ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יעל בת רבקה
עיקר עבודת יום הכיפורים המוזכרת בתורה הייתה בבית המקדש. וכיום כאשר חרב מקדשנו בעוונותינו, איך נציין את היום הקדוש ללא עבודת הכהן הגדול?
ונשלמה פרים שפתינו
הרב ישעיהו מייטליס שליט"א, רב העיר נהריה וראש ישיבת "נהר-דעה"
במשנה בתענית נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים שבהם בנות ירושלים היו יוצאות בבגדי לבן". אכן אנו מבינים מדוע בנות ירושלים יוצאות בבגדי לבן וחולות בכרמים בט"ו באב, אך היציאה במחול בכרמים ביום הכיפורים הקדוש, היום הכי רציני בכל ימות השנה, נראית לנו תרתי דסתרי.
אכן בהסתכלות שלנו, לאור מצבנו, שאין לנו כיום בית מקדש לצערנו, ואין לנו סדר עבודת כהן גדול הדבר נראה מוזר, כי עבורנו יום הכיפורים הוא יום של הסתגרות מוחלטת בבית הכנסת כשאנו צמודים למחזור ולתפילות.
אך לא כך היו פני הדברים בזמן שבית המקדש היה קיים. עולי הרגל של חג הסוכות הקדימו את בואם לקראת יום הכיפורים, התאספו בשערי בית המקדש והתפללו והיו שותפים בראיית סדר העבודה הנעשה מול עיניהם. הם היו שותפים לחוויית רגעי חרדה בהתחלה כאשר הונחה לשון של זהורית בפתח בית המקדש ומול עיניהם המשתאות, לשון הזהורית האדומה כשני הפכה ללבן בדרך נס. הם ראו בזה את קיום ההבטחה האלוקית: "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו". והיו בטוחים על-ידי האות מהשמים שתשובתם התקבלה.
אווירת השלמות הזו והשמחה הביאו לידי כך, שאותם רווקים ורווקות רצו להמשיך ולהשלים את עצמם יותר ולהקים בית בישראל, המבוסס על השלמות והקדושה של יום הכיפורים.
הבדל נוסף בין זמן בית המקדש וזמנים אחרים נמצא בפיוט "מראה כהן". בפיוט מובאים תיאורים יפים: "מה נהדר מראה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש", "כדמות הקשת בתוך הענן", "כוורד הנתון בגינת חמד", "כחסד הניתן על פני חתן" וכו'. ריבוי התיאורים מזכיר לנו ניסיונות להסביר לעיוור, לא עלינו, איך נראה פרח יפה. אין תיאור שישווה לראיה האמיתית של כהן גדול בצאתו מן הקודש, ראיה שהיא שמחת הלב של כלל ישראל.
עוד הבדל מצוי בעניין הקורבנות, שהם עיקר סדר העבודה. אמנם עכשיו אנחנו מסתפקים באמירת הקרבת הקורבנות, אך גם לאמירה יש חשיבות. על הפסוק (הושע י"ד): "ונשלמה פרים שפתינו", דרשו חז"ל "תפילות כנגד קרבנות" - שפתותינו הן התחליף לקורבנות. הרב קוק זצ"ל מדייק "ונשלמה פרים", והרי היה צריך להיות כתוב "ונשלמה קורבנות", אלא התפילות הן תחליף לא רק לקורבן קטן כמו יונים או כבשים, אלא גם כנגד קורבנות גדולים וחשובים, כפרי יום הכיפורים.
יש לנו תחליף חשוב המחזיק מעמד שנים רבות, אך אנו נכספים אל העיקר, אל בית המקדש שייבנה במהרה.
בדיעבד - יש תחליף
הרב אברהם ריבלין שליט"א, משגיח רוחני בישיבת 'כרם דיבנה'
כבר בפתיחת הלכות תשובה מדגיש הרמב"ם את מרכזיותם של הקרבנות וחשיבותו של בית המקדש בתהליך התשובה והכפרה: "שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתוודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: 'והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל'. שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות" (הלכות תשובה א').
הלכה זו ברמב"ם היא חלק ממשנה המפרטת את כפרתם המיוחדת של קרבנות החטאת של צבור, בחגים ובראשי חדשים (שבועות א'). השאלה הנשאלת כבר בפי חז"ל ומני אז בפי כל יהודי חרד-דין, מה יעלה בגורלם של אלו שלא זכו להיות בתקופת הבית, ולא זכו לאפשרות של קרבנות חטאת של יחיד, או של צבור שינקו ויכפרו על החטא?
כך דרשו חז"ל בכמה מאמרים בסגנון: "בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על האדם" (חגיגה כ"ז). ולאחר המאמרים האלה באה השאלה המכאיבה "ועכשיו"? שאלה זו חוזרת ונעורה בלב כל מתפלל השוטח וסודר את "סדר העבודה" בתפילת יום הכיפורים. תוך כדי האמירה והעיון בפרטי הפרטים של עבודת הכהן, תוך כדי סלסול החזן בנעימת "והכהנים... אחת ואחת... בקדושה וטהרה", מתגנב לו ההרהור הנוקב "ועכשיו"?!
יש להדגיש שבלימוד דברי חז"ל שהוזכרו לעיל, למילה "ועכשיו" לא מוכרחים להצמיד סימן שאלה. ייתכן שצריך לקרוא בשטף ועכשיו... דהיינו שהגמרות מציעות תחליף לעבודת ה' שהייתה במקדש ושנלקחה מאתנו. וגם אם אין התחליף שווה למקור, בכל זאת יש תקנה. להלן נביא בקיצור כמה מדברי חז"ל העונים על השאלה כשאין בית המקדש ואין קרבנות - מה במקום:
א. תפילה: "'ונשלמה פרים שפתינו' (הושע יד, ג), אמרו ישראל: רבש"ע בזמן שבית המקדש קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר ועכשיו אין בידינו אלא תפילה" (במדבר רבה י"ח). וכן דרשו: "ריב"ל אמר תפילות כנגד תמידין תקנום" (ברכות כ"ו). ומכאן למד ר' חיים מוולוז'ין שתפילת האדם צריכה להיות מכוונת לא רק לצרכי גופו ונפשו, אלא בעיקר צורך גבוה לצער גלות השכינה: "שהרי תפילות כנגד תמיד תקנום שהיו עולות כליל לאישים, כולה לגבוה סלקא ולא היה שהם חלק הדיוט כלל" (נפש החיים ב').
ב-ג. תורה וגמילות חסדים: על הפסוק "ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" (שמואל א' ג'), דרשו חז"ל: "אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה. אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים" (ראש השנה י"ח). וכן: "בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, ועכשיו אם עושין צדקה מוטב" (בבא בתרא ט').
תפילה וגמילות חסדים הם דרגת 'בדיעבד' לבית המקדש. אמנם לגבי התורה אמרו חז"ל שערכה עולה על ערך המקדש והקרבנות: "אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שמעתי בני אדם אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה את בית הבחירה. אמר לו הקב"ה 'טוב יום בחצריך מאלף' (תהילים פ"ד). טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני" (מדרש שוחר טוב, תהילים קכ"ב). ועוד אמרו: "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין" (עירובין ס"ג), וכן "'זאת התורה לעולה, למנחה ולחטאת ולאשם' כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם" (מנחות ק"י), ור' חיים מוולוז'ין מביא בנפש החיים (סוף שער ד') מאמרים רבים על זה הדרך.
ולכן על אף שיש בידנו דרכים לעבוד את ה' גם בלא כהן גדול ובלא בית המקדש, נתפלל מעומקא דליבא בזמן תפילת סדר העבודה ולאחריה: "כונן מקדשך על מכונו והראנו בבניינו ושמחנו בחלקנו והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
