ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
סוד גלוי הוא כי רבים הם (מיוצאי בית המדרש) הדורשים לשלילה - ובאופן גורף - את השם "תרבות". על לשונם עולה התופעה-הביטוי והיחס ל"אלו שיצאו לתרבות רעה". ועוד, וחמור מזה: את הרגשתם
הם סומכים לדברי הכתוב בספר במדבר ( ל"ב,י"ג) על "תרבות - אנשים חטאה". משום כך הם, "גזירה של פסלות" על כל ענייניה של התרבות, בעשייתה ובצריכתה.
נראה הדבר - כי אלו אינם שמים אל ליבם את דברי רש"י במסכת הוריות על "בני מתא מחסיא - דהוו תלמידי חכמים ראויים להוראה, ותרבות יפה היה בהם".
כיצד איפה מתיישבים הדברים?
באיגרת תז (חלק ב) בחודש שבט תרע"ב כשמונה שנים אחר בואו ליפו,
כותב מרן הרב זצ"ל להרה"ח מר א.י.סלוצקי:
"...הנה מקרוב נתייסדה אגודה ל"תרבות ישראל" מהכוחות הנוטים לצד הדת, כמובן הנני מסייעם כפי האפשרות, וכבר נדברנו על יסוד "אורגן" (ביטאון) ארץ ישראלי בעל טעם ישראלי ... נוכל לקוות שסופרים הגונים ... יתנו ידם לעבודה תמה..."
להבנתי , בשורות אלו מצוייה הקריאה לאותה התמודדות אליה קרואה "התרבות הישראלית", אליבא דהרב זצ"ל!
תקצר היריעה במסגרת זו ובשורות אלו - לעיין וללמוד את כל הכתוב בקובץ החשוב הזה.
היה זה הרב, אשר ביפו - דווקא כאשר "סביביו נסערה מאד" והיישוב המתחדש תוסס בחלוציות עברית, בסופרים ובשאר יוצרים - הוא ולא אחר קורא להעמיק וליצור דיאלוג פורה בין עברנו לעתידנו, בין בית המדרש לנוף החיצוני, בין המסורת לחידוש, בין הצורה לחומר , בין האידיאל האלוקי למגבלות הזמן - בין היוצר האנושי ליוצר הכל, ומכל אלו ועימהם מבקש הוא לבנות עולם עשיר של חוויה, ברגש ובדעת.
ולאור כל זאת עלינו לשאול מה דמותה העכשווי של תרבותנו הלאומית ?
האמנם נענינו (מכאן ומכאן) לקריאת הכיוון הזו?
במה תורמת העשייה וההתנהגות הדתית הקשובה לשאלות הלאומיות של השעה - לתרבות חיינו ולמשב רוחם הציבורית ?
אנסה לתת כמה הרהורי-כיוון :
עם תחיית האומה ושיבתה לציון - שבה וחייתה הלשון העברית. יש לזכור כי ברבדיה של הלשון מצויים לא רק השפה שהיא החיצונית , בבחינת כלי של תקשורת בין אדם לאדם, אלא גם הלשון הפנימית שיש בה ביטוי לערכים אשר מוצאם בתהליכים ובאירועים היסטוריים מתקופות שונות .
מרן הרב זצ"ל הכריע הכרעה היסטורית והתייצב בצד "העברית המתחדשת". לסגנון כתיבתו השופע והעשיר - כמעט אין אח ורע, ניתן לומר כי בכך בנה תשתית משותפת עם היוצרים ועם כל יצירתם בה .
לדידי, אין ספק כי עולמו ההגותי, דעתו והשקפתו של הרב - גרמו לכך כי כל יוצר וכל כותב ספרותי בן ימינו רואה חובה וזכות לעצמו להישאב אל מכמניה של לשון הקודש.
מבקש הוא להעשיר את דעתו בכתביה הגלויים והגנוזים של התורה, ואף אם רואה הוא באלו "נציגיה" של היהדות (שאינה ח"ו שלו) אין הוא מהסס להשיקם בעולמו "הישראלי".
לעינינו הולכים וקמים עשרות רבות של "בתי מדרש" (לא תמיד, לדאבון לב, הם ברוח ישראל סבא). מונח חדש בא לעולם ושמו "ארון הספרים היהודי" (ופעמים שהוא "חיוור ומקוטלג...") אך אין כל ספק כי הנוף "התרבותי ישראלי" יוצר וחי בדיאלוג מפרה עם זה "היהודי, אשר תבניתו ותוחלתו טרם הגיעו לייעדם.
• ועוד:
הכל זוכרים ויודעים את יחסו של הרב להקמת "בצלאל". סוגיה היסטורית מרתקת זו מצויה בין האיגרות, יש לה הדים תורניים נוספים, גם בתשובות הלכתיות כאלו שנתפרסמו וכאלו שטרם ראו אור.
לא פחות מסיפור היסטורי זה , ידועה גם הקדמתו המופלאה של הרב ל"שיר השירים" השזורה בסידורו "עולת ראיה".
ההיגדים המופיעים בה - הרי הם פרק-הגות עמוק ונועז , המרומם את הנפש ומחכים את הדעת. והקורא - עומד נפעם מול רוחב האופק הנפרש לעיניו.
נראים הדברים, כי גם כאן הותיר לנו הרב צוואה רוחנית-תרבותית המחייבת אפיקי יצירה מגוונים בספרות ובאמנות.
בניסוח כוללני ושטחי אפשר לומר כי פרץ היצירה בספרות ובשירה, באמנות הפלסטית ובאמנות הבמה, המקיף היום מסגרות ומכונים שונים בהם מאות יוצרים בוגרי ישיבות ואולפנות, חניכי רוחו של הרב - גם הם עדות נאמנה לחזונו ההולך ומתגשם.
( וחומר להרהור ולמחשבה: מה קורה "שם" בחלקי הציבור האחרים ?)
למסקנה נראה, כי שני "הרהורי כיוון" אלו מצביעים באופן ברור על תרומתו העצומה של מרן הרב זצ"ל לתהליכי (ו"ייסורי"...) עיצוב "התרבות הישראלית " בתוכו של חזון הגאולה, המתגשם בשיבת ציון של ימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
