ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- שיחות לעשרה בטבת
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מסעוד בן רזלה
תיקנו הנביאים והחכמים לאחר החורבן לצום בעשרה בטבת, מפני שבאותו יום בא נבוכדנאצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה החלה הפורענות שנסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות השכינה. ומאז שהוקם בית המקדש השני, בטל הצום. אבל כשחזר ונחרב, חזרה תקנת הצום לקדמותה.
ואף שהמצור שהוביל לחורבן בית המקדש השני התחיל בתאריך אחר, מכל מקום קבעו חכמים לצום על חורבן בית המקדש השני בימים שצמו על החורבן הראשון, מפני שאת תאריכי הצומות על חורבנו תקנו הנביאים. בנוסף לכך, מכמה בחינות החורבן הראשון חמור יותר מהחורבן השני, שכן בבית המקדש הראשון שרתה השכינה במדרגה נעלה יותר, וכמה נסים שהיו בבית המקדש הראשון לא התרחשו בבית המקדש השני. ואף ארון הקודש, שמצווה להניחו בקודש הקודשים, היה בבית המקדש הראשון ולא בשני.
אמר מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שבעשרה בטבת, שבו התחיל המצור על חומות העיר, יש לפעול למען חיזוק חומות ירושלים ובניין הארץ ברוח ובחומר.
בניין ירושלים בעת הזאת
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
297 - מילה של פוליטיקאי
298 - להתעורר לבניין ירושלים
299 - רבנות עצמאית ואמיצה
טען עוד
שלוש מאות אלף יהודים מבני ירושלים נאלצו לעזוב בעשרים השנים האחרונות את עיר הולדתם, רובם בעקבות קשיי דיור. ומה לגבי כל שאר היהודים שהיו רוצים לעלות לירושלים אילו מחירי הדיור היו סבירים?
לו היו מפשירים מיד את כל תוכניות הבנייה בירושלים, היה ניתן אולי לבנות כששת אלפי דירות בכל שנה, המחירים היו מתחילים לרדת, וירושלים היתה הולכת ונבנית כעיר בירה גדולה וחשובה. קרית מלך רב, משוש כל הארץ.
אם אשכחך ירושלים
ברשלנות פושעת הממשלה אינה ממלאת את חובתה המקודשת לבנות את ירושלים. בכל חתונה הננו מזכירים את שבועת הנצח: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קלז, ה-ו). ובפועל שוכחים.
בכל בוקר היה צריך ראש הממשלה לקום ולחשוב איך מקדמים את הבנייה בירושלים. גם שר השיכון היה צריך להתקשר אליו פעמיים ביום כדי לעסוק בזירוז בניינה, כדי להשלים את כל מה שהחסירו בשנים האחרונות. אבל שניהם, יחד עם כל שאר השרים, מתבטלים מבניין ירושלים. יש להם לשון לדבר ברוב חשיבות על המון דברים, יש להם ידיים לקדם את עצמם ואת מקורביהם, אבל את ירושלים הם שוכחים.
לו היו אומרים לסביהם הגדולים, שיום יבוא ותהיה לנכדיהם אפשרות לבנות את ירושלים, היו שמחים על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם, שנכדיהם יזכו להגשים את חזון הדורות לבנות את ירושלים. וכמה היו מתביישים לראותם, עוסקים בכל מיני קטטות מפלגתיות ושוכחים את תפקידם.
צום עשרה בטבת הוא על חורבן ירושלים
בעשרה בטבת, כשאנו מתאבלים על הטלת המצור על ירושלים, על כולנו להתעורר למחאה נמרצת כלפי רשלנות הממשלה בבניין ירושלים.
אמרו חכמים (תענית ל, ב): "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה". שנאמר (ישעיה סו, י): "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה". ומכלל הן אתה שומע לאו: מי שאינו מתאבל עליה, לא יזכה לראות בשמחתה.
למען ציון לא אחשה
כל מי שאינו מוחה כיום ביד חברי הממשלה שמתרשלים בבניין ירושלים אינו יכול להיחשב יותר כמי שמתאבל על חורבנה. כל הרואה את ראש הממשלה או שר השיכון או שאר שרי הממשלה ושותק מלדבר על בניין ירושלים - מבטל את מצוות הנביא ישעיה, שנאמר (סב, א): "למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער".
לו היו חברי הממשלה וראשה חדורים באמונה ותודעת שליחות לאומית לבנות את ירושלים, גם אומות העולם היו מכבדים אותם, והיו באים לשמוח עמנו בבניין ירושלים. וכפי שנאמר שם (ישעיה סב, ב): "וראו גויים צדקך, וכל מלכים כבודך, וקורא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו".
אם איננו תובעים את בניין ירושלים, על מה צמנו? "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה לא יחשו, המזכירים את ה' אל דומי לכם. ואל תתנו דומי לו, עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ". גם בהיותינו בגלות נתבע מאיתנו להזכיר תמיד את ירושלים עד אשר תיבנה. ועתה שיש לנו ממשלה, האם נוכל לשקוט ולדום כשהיא מתרשלת מבניין ירושלים?!
בבניין ירושלים תלוי קיבוץ הגלויות
אמרו חכמים (תנחומא נח): "מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו כל הגליות. אם יאמר לך אדם שנתכנסו כל הגליות ואין ירושלים נבנית, אל תאמן, שנאמר: בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז, ב). ככל שירושלים תיבנה יותר בתפארה, כך ישמעו רחוקים ויבואו ויעלו לציון ברינה, עד שיתקבצו כל הגלויות.
על מה דיבר ה' עם יעקב אבינו בפרשה
על גילוי אלוקי אחד שהתגלה ה' ליעקב אבינו מסופר בפרשת השבוע, פרשת ויגש. אך נדמה לי שישנם לא מעטים, שאם נבחן אותם בשאלה על מה דיבר ה' אל יעקב בפרשת ויגש - לא ידעו.
לאחר שיעקב אבינו התבשר שיוסף בנו חי ומושל בכל ארץ מצרים, ואף שלח עגלות להביאו אליו, מתעורר בליבו חשש: היאך יעזוב את הארץ הקדושה? ומה יהיה על העם שהוא צריך להקים? "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה. ויאמר: יעקב, יעקב! ויאמר: הנני. ויאמר: אנכי הא-ל אלוקי אביך, אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם. אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלו, ויוסף ישית ידו על עיניך".
הנה כי כן, שוב מוצאים אנו שכל הגילויים האלוקיים בספר בראשית אל האבות עוסקים בארץ ישראל. ולא לחינם הביא רש"י בתחילת פירושו לתורה את דברי רבי יצחק, שפתחה התורה בספר בראשית כדי ללמדנו את עניינה של ארץ ישראל. "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים. הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו".
ההקשבה לכלי התקשורת בימי השרפה
לאחר שהקשבתי מעט לשידורים החיים מהשרפה בכרמל חשבתי כי הקשבה זו ממש משחיתה את הדעת. יהודים צדיקים ורוצים לעזור זה לזה, רק צריך להיזהר שהרצון הטוב לא ילך לאיבוד.
על ידי השידורים הללו כל הפרופורציות משתבשות, עיקר הופך לטפל וטפל לעיקר, ושוב חוזרים על אותם הדברים. ופתאום בטון מלא חשיבות מודיעים: זוהתה עוד גופה. הם מתנצלים כביכול שלא נעים לדבר על כך, אבל מתוקף השליחות הלאומית שהוטלה עליהם הם מוכרחים לספר שהזיהוי נעשה הפעם על ידי צורת השיניים. כאילו הדיווח הזה על כל פרטיו ודקדוקיו עשוי להחזיר את המתים לתחייה. ושוב משמיעים דיבורים חסרי ערך של פוליטיקאים שונים ופרשנים למיניהם.
ברור שאסון השריפה ומותם של הסוהרים מצער מאוד. כל אדם הגון צריך להשתתף בצער הנורא של המשפחות, לכאוב את שריפת הבתים והיער, ולדאוג שהנפגעים יקבלו פיצוי. אבל מה עם כל ההרוגים בתאונות הדרכים -למעלה משלוש מאות בשנה? ומה עם כל המתים ממחלות, האלמנות והיתומים, וכל הצער שיש בעולם? היכן הפרופורציות?
המקשיב לשידורים הללו מטעה את עצמו לחשוב שהנה הוא אדם רגיש שאכפת לו מאחרים, אבל יתכן שבאמת הוא רק מספק את סקרנותו. האם מישהו החליט בעקבות זה לתרום מעתה ואילך מעשר כספים לצדקה? יתכן שלשעה קלה אנשים יהיו טובים יותר זה לזה, אבל כך היו נוהגים גם ללא שמיעה רצופה של השידורים.
בכל אופן, לא ישאלו בשידורים כאלה מדוע היו צריכים להסיע לשם סוהרים. האם זה מפני שבית המשפט העליון החמיר בהוראות הפתיחה באש, ולכן נדרשו עוד כוחות כדי לפנות את כלא דמון?
לאחר שידורים דמגוגיים כאלה אפשר בקלות לטעון שהעיקר זה להחזיר את גלעד שליט הביתה. וגם אם בעקבות זאת ימותו מאות יהודים מפיגועים, זה ממש לא חשוב, כי צריך לעשות הכל כדי להחזיר את גלעד הביתה.
בסופו של דבר, שידורים אלו גם לא יעזרו להתכונן יותר לאסונות מסוכנים יותר, כדוגמת רעידת אדמה. כי התקשורת השטחית והזולה כבר עסוקה בחיפוש אחר האשם במחדל, כדי לקיים בו את טקס התליה בכיכר העיר. ואם ח"ו תבוא רעידת אדמה, אז יהיו לשדרנים ימים גדולים, עמוסים בעבודה מבוקר עד ערב, והם כמובן ישובו למלא את תפקידם, עבורנו.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
