ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי
אולם טבעו של האדם, שמעבר לצורך במנוחה פיזית, זקוק הוא ליציאה רוחנית ותרבותית מהשגרה האפרורית השוחקת. מידי פעם, האדם חש בתוכו דחף פנימי עז לנשום מעט 'אוויר אחר'. דחף זה בא על סיפוקו אצל העמים הקדמונים בחגים ובחיי ה'דת'. באותם ימים, לא היו אירועי תרבות, רוח ואפילו – ספורט מחוץ לחיים הדתיים ולחגים. כוכבי התרבות היחידים היו כוהני הדת ואלו שסביבם.
עברו דורות, והיוונים הפיצו בעולם את התרבות ההלניסטית שהיא אחד היסודות העיקריים בתרבות המערב. אחד החידושים המרכזיים בתרבות זו היה קיומם של חיי תרבות ורוח מחוץ לעולם הדתי. כך מתפתחים למשל - אירועי ספורט, הופעות ומרוצים מחוץ לעולם הדתי. כמובן, גם אצל היוונים הכל התחיל מהחיים הדתיים, למשל – מרוצי הספורט, ה'אולימפיאדות' היו לכבוד האלים השוכנים על פסגת האולימפוס, אך בהמשך דחקה האולימפיאדה את אלי האולימפוס וקיבלה חיים עצמיים משלה. (כך מוצאים אנו (עבודה זרה מד, ע"ב) את רבן גמליאל שרחץ במרחץ שיש עליו פסל של האלה – 'אפרודיטי'. תמה עליו גוי אחד. ענה לו רבן גמליאל – אפרודיטי היא קישוט למרחץ ולא שהמרחץ הוא לכבוד אפרודיטי. העיקר הוא בית המרחץ ולא הלבוש הדתי שלו).
כך נוהגים אומות העולם. ובמבט מעמיק, אפשר להסביר את דרכם בכך שאין להם יכולת להתחבר לאלוקים בחיי העולם הזה. לפיכך, חיי היום יום שלהם הם חיים חומריים, ורק כשיוצאים מהשגרה הם נפגשים עם האלילים. בהמשך, כש'אלוהים' - אליל הוא כל כך מרוחק אין סיבה לפגוש אותו גם כששוברים את השגרה, והיוונים בונים עולם שלם של חיי תרבות ורוח המנותק מחיי הדת.
שונה היא דרכם של ישראל. אנו פוגשים את אלוקים בין בשגרה ובין מחוץ לשגרה. התורה העניקה ליהודי מערכת חיים שלמה, הכוללת גם חגים, ומאפשרת לו לבוא על סיפוקו גם בצורך לצאת מהשגרה.
אמת, העובדה שבעולם הכללי יש חיי תרבות ורוח מפותחים במגוון נושאים יוצרת צורך דומה גם אצלנו. כמובן, אנו צריכים ליצור חיי תרבות ורוח שמתאימים לנו, ואכן ב"ה בשנים האחרונות מתפתחים יותר ויותר החיים התרבותיים המתאימים לרוח היהודית.
אולם, כל חיי התרבות היהודיים עדיין אינם מהווים תחליף לדרך המקורית והאמיתית שיצרה לנו התורה לשבירת השגרה - השבתות והחגים.
זוהי נקודה שחשוב שנשים אליה לב. אפשר לחוג את החג ללא שימת לב וכך הוא 'חולף לידינו' בלי שמיצינו אותו, ואת סיפוקינו לחפש באירועים תרבותיים כאלו ואחרים. ואפשר להתכונן כיאות לחג, להכינו כחג משפחתי, להשקיע גם באוכל ובצד החומרי, וכך החג הופך לאירוע משמעותי.
ט"ו בשבט הקרב ובא הוא דוגמא מצוינת לכך. יום זה ייחדו לנו גדולי המקובלים כיום של חיבור לארצנו הקדושה. אפשר להסתפק בנשנוש מזדמן של כמה פירות יבשים מחו"ל ולסיים בכך את החוויה. אך מי שרוצה לחיות את החג באמת, ראוי לו שישקיע מראש, ירכוש שפע של פירות חיים ויבשים מפירות הארץ, יפתח שולחן סדר מכובד, ישב עם בני משפחתו וחבריו, יקרא פסוקים ומאמרים, ויספר סיפורים בשבח הארץ ופירותיה. טעמו וראו כי ט"ובה הארץ מאד מאד.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.

רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה

לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.

שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.

שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.












