ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
דמיון זה מסביר הראי"ה בספרו "מדבר שור" (דרוש שבעה עשר): לאילן יש פרי ועלים, גידול הפרי הוא מכח השמש כמו שכתוב: "ממגד תבואות שמש" (דברים לג,יד) ואילו תפקיד העלים הוא להגן על הפרי שלא יכה אותם השמש יותר ממה שהם יכולים לקבל, שלא יאבד כחם ולא תיבש לחותם. כך שהעלים הנותנים את הצל, הם הגורמים לפרי שיוכל לקבל את חום השמש בדרך מיזוג באופן הנאות להם. וכשאנו מדמים את התורה לאילן, (עץ חיים היא למחזיקים בה), הרי הפרי של האילן מקביל לחלק המעשי של התורה, שהרי שניהם הפרי והמעשה של התורה הם התכלית, הפרי הוא תכלית האילן והמעשה הוא תכלית התורה. ישראל קבלו תורה שבעל פה כדי שיגיע להם המאור הגדול משמשה של תורה, כי תורה שבע"פ מצויה בעיקר בין גדולי החכמים העמלים בתורה, ומהם תגיע ההוראה של המעשה באור גדול ומזהיר.
נשאלת השאלה לשם מה צריכים גם את התורה שבכתב? אלא מפני שהאור הגדול הזה צריך כלי לקבלו, והכלי הוא המוני בית ישראל, וכדי שהאור הגדול של תורה-שבעל-פה יוכל להתקבל בלב ההמון כדי שישמרו את התורה, יש צורך שתהיה לעם נכונות והכשרה לקבל את דברי חכמים בתורה שבעל פה, ואת ההכשרה הזו לאהבת התורה הוא מקבל מהידיעות שבתורה שבכתב, שהן מתאימות וראויות לכל אדם. על כן החיוב של האב ללמד את בנו תורה בשכר, מדובר דווקא במקרא שהוא תורה שבכתב ואעפ"י שאין ממנו תכלית מעשית, אבל המאור שבתורה שבכתב הוא גורם לכך שהאדם לכשיגדל ישמור את משפטי התורה על פי תורה שבעל-פה. ובדרך זו אפשר גם להבדיל בין החלק הנגלה של התורה שביד כל העם להשיגו, והוא תורה שבכתב. ובין החלק השני שהוא החלק העמוק שבתורה, שכדי להיות מושפע ממנו אנו צריכים לקבלת חכמים ולסמוך עליהם בכל משפטיהם וחוקתם שהיא תורה שבעל-פה.
על הקבלה שאנו מקבלים את הדברים מפי חכמי התורה, ואנו מקיימים את דבריהם, אעפ"י שאין אנו שומעים ומבינים את הדברים מעצמנו ומתוכנו, מתאים הבטוי 'נעשה', שאין להמון הרחב את העונג הטבעי של השגת המושכל, ולמרות זאת אנו נכונים לעשות ולקיים. ואילו הבטוי 'נשמע', שפירושו להבין משכלנו את המושג, שהרי מדרך הטבע מה שהאדם מבין מעצמו חביב עליו יותר. אבל קדושתו של עם ישראל היא גדולה מאד, ובקבלת התורה הם הכירו שעיקר הכל הוא לעשות ולקיים את חוקי תורת ה' כפי האמת המכוונת בתורה על פי אמיתתה של תורה, שאי אפשר להשיגה אלא אם נסמוך על דברי חכמים. ועל כן, כל מה שנשכיל לפי הבנת שכלנו בלבד, הוא אינו אצלנו העיקר של תורה שבכתב, אלא דוקא במה שהיא מכשירה את הנפש לקבל את האור הגדול של התורה שבעל פה, כדי שנדע איך להתנהג על פיה למעשה, כי "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" (אבות ב,ה)
אם כן עיקר התורה, שממנה נדע את המעשה אשר נעשה, הוא התורה שבעל פה, הוא הפרי של התורה. הפרי הרי מקבל את המתיקות שלו מקרני השמש ככתוב: "ממגד תבואות שמש". מה שאין כן תורה שבכתב, שאותה יכול ללמוד העם כולו, אעפ"י שאינם יודעים את עומקה ואינם יכולים להתנהג על פיה למעשה, הרי היא דומה לעלים שאינם תכלית לעצמם אלא הם המכשירים את הפרי לקבל את השפעת אור השמש שלא יהיה יותר מכוחו, כך גם הלימודים של תורה שבכתב, הם המכשירים את הנפש לקבל את הארת התורה שבעל-פה ולקיימה בכל לב.
ובכך שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הם הראו בכך את אהבתם לה' יתברך, שגם אחרי שמשה ערך בפניהם את התורה שבכתב (ככתוב: "ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"), שעניינה הוא כאמור הלימוד והידיעה שאי אפשר להשתמש בה למעשה, הם הקדימו את הנעשה לנשמע, והודו בכך שהעיקר הוא ידיעת התורה שבלב חכמים היודעים להורות אותה למעשה. לכן הסכימו ישראל שתחילה "נעשה" את הדברים על פי הוראת אחרים, ורק אח"כ "נשמע" להבין את התורה כפי שכלנו. באמירה זו של הקדמת נעשה ונשמע הונח יסוד קיים לדורות, שאע"פ שמוטלת החובה על כל אחד מישראל ללמוד התורה כפי הבנתו, מכל מקום צריך לדעת שעיקר התורה היא התכלית המעשית המסורה לנו רק מהחכמים הגדולים.
והנה, באילן-התפוח תחילת הנץ של הפרי קודם לעליו, מפני שהוא צריך בתחילת פריחתו את מלוא חום ואור השמש ללא חציצה. ורק אחרי זה כאשר כבר פעלה עליו השמש את פעולתה, צריך הוא לעלים שיתאימו את החום והאור ליכולת הקבלה שלו. כך גם נהג משה רבינו, בתחילה סיפר לישראל את דבר ה' בעל-פה, (ככתוב: "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, ויען כל העם קול אחד ויאמרו: כל הדברים אשר דבר ה' נעשה") כדי שתחילת הקבלה תהיה תורה-שבעל-פה, שהיא נמסרת על פי החכמים העוסקים בתורה תמיד, שהם כאור השמש המאיר ומוציא פרי חמד. ומפני החשש שאם ההמון הרחב יהיה מחוסר כל ידיעה מתורת ה' הוא יבעט בעול תורה שבע"פ, על כן למחרת שב משה וסידר לפני כל העם תורה-שבכתב (ככתוב: "ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם"), כדי שיוכלו לקבל לדורות את אור התורה שבעל-פה. וזהו שכתוב: "כתפוח בעצי היער", שמתחילה מקבל את אור השמש ללא חציצה להתחלת פריחתו, ורק אח"כ הוא מתכסה בעלים כדי שאור השמש יהיה לפי כוחו, ועל כן כתוב בהמשך: "בצלו חמדתי וישבתי", שתורה שבכתב הכוללת את חלקי התורה שביד כל העם להבינם, היא כעין פעולת הצל על האילן, הפועל כך שלבסוף: "פריו מתוק לחכי", כך שינהג הציבור כולו למעשה, אחר הוראת גדולי החכמים אעפ"י שאינם מבינים את עומק דבריהם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
