ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שבת הגדול
רוב המפרשים והפוסקים מביאים את הנימוק הנזכר בתוספות, שכאשר קשרו ישראל במצרים את השה לכרעי מיטתם, אותו היום שבת היה, ובעשירי בניסן היה, כדי שיהיו להם ארבעה ימים לביקור הקרבן, עד שחיטתו, ביום רביעי, י"ד בניסן. ובלילה, ט"ו בניסן, יצאו ביד רמה.
"ועל כן קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול, כדאמרינן במדרש (שמות רבה, פרשת בא): כשלקחו פסחיהם באותה שבת, נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום, למה היו עושים כך? אמרו להם: זבח פסח לה', שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה, לבקש ממנו שישלחו את ישראל, ולא רצו. ועשו בכורות מלחמה, והרגו בהם הרבה. וזהו מה שכתוב "למכה ממצרים בבכוריהם".
הטור והלבוש (סימן ת"ל) מוסיפים עוד נימוק במאורע זה, שהיו שיניהם של המצרים קהות, על ששוחטין את אלוהיהם, ולא היו רשאים לומר להם דבר.
יש לזכור שהמצרים סבלו כבר תשע מכות. אם כן, לכאורה מה החידוש הגדול בכך שקשרו את השה לבקרו לקרבן?
אכן, בוודאי החידוש הוא שלא רק המצרים וממונם נפגעו, אלא גם אלוהיהם.
מאז נאמרו על ידי הקדמונים עוד טעמים רבים, על שם הדרשה הגדולה, על שם ההכנה ליום הגדול ועוד.
לכולי עלמא, באה שבת זו להדגיש את גדולתם של ישראל, אשר גם בעוני ובשעבוד במצרים ידעו לזקוף קומתם בפני המצרים, לדבר בפניהם גלויות, על כך שהם, העבדים, חזקים יותר משוביהם. הם, בני ישראל, מודיעים למצרים שהנה תבוא על בכוריהם מכת מוות, וגם באלוהיהם יעשו שפטים. והמצרים המשעבדים שומעים חרפתם, ואין בהם כוח להשיב.
לימוד גדול יש גם לנו, להופיע בזקיפות קומה לפני אומות העולם. אמנם לא לאיים עליהם במיתה קרובה, אך לדעת שאנו נבדלים מהאומות. "כוח עז לנו, כנפי נשרים אבירים". ובכוח זה נשתמש כדי להביא ברכה לאומות כולן.
לזכור תמיד, בלי בושה והצטנעות, כי "אתה בחרתנו מכל העמים". אלוהיהם של העמים היום אינם כבשים ובעלי חיים, כפי שהיה במצרים, אלא החזון שבו מתיימרים עמי העולם להתהדר. עם עם וחזונו. חזון הכסף והשליטה בעולם, או חזון ההרג והרצח של כל מי שמתנגד לנו. יש המתהדרים בחזון הנייטרליות המדומה, וביכולות להטיף מוסר לכל עם אחר. וכמובן, חזון האנטישמיות, לעשות עוד ועוד כדי לבלום את מגמת העלייה של עם ישראל. את כל החזונות הללו, שהם האידאה הרוחנית של עמים רבים, עלינו "לשחוט". בראש ובראשונה בפני עצמנו, להיות בטוחים שאין ממש בכל אלה. ומתוך כך, תגיע התודעה לאיטה גם לאומות העולם.
המאבק הרוחני
נימוק נוסף לשם "שבת הגדול" קשור למאבק אמוני.
במוצאי יום ראשון של פסח נתחיל לספור את העומר, "ממחרת השבת". מאבק גדול התחולל סביב זמן ספירת העומר.
"משמונה בניסן, ועד סוף המועד, נתיישב חג השבועות" (מנחות סה, א). שבאותם הימים ניצחו חכמינו את הבייתוסים, שהיו אומרים: עצרת אחר השבת. כידוע, הבייתוסים פירשו את הפסוק "ממחרת השבת", שכוונתו למוצאי שבת. חכמים לחמו בדעה זו, ופירשו: ממחרת יום טוב של פסח.
על מה היה המאבק?
בראש ובראשונה, כמובן, על זמנו של חג השבועות, האם יחול תמיד חמישים ואחד יום אחר יום טוב ראשון של פסח, או שלפעמים יחול מאוחר יותר. לדוגמה: אם פסח חל ביום ראשון, רק במוצאי שבת, שבוע מאוחר יותר, יחלו לספור את ספירת העומר, וחג השבועות יחול חמישים ושבעה יום לאחר הפסח.
אך לא רק זאת. השאלה העומדת ביסוד המחלוקת היא גם ערכית. האם חג השבועות, חג מתן תורה, קשור ומחובר ליציאת מצרים, וחל תמיד בזמן קבוע לאחר יציאת מצרים. או שמא אין קשר בין מתן תורה ליציאת מצרים. מתן תורה הוא גם יום כלל עולמי, אוניברסלי, הקשור ליום השבת, שראשיתו בבריאת העולם, והוא ניתן גם לכלל האומות אשר נבראו בצלם, בראשית העולם. לכן תחילת הספירה היא ממחרת יום השבת.
חכמים ידעו לגדור את שני היסודות הללו, את השבת, ואת מתן תורה. שניהם שייכים אך ורק לישראל!
גוי ששבת חייב מיתה. גוי שעוסק בתורה חייב מיתה. (סנהדרין נח, ב; נט, א).
על כן, הדגישו חכמים, שהפסוק ממחרת השבת, עניינו ממחרת יום טוב של פסח.
שהרי חג הפסח מתחיל מיום י"ד בניסן, יום שחיטת קרבן הפסח, יום שאינו שבתון, ומלאכה מותרת בו. יום ט"ו, יום אכילת הפסח, הוא יום השבתון. וכדי שלא נטעה לחשוב שספירת העמר מתחילה ממחרת שחיטת הפסח, כתבה התורה "ממחרת השבת", כלומר: יום טוב של פסח, האסור במלאכה.
אם פסח נקרא "שבת", הרי הוא "שבת קטן", כי יום טוב הוא. לכן השבת שלפני הפסח היא "שבת הגדול", כדי להדגיש שגם פסח שבת הוא.
התורה שייכת אך ורק לישראל, ולא לאומות העולם. אם יש בתוכנו אנשים או קבוצות שרוצות להידמות לאומות העולם, בתפילות, בטקסים וכדומה, ולשם כך מגייסים הם את התורה, לקיים פולחן ליד שריד מקדשנו, נדע שדרכם היא המשך לבייתוסים. יד ישראל וכוח תורת אמת תגבר, התורה תמשיך להיות מחוברת לחג הפסח, ואור ישראל יאיר על כל אפסי ארץ.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
