ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן
ברכת "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" הינה, על פי דברי רב המנונא בברכות (יא,ב) ה"מעולה שבברכות". מעלתה של ברכה זו אינה משום שמשבחת היא גם את ישראל וגם את התורה אלא מפני שביטוי זה מגדיר את מהותה של תורה. כפי שלימד הרב צבי יהודה זצ"ל פעמים הרבה ודבריו המשך מדברי המהר"ל ב"נצח ישראל" (פרק יא) הם, כי מתוך שבחר בהם בישראל – נתן להם את התורה כביטוי והגשמה בפועל של סגולתם ומציאותם העליונה. הבנה זו מושתתת על כך כי הציבוריות הישראלית אינה חברה הקובעת את ערכיה על פי מגוון שקולי דעת אנושיים אלא הינה חטיבה מהותית ומוגדרת ה"קולטת" את דבר ה' ומגשימה בפועל את הופעתו ורצונו במציאות.
ה"תורה שבעל פה" היא מערכת ביטוי מעשית של אומה השומעת וחיה את דבר ה' בעצם מציאותה ואינה מושפעת ממניעים ארציים אלא מביטוי של רוח הבאה לידי ביטוי כאשר עם ישראל יושב בשלמות בניינו בארצו.
וכך כותב הרב:
וּצְרִיכָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּנוּיָה וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ מְסֻדָּרִים בְּכָל סִדְרֵיהֶם, מִקְדָּשׁ וּמַלְכוּת, כְּהֻנָּה וּנְבוּאָה, שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים וְכָל תַּכְסִיסֵיהֶם, אָז חַיָּה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכָל זִיו תִּפְאַרְתָהּ, פּוֹרַחַת וּמַעֲלָה נִצָּהּ וּמִתְחַבֶּרֶת לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּכָל שִׁעוּר קוֹמָתָהּ. ...עַד אֲשֶׁר יָפוּחַ הַיּוֹם וְאוֹר חַיִּים יָבוֹא מֵאוֹצַר גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, וְיִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה חַיִל, יִנָּטַע עַל אַרְצוֹ וִישַׂגְשֵׂג בְּכָל הֲדַר סְדָרָיו. אָז תָּחֵל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִצְמֹחַ מֵעֹמֶק שָׁרְשָׁהּ, תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה, וְאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יַזְרִיחַ עָלֶיהָ קַרְנֵי אוֹרָה מֵחָדָשׁ, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים. (אוה"ת פרק א)
ונבאר הדברים–חג השבועות מופיע בתורה רק כחג הביכורים ואין בו זכר לציון מתן תורה. לעומת זאת בתורה שבעל פה – בתפילת היום, מוזכר החג כ"יום מתן תורתנו" – לכאורה היה מקום שהדברים יהיו להיפך – מתן תורה יהיה נכתב בתורה ודווקא ביכורי הארץ יצמחו מתוך תורת האומה מלמטה, בעל פה אלא שהדגשה יש כאן ליניקה ההדדית של הארץ מן השמים, ומן השמים – מתגלית דווקא בגידולי הארץ.
מתוך כך מודגש גם יסוד בהלכה, שהקרבת העומר דוחה שבת. הדבר מבטא יותר מכל את המהות הלאומית הישראלית שכאשר מתגלה בטהרתה בפועל, כעבודת הציבור בבית המקדש, אשר שם האומה כציבור מתקשרת לאלוקיה, הרי היא דוחה שבת ככל קרבנות החובה בבית המקדש. גם ההלכה של קצירת העומר "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה" אינה מוסבת על "שבת בראשית" אלא על "מחרת הפסח" כדי להצביע על כך שביסוד העמוק והראשוני – מחשבתן של ישראל קדמה לכל ובכך אף יום יצירתם של ישראל הרי היא בריאה חדשה כשבת הבריאה, לכן אף השבת נכפפת למציאות לידת האומה בחג הפסח.
רעיון זה מתקשר באופן נפלא דווקא בבניין הפיזי מעשי של ארץ ישראל המתעלה למדרגה כזו, אשר בה, על מנת לפעול בקצירת החיטים ללחמי הבכורים, ומתוך כך לזכות לשפע מתנת התבואה של כל השנה כולה, יש להקריב מנחה חדשה הבאה מתוך קדושת ישראל.
וכך כותב הרב במאמר "יום הביכורים יום מתן תורתנו":
...חקלאותו (של העם) כולה היא ספוגת קודש, והקודש הזה שביסוד החקלאי מובלט הוא על ידי זה שחגיגת ראשית הקציר, העומר, עולה הוא למדרגת עבודת הקודש היותר עליונה, והקרבן המקודש עמו הוא קרבן צבור, שדחוה את השבת...
הרמז הגדול שיש כאן כי החקלאות הישראלית בארץ ישראל, יסוד ישובו ובנין נחלתו, נמשכת היא ממקור הקודש באומה קדושה זו, ודווקא בהלכה זו עולה ובאה ההארה המיוחדת הזו של "ישראל קדמו לתורה" של "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמיים" של ה"מעולה שבברכות".
וכך כותב הרב על המחלוקת המפורסמת עם הצדוקים והבייתוסים אשר לא קבלו את הנפסק בתורה שבעל פה ולגביהם לעולם אין קצירת העומר דוחה שבת.
"זאת לא יכלה הבייתוסיות לעכל, עיניה החלשות כהו ולא יכלו לסבול את האור הגדול הזה הזורח במלוא הדרו, ועל כן רצתה להאפיל אותו ולהבליט ש"אין קצירת העומר דוחה את השבת", אין החקלאות עולה גם בישראל למדרגה של קודש קדשים, וממילא יתפוס בה החול הרגיל את מעמדו ומזה תוכל כבר הדרגא להיות הולכת ויורדת עד כדי האפסיות של אור הקודש מחיי הלאום, והקבוץ הישובי".
במקום בו אין האידאה מתבלטת, בעולם מטריאליסטי של רדיפת פרנסה וחוסן כלכלי, חקלאות ובניין – שהם ביטויים כל כך קונקרטיים ומעשיים, שיכולים להתפרש כבאומות העולם כפעולה מובהקת של ביסוס חומרני – דווקא שם מתברר כי האומה היושבת בארצה בשלמות כוחותיה – תביא לידי ביטוי עמוק וישר ביותר את גילוי שם ה' בעולם כמגמה אלוקית רוחנית וכביטוי אופי האומה ויסוד הופעתה והשפעתה בעולמות המעשיים.
הרב קובע כי ההתכנות היחידה להיותנו מסוגלים לחיות בהוויית קודש של כל המעשים הנראים כחומריים, בארץ, היא רק כאשר ההוויה היא כזו המחברת את העולמות דרך העבודה הכללית ציבורית שמרכזה במקדש. העדר תפיסה זו אינה פגם משני או חלקי אלא יכולה לגרום לנתק כזה עד שהאקלים הרוחני והחוסן הלאומי שלנו כולו יעמוד בסכנה קיומית ממש.
היותו של חג השבועות – מועד אשר מקבץ דווקא שני מושגים הנראים רחוקים זה מזה מבטא יותר מכל כי לא עם ככל האומות אנו אשר הפעולה הקיומית פיזית היא יעוד קיומו. במקביל ובמפתיע – גם יסוד של עבודה שכולה רק קודש ורוח דתית של פרט העומד מול בוראו אינה מביאה לשלמותינו המלאה אלא דווקא האיחוד המרכיב יחד את התרבות הלאומית שלנו כביטוי של רוח של קודש ועבודת ה' של האומה כולה במעגלי החיים המעשיים בארץ ישראל היא המימוש המלא של יעודנו–ממלכה של כהנים וגוי – קדוש.
וכך מסיים הרב את מאמרו:
ונגד המהרסים מכל הצדדים... שלא הבינו ולא יבינו עוד את רוח האומה לכל עומקו, שהתאמצו ומתאמצים לעשות את עבודת הקודש ומשמרת התורה והמצות כולה רק לדבר פרטי באומה... ונגד אלה החפצים לנתק את היסוד החקלאי בארץ ישראל מקשר קדושתו המחיה אותו לעד על אדמת הקודש. יהיה לנו יום הבכורים ויום מתן תורתנו לאות עולם לישראל, לערובת נצח לתקומת שיבת שבותו, וצמיחת קרן ישעו, על אדמת קדשו אשר אהב סלה, בימין ה' רוממה! ימין ה' העושה חיל אשר רק בה יושע ישראל תשועת עולמים וארצו תבנה בנין שלם במהרה בימינו.
הרב מאיר טויבר
ראש ישיבת "נתיב מאיר"
אזכרת אמנון יוסף הנדלר ז"ל כי היא חכמתכם ובינתכם – פיתוח טכנולוגי – צורך או ערך?
מתוך אזכרת אמנון יוסף הנדלר ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
