פרשת נשא | הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש במדבר
נשא

קטגוריה משנית

4117

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

רבינו בחיי ביאר בהקדמתו לפרשתנו, את הפסוק במשלי (כא, טו) "שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפעלי און, כי הצדיק ישמח בהעשות משפט, וגם אם אחרים עושים אותו". כי יתחייב האדם להיות שמח במצות בין שהוא עושה אותן ובין שאחרים עושים. לפי שהשמחה בעשיית המצוה, היא מצוה בפני עצמה נוסף לגוף המצוה. וכשם שהמצוה עצמה קרויה עבודה, כך השמחה במצוה אף היא קרויה עבודה. וכן כתיב (דברים כח, מז), תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה וגו'. וכתיב בתהלים (ק, ב), עבדו את ה' בשמחה. באר, כי השמחה שלמות העבודה. ולכן ציותה התורה ענין השיר במקדש, בפה ובכלי שיר שהוא מביא את נפש האדם לדרך השמחה. ואמר הכתוב (ד, מז), לעבוד עבודת עבודה עבודה שהיא עבודה לעבודה אחרת, דהיינו, נצטוו הלווים לעבוד עבודה, שהוא השיר על הקרבן, ועבודה זו היא עבודה לעבודת הקרבן אותה עושים הכהנים. עד כאן תוכן דבריו.

שהנה, מתי אדם שמח, כאשר נשא אשה, או קנה מקח טוב, או אכל בשר ושתה יין, וכדומה, כי כל זמן שהוא מרגיש חסר אין השמחה שורה, משאין כן כאשר נתמלאו רצונותיו, האדם מגיע למצב של שמחה. וזו השמחה שצריך לשמוח במעשה מצוה, לפי שהמרגיש שבעשותו מצוה הגיע לסיפוקו (גם אם הוא רוצה לעשות מצות רבות נוספות, הוא שמח במה שעשה, שמילא את רצון קונו) ושלמותו, הרי זה עובד ה' בשלמות, שכן מאוויו הינן למלא רצון הבורא מְצַוֶּה התורה ומצותיה.

זה שאמר הכתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה" שיש לשאול, הן פסוק זה נאמר על הקללות שבאות על אי שמירת התורה, כמבואר בפרשת כי-תבוא. והרי בקללות שבפרשת בחוקותי נאמר שהקללות באות על העברות החמורות שעוברים עליהן. ואילו חוסר השמחה במעשה המצוה שנעשית, נראה דבר קל לעומתן. וכבר אמרו חכמים (יומא ט, ב): "בית ראשון שחרב, מפני שעברו על שלש עבירות חמורות, עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים". אלא גילתה לנו תורה שהעושה מצות בחוסר שלמות, ולכן אינו שמח בעשייתן, סופו שידרדר ויעשה עבירות חמורות אשר עליהן העונש הוא גלות חמורה. כי כך טבעו של עולם או שאדם עולה או יורד, לפי שכל העולם בתנועה הוא נמצא, הדם זורם בעורקי החי, הארץ מסתובבת סביב עצמה וסביב השמש וכך כל גרמי השמים מסתובבים, כי הכל נמצא בתנועה הן העולם הגשמי והן העולם הרוחני, ואם אין שלמות המתבטאת בשמחה ממעשה מצוה, לבסוף ירד מדרגתו עד שפל המדרגה.

לפי זה יש לשאול מדוע רק במקדש בעת הקרבת קרבנות הציבור נצטוו הלוים לשיר, כדי לעורר השמחה, ולא נצטוינו תמיד לשיר בעת מעשה מצוה כל שהיא. אלא המקדש שהוא מקום השלמות עלי אדמות בעבודת ה', בו ציותה תורה שגם תראה השמחה בעת הקרבנות. ודוקא בקרבן ציבור, שגדול כוח הציבור שמעשיו נעשים בשלמות יתר, לעומת היחיד שחסר את כוח הציבור. ולכן אמרו חכמים (במדרש רבה במדבר, ובמסכת ערכין), שהכינור בו מנגנים במקדש, של עולם הזה יש בו שבעה נימין, של ימות המשיח שמונה, ושל העתיד לבוא עשרה נימין. ויש לשאול מדוע שלא יעשו כבר עתה של עשרה נימין אם כינור כזה מנגן טוב יותר? - אלא כאמור ענין הכינור מורה את שלמות מעשה המצוה ואין דומה שלמות זו בזמן הזה לשלמות של ימות המשיח ולא של העתיד לבוא.

כתב הרמב"ם בספר המצות, מצות עשה לד:

"שנצטוינו שישאו הכהנים הארון על כתפיהם כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום וכו'. ואף על פי שמצוה זו באה בלוים בשעה ההיא למיעוט מספר הכהנים, אבל לדורות הכהנים חייבים במצוה זו".

והרמב"ן בהשגותיו לשורש השלישי, כתב, שחלילה לנו לומר שנשתנה שום מצוה בתורה אלא נאמר שהכהנים והלוים כולם כשרים למשא הארון כי כולם בני לוי הם, ועוד שהכהנים בני קהת הם ומשא הארון הוטל על בני קהת. וכן מצינו בזמן דוד המלך שנשאו הלוים את הארון שנאמר בדברי הימים: "ויהי בעזור האלוקים את הלוים נושאי ארון ברית ה' וכתיב, וכל הלוים נושאים את הארון והמשוררים".

יש לתת טעם מדוע במדבר נשאו את הארון הלוים ואילו בארץ הכהנים בלבד, לדעת הרמב"ם. ואין לומר שהסיבה היא רק מפני מיעוט הכהנים כפי שכתב הרמב"ם. כי אם היה ראוי שהכהנים ישאוהו היה הקדוש ברוך הוא מרבה אותם ולא היה משנה המצוה. אלא משמע שהיו צריכים להיות מועטים במדבר, ועבודת המשא תעשה בלוים. וגם לדעת הרמב"ן שהכהנים והלוים שוים במשא הארון ובכל זאת במדבר נשאו הלוים, ומדוע? אלא שנראה מדבריו שם שתמיד נשאו הלוים חוץ משלשה מקומות. דאמר ר' יוסי במסכת סוטה (לג, ב): "בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון, כשעברו את הירדן וכשסיבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו". ולדבריו יש לשאול מדוע משא הארון באמת מוטל על הלוים ולא על הכהנים.

אלא כפי שכבר נתבאר (עיין בדברינו לפרשת קרח) שיש הבדל יסודי בין הכהנים ללוים, שבעוד הכהנים הינם מדת החסד כנאמר על אהרן אבי הכהנים שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומטיל שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה. ולפיכך נבחרו הוא וזרעו להיות מקריבי הקרבנות במקדש לכפר על העם. ומדוע דוקא בעלי חסד ראויים לכך? כי לפי שורת הדין יתכן שאין לחוטא תקנה, ואין לאדם החומרי קשר עם רוחניות הבורא, אלא חסד עשה הקדוש ברוך הוא עם בריותיו ועם ישראל שקרבנו לעבודתו ונתן לנו אפשרות לעובדו ולשוב בתשובה שלמה מעבירות שבידינו. הכהנים שתכונת החסד טבועה בהם מעצם הוייתם מסוגלים למשוך חסד זה לעולמנו, ולכן, בין הקרבנות הבאים לכפר ובין הבאים מתוך עבודת ה' גרידא, אינם כשרים אלא בהם. (ואל תתמה מדוע בבמה עד שלא נבנה הבית העבודה כשרה בזר? כי אין דומה קרבת אלוקים שיש בבית-הבחירה, לקרבת אלוקים הבאה כתוצאה מעבודת ה' בבמה. לפיכך רק הדרגה העליונה אליה מגיעים בבית הבחירה, זקוקה לכהונה, ודו"ק. מה גם שאין מקריבים בבמה קרבן חטאת ואשם הבאים על חטא).

לעומתם הלוים שהתכונה המיחדת אותם היא מדת הדין, ולפי שבמדבר זכו ישראל לקירבת אלוקים נפלאה למעלה מעולם הטבע, הנהגת הקדוש ברוך הוא עמהם היתה במידת הדין (עיין בדברינו לפרשת בהעלותך בענין המן והשליו), כי ככל שהעם והאדם מתעלים, האמת היחסית של העולם הזה אינה מתאימה להם וחלים עליהם חוקי עולם הנצח שהינם אמיתיים בהחלט (עיין בדברינו לחג השבועות). כל מסע ומסע במדבר היה על פי ה' כאשר כל ישראל ראו בעיניהם את הענן מתקפל ומורה להם לנוע, לא היה זה רק מפני שהם חיו בעולם של ניסים, אלא היה זה חלק מתהליך התגבשות העם והוייתו מתוך עליונות רוחנית מעין עולם הבא, ולכן היה ראוי שהלוים ישאו את הארון.
ועוד, כאשר הורד המשכן, והארון שבתוכו לוחות הברית, נישא עם ישראל במסע, בטלו המחיצות ודמה הדבר כאילו שהתורה ניתנת להם מחדש ואין הם מרוחקים ממנה כפי שהיו בשעה שהמשכן עמד על מכונו ולא היו ישראל רשאים להכנס לתוכו. וכשם שקבלת התורה היתה על ידי משה רבינו שהיה לוי כך כביכול המשך התורה בתוך העם ללא מחיצות נעשה על ידי הלוים דוקא (טעם זה מספיק גם לדעת הרמב"ן מדוע גם בארץ נשאו הלוים). אולם כאשר ישראל הגיעו לארץ, מקום מושבם הקבוע, שם אין דרך הנס הגלוי נוהגת בהם בדרך כלל, הם חזרו לעולם הטבע אשר בלא מדת החסד אינו יכול להתקיים, לפיכך נשיאת הארון בארץ אינה אלא בכהנים, וזו הסיבה שבמדבר היו מעט כהנים כמובן.

ולפי זה אפשר להסביר לדעת הרמב"ם מדוע ר' יוסי צימצם את משא הכהנים רק לשלשה מקומות והרי מאז עברו את הירדן תמיד נשאו הכהנים. אלא, אין כוונת רבי יוסי לומר שבכל שאר המקומות נשאו הלוים (כפי שהבין הרמב"ן) כי אם זאת כוונתו, שמהראוי היה שישאו הלוים במקרים המיוחדים האלו אף על פי שנכנסו לארץ, ובכל זאת ניתן הדבר לכהנים. ומדוע היה ראוי משא הלוים? שהנה במעבר הירדן שהארון עמד באמצע הנהר ופסקו המים מלכת, ועוד ניסים שנעשו שם (עיין רד"ק יהושע, ד, יא) ובנפילת חומת יריחו על ידי תקיעת השופרות כאשר הכהנים סבבו את העיר עם הארון שבע פעמים, לא היה הכרח בכל הניסים הללו, כי אפשר היה להשיג את המטרה גם באופן יותר טבעי, אלא חפץ הקדוש ברוך הוא להראות לישראל שגם בהגיעם אל ארץ נושבת מהלך ה' הניסי לא יפסוק מהם כליל, ודרך הנהגת ה' עמהם כפי שהיתה במדבר ממשיכה במדה מסוימת גם בארץ. ולפיכך כשם שבמדבר משא הארון בתנאים המיוחדים של המדבר, היה נעשה על ידי הלוים, אף במקרים אלו היה ראוי כך, ומדוע בכל זאת נשאו הכהנים את הארון? לפי שבאמת בארץ אין ראוי מצד מדת הדין שיהיו ניסים גלויים אלא חסד אלוקינו עמנו הוא, לפנים משורת הדין. ולכך מסוגלים הכהנים בלבד, ואין צריך לומר שבשאר המסעות בארץ, משא הארון מוטל על הכהנים.

אמנם הרמב"ן מפרש הפוך, כנראה למעיין בדבריו שם, שכתב, אף על פי שבכל מקום נשאו הלוים, במקום שנעשו ניסים ציוה הבורא שישאו הכהנים כדי שבצדקתם יתחולל הנס. משמע שלדעתו אין נשיאת הארון על ידי הלוים בגלל מדרגתם המיוחדת אלא לפי שהכהנים עבדו במשכן נשאו הלוים.

ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים או בטלפונים: 9972675 02. 7507159 050. או באימייל [email protected]

נשא

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב

אב בית הדין הרבני בירושלים. מחבר הספרים: אבני ברקת על פרשיות השבוע, נתיבות למדרש חכמים.

ויקהל
פרשת ויקהל
אדר א' תשס"ג
תצוה
פרשת תצוה
תשס"ג
ויגש
פרשת ויגש
תשס"ב
ענינו של ראש השנה
"ה' אורי - זהו ראש השנה"
תשס"ג

נשא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש נשוא
רבנים שונים | סיון תשפ"ה
41 דק'
נשא
אנכי ה' אלוקיך המעלך
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' סיון תשס"ז
35 דק'
נשא
מצוות הווידוי
שיחת מוצאי שבת פרשת נשא תשע"ח
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ג סיון תשע"ח
נשא
קינאה טהורה
הרב אריאל פרג'ון | סיון תשס"ו

נשא

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
תפילת העמידה
הזכרת גשמים ובקשתם
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
מעשה רשת
הגדרת רשת האינטרנט כ'זוטו של ים'
הרב ניר אביב | תשע"ג
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
ברך עלינו
הרב שמואל אליהו | תשע"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב יהושע שפירא
הרב שמואל אליהו
הרב חגי לונדין
הרב נחשון רבינשטיין
הרה"ג צבי שכטר
הרב יהודה לייב גרונר
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ז
הרב אלי סטפנסקי | ד' חשוון תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז