ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שבת הגדול
רוב המפרשים והפוסקים מביאים את הנימוק הנזכר בתוספות, שכאשר קשרו ישראל במצרים את השה לכרעי מיטתם, אותו היום שבת היה, ובעשירי בניסן היה, כדי שיהיו להם ארבעה ימים לביקור הקרבן, עד שחיטתו, ביום רביעי, י"ד בניסן. ובלילה, ט"ו בניסן, יצאו ביד רמה.
"ועל כן קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול, כדאמרינן במדרש (שמות רבה, פרשת בא): כשלקחו פסחיהם באותה שבת, נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום, למה היו עושים כך? אמרו להם: זבח פסח לה', שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה, לבקש ממנו שישלחו את ישראל, ולא רצו. ועשו בכורות מלחמה, והרגו בהם הרבה. וזהו מה שכתוב "למכה ממצרים בבכוריהם".
הטור והלבוש (סימן ת"ל) מוסיפים עוד נימוק במאורע זה, שהיו שיניהם של המצרים קהות, על ששוחטין את אלוהיהם, ולא היו רשאים לומר להם דבר.
יש לזכור שהמצרים סבלו כבר תשע מכות. אם כן, לכאורה מה החידוש הגדול בכך שקשרו את השה לבקרו לקרבן?
אכן, בוודאי החידוש הוא שלא רק המצרים וממונם נפגעו, אלא גם אלוהיהם.
מאז נאמרו על ידי הקדמונים עוד טעמים רבים, על שם הדרשה הגדולה, על שם ההכנה ליום הגדול ועוד.
לכולי עלמא, באה שבת זו להדגיש את גדולתם של ישראל, אשר גם בעוני ובשעבוד במצרים ידעו לזקוף קומתם בפני המצרים, לדבר בפניהם גלויות, על כך שהם, העבדים, חזקים יותר משוביהם. הם, בני ישראל, מודיעים למצרים שהנה תבוא על בכוריהם מכת מוות, וגם באלוהיהם יעשו שפטים. והמצרים המשעבדים שומעים חרפתם, ואין בהם כוח להשיב.
לימוד גדול יש גם לנו, להופיע בזקיפות קומה לפני אומות העולם. אמנם לא לאיים עליהם במיתה קרובה, אך לדעת שאנו נבדלים מהאומות. "כוח עז לנו, כנפי נשרים אבירים". ובכוח זה נשתמש כדי להביא ברכה לאומות כולן.
לזכור תמיד, בלי בושה והצטנעות, כי "אתה בחרתנו מכל העמים". אלוהיהם של העמים היום אינם כבשים ובעלי חיים, כפי שהיה במצרים, אלא החזון שבו מתיימרים עמי העולם להתהדר. עם עם וחזונו. חזון הכסף והשליטה בעולם, או חזון ההרג והרצח של כל מי שמתנגד לנו. יש המתהדרים בחזון הנייטרליות המדומה, וביכולות להטיף מוסר לכל עם אחר. וכמובן, חזון האנטישמיות, לעשות עוד ועוד כדי לבלום את מגמת העלייה של עם ישראל. את כל החזונות הללו, שהם האידאה הרוחנית של עמים רבים, עלינו "לשחוט". בראש ובראשונה בפני עצמנו, להיות בטוחים שאין ממש בכל אלה. ומתוך כך, תגיע התודעה לאיטה גם לאומות העולם.
המאבק הרוחני
נימוק נוסף לשם "שבת הגדול" קשור למאבק אמוני.
במוצאי יום ראשון של פסח נתחיל לספור את העומר, "ממחרת השבת". מאבק גדול התחולל סביב זמן ספירת העומר.
"משמונה בניסן, ועד סוף המועד, נתיישב חג השבועות" (מנחות סה, א). שבאותם הימים ניצחו חכמינו את הבייתוסים, שהיו אומרים: עצרת אחר השבת. כידוע, הבייתוסים פירשו את הפסוק "ממחרת השבת", שכוונתו למוצאי שבת. חכמים לחמו בדעה זו, ופירשו: ממחרת יום טוב של פסח.
על מה היה המאבק?
בראש ובראשונה, כמובן, על זמנו של חג השבועות, האם יחול תמיד חמישים ואחד יום אחר יום טוב ראשון של פסח, או שלפעמים יחול מאוחר יותר. לדוגמה: אם פסח חל ביום ראשון, רק במוצאי שבת, שבוע מאוחר יותר, יחלו לספור את ספירת העומר, וחג השבועות יחול חמישים ושבעה יום לאחר הפסח.
אך לא רק זאת. השאלה העומדת ביסוד המחלוקת היא גם ערכית. האם חג השבועות, חג מתן תורה, קשור ומחובר ליציאת מצרים, וחל תמיד בזמן קבוע לאחר יציאת מצרים. או שמא אין קשר בין מתן תורה ליציאת מצרים. מתן תורה הוא גם יום כלל עולמי, אוניברסלי, הקשור ליום השבת, שראשיתו בבריאת העולם, והוא ניתן גם לכלל האומות אשר נבראו בצלם, בראשית העולם. לכן תחילת הספירה היא ממחרת יום השבת.
חכמים ידעו לגדור את שני היסודות הללו, את השבת, ואת מתן תורה. שניהם שייכים אך ורק לישראל!
גוי ששבת חייב מיתה. גוי שעוסק בתורה חייב מיתה. (סנהדרין נח, ב; נט, א).
על כן, הדגישו חכמים, שהפסוק ממחרת השבת, עניינו ממחרת יום טוב של פסח.
שהרי חג הפסח מתחיל מיום י"ד בניסן, יום שחיטת קרבן הפסח, יום שאינו שבתון, ומלאכה מותרת בו. יום ט"ו, יום אכילת הפסח, הוא יום השבתון. וכדי שלא נטעה לחשוב שספירת העמר מתחילה ממחרת שחיטת הפסח, כתבה התורה "ממחרת השבת", כלומר: יום טוב של פסח, האסור במלאכה.
אם פסח נקרא "שבת", הרי הוא "שבת קטן", כי יום טוב הוא. לכן השבת שלפני הפסח היא "שבת הגדול", כדי להדגיש שגם פסח שבת הוא.
התורה שייכת אך ורק לישראל, ולא לאומות העולם. אם יש בתוכנו אנשים או קבוצות שרוצות להידמות לאומות העולם, בתפילות, בטקסים וכדומה, ולשם כך מגייסים הם את התורה, לקיים פולחן ליד שריד מקדשנו, נדע שדרכם היא המשך לבייתוסים. יד ישראל וכוח תורת אמת תגבר, התורה תמשיך להיות מחוברת לחג הפסח, ואור ישראל יאיר על כל אפסי ארץ.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
