חשיבות למקום רק אם יהודים רבים גרים בו. אך אם יהודים פסקו מלגור בו הוא מאבד את מעמדו וחשיבותו. לפי זה יש להבין כי הקביעה של ששים יום אחר התקופה היא מקרית, והיא בשל העובדה שבזמן התקנה ישבו רבים בבבל. בהקשר לשאילת גשמים, חכמים לא רצו לאפשר זמנים שונים לכל המקומות בהם יושבים יהודים, ולכן קבעו את זמן שאילת הגשמים על בסיס הישיבה בבבל כביטוי לגולה רחוקה. ושוב חוזר הענין לכך כי יהודים היושבים בחו"ל, גם אם הם רבים, מעמדם הוא כיחידים ולא כציבור, ועל כן הם ישאלו על הגשמים בברכת שומע תפילה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
