ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
א. היתר אונן לאכול לערב
במשנתנו - לא חולק , אך משמע - מותר לו לאכול בלילה.
ורמינהו (משנה בפסחים) - אסור גם בערב, אך פסח מותר . (-זה איסור דרבנן, ובפסח לא גזרו).
תשובות:
1. ר' ירמיה מדפתי - אצלנו מדובר בערב פסח, שכיוון שהתירו לו פסח התירו את השאר, ושם מדובר בשאר השנה.
2. רב אסי - אצלנו מדובר בליל יום הקבורה .
(קט: אמצע)
ב. אנינות לילה
יצא במשנתנו ובפסחים כדעה שאנינות לילה דרבנן .
כר"ש , שזה דרבנן, (שהרי לא אוכל קרבנותיו, אך כן קרבן פסח ).
ולא כר"י שזה דאורייתא.
הקושיא - שתי ברייתות שלר"ש אונן לא משלח קרבנותיו.
שתי סיבות אפשריות: 1. כי לא יכול לאכול בליה (פסח). 2. איסור עצמאי.
ובהנחה ש: 1. ר"ש אכן סובר שאוכל קרבן פסח (אנינות – דרבנן). 2. כר"ש אסר לשלח קרבנות – כלל גם את פסח. 3. הסיבה האיסור העצמאי רק מדרבנן.
חייבים לומר שאנינות לילה דאורייתא ולכן לא משלח.
תשובות:
טבלת סיכום ההנחות ושלילתן:
|
| הנחה 1 – האם אוכל פסח בלילה | הנחה 2 – האם אוסר לשלח קרבן פסח | הנחה 3 – האם האיסור העצמאי הנו מהתורה |
| רב חסדא | כן | לא ("כדי נסבה") | לא |
| רב ששת | כן | לא (אסר חגיגת י"ד) | לא |
| רב מרי | לא (ור"ש התיר בליל הקבורה) | כן | לא |
| אביי | כן | כן | כן – כשמת לפני חצות |
| רבא | כן | כן | כן – תמיד |
A. שלילת הנחה 2 – ר"ש לא דיבר על פסח באיסור שליחת הקרבן.
(בברייתא הראשונה זה פשוט (כי לא כתב פסח), וגם בברייתא השנייה שכתוב במפורש פסח – רב חסדא – כדי נסבא, רב ששת – הכוונה לשלמי פסח (חגיגת יד)).
(קט: שורה אחרונה)
B. שלילת הנחה 1 - רב מרי – ר"ש סובר שאנינות לילה מהתורה . וזה שכתב שאוכל קרבן פסח – הכוונה ליום קבורה .
דחיית רב אשי – אם כן, לא מובן הויכוח בין ר"י לר"ש.
C. שלילת הנחה 3 – סיבת איסור שליחת הפסח בגלל האיסור העצמאי (והוא מדאורייתא ).
אביי מגביל את זה – דווקא אם האנינות קדמה לפסח, כלומר שמת לפני חצות, ורבא (קא: 1+) לא מגביל, ובכל מקרה אסור (ומה שר"ש התיר לאכול – כשמת אחרי שכבר זרקו את הדם, (רבינא) - ואכילת הפסח מעכבת, כדרבה בר רב הונא).
ג. דיונים בדברי אביי ורבא (ב C)
A. (א, כמעט חצי) ראיית אביי לחלוקה בין לפני/אחרי חצות –
| מת לו מת בערב פסח | הבנת אביי | דחייה
|
|
| הנחות:
| 1. יש מצוות קבורה (ר"ע). 2. פסח>מצוות קבורה. | 1. מחלוקת אם יש מצוות קבורה. 2. אם יש - 3. לאונן אין איסור הקרבה. |
|
| ברייתא א – כהן ייטמא לאחותו | אונן אסור בהקרבה - | יש מצווה (ר"ע). המצווה>פסח. |
|
| ברייתא ב – נזיר לא ייטמא גם בגלל הפסח. | אונן מותר בהקרבה - | אין מצווה (רי"ש). ולכן לא יטמא ויעשה פסח. | דחיית הדחייה – מפורש בברייתא שהיא דברי ר"ע. |
B. (ב7+) רבה בר רב הונא – שאכילת הפסח מעכבת
(ולכן אפילו שכבר זרקו הדם, אונן אוכל).
a. כדתניא -
ברישא - ביום קבורה – לא אוכל פסח (רש"י – יש אנינות גם בליל קבורה, ואכילת פסח לא מעכבת ), ביום ליקוט – אוכל, וביום שמועה – לעניין 7 ו-30 כיום קבורה, לעניין פסח – כיום ליקוט (אוכל).
בסיפא - "אחד זה ואחד זה" – אוכל (יום קבורה ויום ליקוט).
הא גופה קשיא!
תירוצים (נשים את רב חסדא בסוף)
1. רבה בר רב הונא –
בלילה שאחרי מותר לאכול. אלא ש -
ברישא – קבר אחרי השקיעה – נחשב כיום קבורה עצמו - ולכן לא אוכל (רש"י – כאן העמידו דבריהם במקום כרת, כדי שלא יבואו לאכול ביום מיתה).
בסיפא – קבר לפני השקיעה - שכבר זרקו הדם ושמע אחרי השקיעה (ולכן אוכל, כי אכילת הקרבן מעכבת ודוחה אנינות דרבנן).
2. (ב אמצע) רב אשי – "אחד זה ואחד זה" - הכוונה ליום ליקוט ושמועה, לא ליום קבורה ששם באמת אסור.
דחייה – היה צריך לכתוב " זה וזה ".
3. רב חסדא – זו מחלוקת תנאים – האם יש אנינות לליל קבורה
(ברישא – יש, ולכן לא אוכל (בהנחה שהאכילה לא מעכבת), ובסיפא – אין ולכן אוכל).
לאיזה מחלוקת התכוון - דתניא –
"עד מתי מתאונן עליו – ת"ק – כל היום, רבי – כל זמן שלא נקבר".
|
| ת"ק – כל היום | רבי – כל זמן שלא נקבר |
|
| הבנה דחויה – ביום מיתה | רק ביום ולא בלילה (גם לא דרבנן) | רק עד הקבורה | דחייה – הרי לפי כולם יש אנינות לפחות מדרבנן בלילה, ושמהתורה כל היום ("ואחריתה כיום מר"). |
| 1. רב ששת – יום קבורה | כל יום הקבורה |
| דוחה רב יוסף – ברייתא – בליל שמועה וליקוט אוכל, משמע שבליל קבורה לא אוכל. |
| 2. רב יוסף - יום קבורה | כל יום הקבורה והלילה | רק ביום הקבורה. | דחיית ר' ירמיה – ברייתא – רבנן – כל יום הקבורה. רב יוסף – גם בלילה (ואפילו שנקבר רק אחרי 10 ימים). |
| 3. ר' ירמיה – יום קבורה | יום בלי לילה | ביום הקבורה – תופס גם לילו | קושיית רבא – אם יום קבורה תופס לילו מדרבנן, יום מיתה תופס לילו מהתורה, שהרי רבנן מתקנים כעין דין התורה (=אנינות לילה דאורייתא), והרי – ברייתא – אהרן אומר למשה ביחס לאפשרות לאכול את הקרבנות בלילה – "הן היום הקריבו" – ר"י – דווקא היום מותר, אך לדורות אסור מהתורה, ורבי – אנינות לילה דרבנן. תשובה – אכן זה דרבנן, ועשו חיזוק לדבריהם ואסרו גם ליל קבורה. |
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
