ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודית בת איטה
כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראויים להיות מוחשים באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו" (אורות התשובה פ"ו ז).
התורה קדמה לעולם. התורה היא תכנית היעוד של הבריאה כפי שמובא במדרש: "התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם " (בראשית רבה פ"א). כשעומדים לבנות בנין אין בונים אותו תחילה ורק אחר כך מחליטים מה תהא מטרתו, אלא תחילה קובעים את יעוד המבנה ובהתאם לכך מתכננים את צורתו ותכולתו ועל פי התרשימים הללו בונים את המבנה. כך נהג הקב"ה עם עולמו, תחילה קבע את מטרת הבריאה ויעודה, אותם רשם הקב"ה בתורתו, ועל פיה ברא את העולם. ממדרש זה אנו למדים שהיו שני שלבים בבריאה: א. שלב התכנית ("מביט בתורה") ב. שלב ההגשמה ("ובורא את העולם") נשאלת השאלה האם הבריאה בהתגשמותה תואמת את התכנית המקורית של הבריאה או שקיים פער בין התכנית להגשמה, כמאמר: "בתחילה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושיתפה למדת הדין" (רש"י בראשית א א).
אין זו הדוגמא היחידה לפער שבין התכנית המקורית של הבריאה להגשמתה בפועל. דוגמא נוספת לפער הזה בין התכנון להגשמה בבריאה הוא "טעם העץ וטעם פריו".שהרי מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות כטעם פריו (ככתוב: " עץ פרי עושה פרי ") והיא לא עשתה כן אלא "ותוצא הארץ עץ עושה פרי " ולא "עץ פרי". גם כאן אנו רואים שההגשמה אינה כמו התכנון. את הסיבה לפער הזה מסביר מרן הראי"ה בספרו "אורות התשובה" (פ"ו ז): "מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים (העץ) המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראויים היו להיות מוחשים באותו הגובה והנועם שעצם המגמה (הפרי) מורגשת בו כשאנו מצירים אותה (כך הייתה צריכה הבריאה להיות לפי התכנית הראשונה שלה). אבל טבע הארץ, התנודדות החיים ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם".
החלוקה הזו של אמצעים ומטרה אינה רק בעץ ובפריו, היא קיימת בכל תחומי החיים, ואנו מכירים אותה מקרוב גם בעונות השנה. התורה חילקה את עונות השנה: "כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקור וָחוֹם וְקַיִץ וָחוֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לא יִשְׁבּוֹתוּ" (בראשית ח כב) ובחלוקה הזו אנו מוצאים את האמצעים (החורף והזרע) והמטרה (הקיץ והפרי). תקופת החורף המתחילה בחודש מר-חשון היא התקופה בה אדם משקיע, חורש, זורע ומשקה מבלי שיקבל מיד תמורה לעמלו. בתקופה הזו זמן החושך מרובה מזמן האור, היום קצר והלילות ארוכים. נוסף להם הגשמים והרוחות, הסופות והקור מאלצים את האדם להסתגר בביתו, ולא לחינם אמר דוד מלכנו: "הזורעים בדמעה" מה שמחזיק את האדם היא האמונה, כמו שנאמר בירושלמי: "שמאמין בחי העולמים וזורע" (תוס' שבת לא א), והיטיב לתאר אותה ידידי הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, בספרו "באר מגד ירחים" על חודש "מר-חשון": "הנה עברו ביעף החגים, וגם הקיץ כבר חלף עבר לו, ונכנסים אנו עתה אל החורף עם הצפיה הדרוכה לברכת הגשמים. בינתיים נושרים העלים אחד אחד, ונופלים שרועים על האדמה היבשה והצחיחה, וממעל - השמים האפורים, מתחברים ומתקשרים בעננים. הנה החושך אשר יכסה ארץ הולך ומתגבר בעקבות התקצרות הימים. תקופת הסתיו במעטה עלי השלכת מעוררת בנו את תחושת ההפסד והכליה... וכאן בא פתגמו של מרן הרב 'כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים' כדי לרוממנו ולהאיר את דרכנו". ואכן התקופה הזו היא תקופה רדומה ולא לחינם אין בה כל חג מן התורה. לעומת זאת בקיץ מתחילה עונת הקציר באה השמחה ככתוב: "ברנה יקצורו". עונה זו היא עונת הפרי ולכן בעונה הזו קבעה התורה את כל חגיה: בניסן - פסח חג הקציר, בסיון - שבועות חג הביכורים, בתשרי- סוכות חג האסיף.
זהו המצב הקיים היום אבל לעתיד לבוא ייסגר הפער הזה של העץ ופריו, כמו שכתב מרן הראי"ה: " כל פגם סופו לתיקון, על כן מובטחים אנו בברור שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, ואורחות החיים המעשיים לא יהיו גורמים לחוץ (לשון חציצה) בעד הנועם של האור האידיאלי". מגמה זו אנו רואים גם בעונות השנה וגם במהלך ההיסטוריה שהחלו לזלוג חגים ומועדים גם לעונת החורף, חג החנוכה, ט"ו בשבט וחג הפורים. אמנם חודש מר-חשון נשאר עדיין "יתום" ואין בו כל אירוע של חגיגות, אבל בתיקון הכללי גם החודש הזה שזורעים בו בדמעה יהפך לששון ולשמחה ונסו יגון ואנחה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
