ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
המשך ביאור המשנה - שאם אינו כשר בפנים, אינו חייב בחוץ.
חלק א - קרבנות מחוסרי זמן
א. המחלוקת באשם מחוסר זמן שלא לשמה
במשנה - מחוסר זמן (לשמה)
עולה ושלמים - כשר בפנים (כנדר) וחייב בחוץ.
חטאת ואשם - פסול בפנים, ופטור בחוץ.
רב חלקיה מחדש - לגבי אשם - אם מחס"ז + שלא לשמה - כשר בפנים, וחייב בחוץ (בהנחה שסוברים כרבנן שאשם שלא לשמה כשר (כמו בעולה ושלמים), ולכן אמנם לא הגיע זמנו - אך זה רק בעיה אם זה אשם, ך אם משנה לעולה או שלמים - אז כשר בפנים (וחייב בחוץ). אם נסבור כר"א שאשם שלא לשמה פסול, אז ודאי שגם לפני זמנה פסול בפנים ופטור בחוץ (כחטאת).
אך רב הונא חולק.
שוב:
רב חלקיה - כשר (כמו אשם בזמנו שלא לשמה, ובחוץ - חייב), רב הונא - פסול (כי זה מחס"ז, ובחוץ פטור).
ב. ראיות לרב חלקיה (ודחייתן)
A. ראיה לאפשרות שלשמה פסול ושלא לשמה כשר - פסח שלא בזמנו (לשמה - פסול, שלא לשמה - כשר).
דחיית הראיה - פסח שלא בזמנו הוא באמת שלמים .
B. ראיות ישירות לאשם מחס"ז שלא לשמה שכשר, משתי ברייתות בת"כ:
(הגמרא מביאה 2 ברייתות צמודות בת"כ. הדיון על הברייתא הראשונה מפוצל - בתחילת העמוד ובסופו, כאן נחבר את שני הדיונים).
שתי הברייתות עוסקות במה כלול ומה לא כלול בלאו של עבודה בחוץ :
a. ראיה ראשונה - כלולים בלאו בחוץ - עולה מחס"ז בבעלים (כמשנתנו), אשם נזיר ומצורע (ולומדים מ"שור או כשב או עז").
נדייק - אשם כלול, חטאת לא.
ממילא חייבים לומר שמדובר במחס"ז שלא לשמה וכרב חלקיה .
(כי אם זה מחס"ז לשמה, אז גם אשם לא כלול (כי בפנים פסול), ואם זה בזמנו שלא לשמה - למה צריך פסוק מיוחד לחדש שהוא כלול בלאו).
דחיות:
1. מדובר בזמנו שלא לשמה (וממילא אין ראיה לנושא של מחס"ז).
[הבהרות: 1. לגבי השאלה - אז מה החידוש? מדובר לפי ר"א שפוסל אשם שלא לשמה בפנים , ואפילו שפסול בפנים - חייב בחוץ! (כיוון שיכל לשחוט בפנים בסתם - והיה כשר, נחשב ראוי לבפנים, ולכן חייב בחוץ). 2. אז למה רק באשם חייב ולא בחטאת? תשובה - אכן חייב בשניהם, וכתבו רק אחד מהם (הטפל).
[קושיא על הדחייה (ע"א, שליש תחתון)
(נחזור על העמדת הברייתא - בראיה - מחס"ז שלא לשמה, בדחייה - בזמנו שלא לשמה).
הרי מזה שרב דימי הקשה על הברייתא ה-1 מברייתא של לוי (ורב אשי ממשנתנו) - שאשם מחס"ז - פסול (וענה ששם מדובר בלשמה), מובן שהם הבינו שהברייתא ה-1 במחס"ז !
2. תשובת רב הונא - אכן מדובר במחס"ז.
ובדרך כלל - מחס"ז פסול בפנים גם בשלא לשמה, אלא שכאן מדובר במקרה מיוחד שבגללו כשר בפנים (וחייב בחוץ) - שהקדיש שני אשמות , כך שאחת ממילא תהיה עולה, אז כל אחד נחשב ראוי לעולה קודם זמנו, ואז שחטה לשם עולה קודם זמנה - כשירה גם לפי רב הונא.
b. ראיה שנייה - לא כלולים בלאו (כי פסולים בפנים) - עולה מחס"ז בגופה, חטאת.
נדייק - אשם כלול בלאו.
ממילא חייבים לומר שמדובר קודם זמנו בשלא לשמה - ואשם כשר בפנים וחייב בחוץ .
(כי אם מדובר בזמנו לשמה - שניהם כשירם בפנים וחייבים בחוץ. ואם מדובר במחס"ז לשמה - שניהם פסולים בפנים ופטורים בחוץ).
דחייה - הברייתא התכוונה גם לאשם וגם לחטאת (מחס"ז לשמה), וכתבה את העיקר וכלל האת הטפל.
(הגמרא מוסיפה שזה כר"א שבאשם שלא לשמה פסול. זה לא מוכרח בשביל התירוץ (שהרי העמדנו ב"לשמה"), והעמידו כר"א כי: 1. את הברייתא הקודמת העמדנו כבר כר"א. 2. רק לר"א אפשר להגדיר את האשם כטפל לחטאת).
(ע"ב 3+)
חלק ב - אוכל בשר שלא קרב על המזבח
1. מקריב בחוץ בשר שלא קרב בפנים (אלא נאכל לישראל/כהנים) - פטור, מקור - "אשר יעלה עולה או זבח".
2. מעשים שונים במקדש (יוצק, בולל, מקבל וכו') - פטור בחוץ - "אשר יעלה" - דווקא פעולה סופית כמו העלאה.
(וקצת צ"ע - בדף קז. אמרנו לגבי קבלת הדם וקמיצה שאינם כלולים בלאו מעצם זה שאין מקור שהם כן כלולים. אז למה צריך מקור לכל שאר הפעולות שאינן כלולים?).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
