ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
כשם שהאדם צריך להגביר כח עצמו שלא יהי' מושפע מאחרים יותר מדאי, כן צריך שלא לחפוץ להיות יותר מהראוי משפיע על אחרים לאכוף עליהם לקבל את מידותיו, דעותיו הפרטיות וכיו"ב . עין איה ברכות פ"ט אות סג
חדשים לבקרים צצות במרחבי ארצנו ישיבות חדשות ויש מהן שמבקשות ליחד את ישיבתם בקו מיוחד או בדרך מיוחדת – עד כאן הכל כשורה. קנאת סופרים תרבה חכמה, אך יש מהן המבקשות להכתיב לתלמידיהן את הקו המיוחד שלהן, שלא תמיד הוא מתאים לאופיו ותכונותיו של התלמיד. הן עושות זאת מפני שהן חושבות שהאמת הצרופה היא אך אצלן ומשום כך הן מרשות לעצמן להכתיב אותה לתלמידיהן. השאלה היא האם הנהגה זו נכונה, עד כמה חייו של האדם צריכים להיות מוכתבים על ידי אחרים? הרמב"ם באגרתו לאחינו יושבי ארץ תימן כותב: "...ודע כי כמו שינצל הסומא בהשענו על הפקח בלכתו אחריו, לפי שהוא יודע בעצמו שאין לו עינים שיורוהו הדרך הישר, וכמו כן שינצל החולה שאינו יודע מחכמות הרפואות בשמעו עצת הרופא שינהיגהו וידריכהו, לפי שאינו יודע מחכמות הרפואות בשמעו עצת הרופא שינהיגהו וידריכהו, לפי שאינו יודע הדברים הממיתים ולא המחלימים המצילים, וישמע לעצתו כל מה שיאמר לו – כמו כן ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העינים האמיתיות . . . ואחרי הנביאים – החכמים החוקרים ורודפים יומם ולילות הסברות והדעות כדי שידעו איזו מהן אמת ואיזו מהן שוא". מדברי הרמב"ם משמע שהישענות האדם על אחרים לכאורה היא מומלצת, אבל נשים לב שהרמב"ם מדבר על "ההמון" שהוא נבער מדעת והוא דומה לחולה או סומא. והשענות על האחר היא בדיעבד אבל לכתחילה ודאי רצוי שהאדם לא יהיה חולה או סומא, נבער מדעת, אלא ידע בכוחותיו שלו לנווט את עצמו.
מה הייתה עמדתו של הראי"ה בשאלה זו? בספרו "עין איה" על דברי הגמרא (ברכות נה ב) שאדם שחלה לא יגלה ביום הראשון את מחלתו לאחרים, ורק מכאן ואילך יגלה אותה – מסביר הראי"ה שהאדם צריך קודם כל לעזור בעצמו לעצמו מבלי להזדקק לקבל טובה מזולתו, מפני שהאדם צריך שיחזק את עצמו בכוחו העצמי מבלי להשען על עזרה מאנשים זולתו, וזה בין בענינים גופניים ובין בענינים רוחניים. רק כאשר הוא רואה שאינו יכול לעזור לעצמו לבד, יפנה לעזרת אחרים. הנהגה זו אנו שומעים גם ממה שסיפר בנו הצעיר של הרב חרל"פ, הרב יוסף דוד, ששאל את אביו, מדוע הוא נוסע ליפו אל הרב קוק? מה יש ברב מיפו שאין ברבני ירושלים? –ענה לו אביו: "ראשית יש אנשים שנשמותיהם שייכות זו לזו עוד לפני ביאתן לעולם. בנוסף, הרב מיפו לא משעבד אותי לסגנון מסוים, כשאני מציג לפניו את לבטיי ובעיותי הרוחניים, הוא נותן לי לראות איפה שאני נמצא מצד עצמי". מדבריו של הרב חרל"פ אנו לומדים שתי הנהגות של הראי"ה: האחת שהמשפיע על אחרים לא יכפה את דעתו על הזולת ולא ינסה להפוך או לשנות את טבע זולתו. הנהגה זו תואמת את השקפתו של הראי"ה שכתב: "כי האדם לא ימצא את אושרו אשר הוא מבקש אלא רק אם יפעל על פי תכונתו הטבעית" (עין איה, שבת, פ"א אות פ"ד). דבריו נאמרו על דברי אביי (שם) שאמר: "שמי שנותן בגד לכובס, יתן לו את הבגד במידה ויקח אותו ממנו באותה מידה, שאם ימתח או יכווץ את הבגד יפסיד אותו" לפי הסברו של הראי"ה הכובס הוא מי שבא להשפיע על האדם לנקות ולזכך את המגרעות שבמידותיו, והבגד במשל הוא המידות והתכונות של האדם. ואומר אביי שמי שבא לטהר את כוחות נפשו יתבונן תחילה על תכונתו הטבעית עד היכן היא מגיעה מעצם טבעה, וימדוד עד כמה פעלה עליה ההדרכה המוסרית של כבישת המידות וצירופן, שאם ישנה אותן מטבעם הפסידם, מפני שהשחית בזה את הכוחות הנפשיים שלו מעצם טבעו. ומוסיף שם הראי"ה, כי בורא עולם שם בטבעו של כל אחד ואחד מבני האדם את חלקו בחיים, על כן עליו להשכיל ולהטיב על פי הכוחות שחננו הבורא יתב' בהם כמאמר הכתוב: "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" – ומסיים הראי"ה: ומי זה ישלח יד לשנות סדרי היצירה.
עבודתו של האדם אינה מהדברים הקלים, עליו להיות מצד אחד קשוב לכל מה שמתרחש סביבו, להיות בבחינת 'חכם הלומד מכל אדם' אך יחד עם זאת להתנהל לפי התכונה הטבעית שלו. הראי"ה מתאר זאת: "לפעמים אדם נופל מדעתו כששומע גדלות של בחינה שאינה מידה שלו, ונעשה מבוטל בעצמו. והעצבון מתחיל לעמם את זוהר נפשו מפני שכל מעמדו הרוחני נעשה אז כהה לפי אותה מדת גדלות שאינה לערכו. צריך אז להתחזק בעצמו שלא לקנאות בחלקו של אחר ולהשתמש רק משפלות זו לפי המידה הראויה לבצר (להשפיל) כח הגאוה. שלא תזוח דעתו עליו. ומכל מקום יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאוד, ויוסיף להחזיק במעוזו ואז יבקע כשחר אורו וארוכתו מהרה תצמיח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
