ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- אדני הבית
- חינוך ילדים
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- גיל ההתבגרות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
שני בנים לנו, האחד לומד בישיבת הסדר והשני בישיבה תיכונית. אנו מקבלים הרבה שבחים על שניהם ממקומות הלימוד, אבל בבית הם כאילו הופכים לאחרים: לא תמיד קמים לתפילות, לא מוכנים להושיט יד לעזרה בבית וכו'. הכי קשה לנו, מפני שלפעמים, הם תופסים יוזמה, קמים מוקדם, מתפללים, לומדים אחרי התפילה ואח"כ ממש מרימים את הבית. נראה כאילו הכל תלוי במצבי הרוח שלהם.
תשובה:
בכל יום אנו אומרים כמה פעמים את הפסוק: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ושננתם לבניך, ודברת בם: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך...".
חובתנו לקבל עול מלכות שמים עלינו, וגם ללמד את ילדינו, היא בשני מצבי החיים שלנו: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. הגדרה זו כוללת למעשה את כל חייו של אדם: במצב הקבוע ובמצב משתנה. כאשר אנו "יושבים בבית", זה המצב הקבוע. וכאשר אנו "מהלכים בדרך", זה המצב המשתנה. שני מצבים אלה כוללים הכל, שהרי אין מצב שלישי בו נמצא אדם. ראוי להגדיר לעצמנו, מהו הקבוע ומהו המשתנה. לדוגמא, כאשר אדם יוצא לשירות מילואים, זה מצב משתנה. אבל קצין בקבע שכל חייו מוקדשים לשירות, אצלו החופשה היא המצב המשתנה. גם ילדינו, הלומדים במוסדות פנימייתיים, אולי לא נעים לומר כך להורים, אבל האמת היא שהמצב הקבוע שלהם זה החיים והמגורים עם חבריהם בישיבה. החופשה בבית היא המצב המשתנה. אם נחזור לציווי התורה, להיזהר בקבלת עול מלכות שמים, הן בקבוע והן במשתנה, על איזה רקע בא ציווי התורה? ברור שכאשר אדם פורש מהקביעות, קשה לו יותר לשמור על הסדרים, והוא נוטה להתפרקות ולנטישה של הרגלים קבועים. לכן התורה מחזקת אותנו ודורשת מאיתנו לשמור על הקביעות גם בלכתך בדרך, במצב של שינויים.
ילדיכם החביבים ודאי מרגישים בחופש, בפורקן, ומתוך כך אינם שומרים על סדרים רגילים. אם אתם כהורים תנסו שוב ושוב להעיר אותם בבוקר לתפילה וכד', כל זמן שהם לא יפנימו את הידיעה שגם בחופש יש סדר, השתדלותכם לא תעזור. אדרבא, המצב עלול להדרדר למאבקים ומתחים ביניכם לבינם. לכן, היו חכמים ותפעלו כפי שהשכל מנחה אותנו, ולא ע"פ הרגשות. הדעת נותנת שהם "ילדים גדולים", ובודאי שהרצון הפנימי שלהם הוא להמשיך את העבודה שהם עושים במקומות לימודיהם, אלא שהם אינם נוטלים אחריות על כך. במקום הלימוד, יש אחראים: המורים, ראש הישיבה וכד'. שם הם גם מקבלים ציונים על התנהלותם, ובהתאם לכך הם מתנהגים. מה שאין כן, בבית, בו הם מרגישים את החופש. לכן יש לדבר איתם לא על התפילה או עזרה בבית, אלא על קבלת האחריות. אלא שיסוד זה מושתת על שני מושגים נוספים: בגרות ואמון. אם נתיחס אליהם כמו אל ילדים קטנים, לעולם לא נוכל להעביר אליהם אחריות, שהרי לפי הבנתנו, אין מי שיקח את האחריות. רק אם נבין שהם כבר בוגרים, ויכולים ליטול אחריות על עצמם, נוכל אנו ההורים להעביר אליהם את האחריות. ובנוסף, אנו חייבים לתת בהם אמון שהם יכולים "להרים" את הנושא, לקום בזמן ולהכניס את עצמם לסדר, גם במצב הלא קבוע בו הם נמצאים.
חינוך ילדים (67)
הרב אליקים לבנון
59 - החופש הגדול (מידי)
60 - עבודת ה' במצבים משתנים
61 - כישלון בחינוך. מה עושים?!
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
