ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חושן משפט
- טוען ונטען
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- נושאים נוספים
ראובן גילה לשמעון שגנב ממון מלוי, וקודם שגילהו השביעו שלא יגלה דבר זה לאיש. כעת בא שמעון ונפשו בשאלתו האם מוטלת עליו חובה לגלות את אזנו של לוי שממונו נמצא ברשות ראובן ובכך להשיב את אבדתו, או שחובה עליו לשמור סודו כפי שהשביעו ראובן.
תשובה:
הנשבע צריך ללכת לחכם שימצא לו פתח להתיר את שבועתו, או אז יוכל לגלות את אוזן הנגנב על אשר ארע לרכושו.
הרחבה וביאור:
ראשית יש לברר עניין אופן השבועה, האם באמת נשבע בלשון שתופסת על-פי ההלכה. אנו נדון בהנחה שנשבע כדת וכדין ושבועתו חלה.
בשו"ע (חו"מ סימן כ"ח סעיף א') נפסק:
כל מי שיודע עדות לחברו חייב לבוא להעיד אם תובעו שיבוא להעיד, שנאמר 'אם לא יגיד ונשא עוונו'.
הסמ"ע (שם סק"א) הביא דברי המהר"י וייל (סימן מ"ב) שכתב שאם עד אומר שאינו רשאי להעיד מחמת שקיבל עליו בסוד לא לגלות הדבר, אזי מי שאמר לו בסוד שלא לגלות הוא עצמו יתיר לו לגלות הדבר. ויעויין בדברי הט"ז שם שתמה עליו מדברי הרמ"א יו"ד (סימן רכ"ח סעיף ל"ג).
אולם כל זה נכון במקרה שקיבל עליו באמירה בלבד שלא יגיד. אולם במקרה שנשבע שבועה המחייבת שלא לגלותו, כתב התומים (סק"א) שקיימים בזה חילוקים רבים:
במקרה שהוא עד אחד שיודע את המציאות ונשבע שלא יעיד, אזי שבועתו חלה וצריך חרטה והתרה בכדי להתירה. ואין בהתרתו משום 'נשבע לבטל מצווה' שמאחר והוא אחד בלבד ואינו ראוי לעדות, אינו בכלל 'אם לא יגיד'.
אמנם, במקרה שהם שני עדים שיודעים את המציאות ונשבע אחד מהם שלא להעיד, הוי ליה 'נשבע לבטל המצוה', ואין שבועתו חלה.
בסוף הדברים דן התומים במקרה שלנו, זו לשונו:
"אבל בנשבע שלא לומר לשום אדם ואף לבית הדין להעיד, אם כן יש כאן לשון כולל, שמיגו שחל לאמירה לשאר אדם חל נמי על אמירה לבית הדין. ותלוי בשני התירוצים שכתבו התוספות בשבועות (דף כ"ד ע"א ד"ה אלא הן)".
כוונת התומים לחקירת התוספות והראשונים האם 'איסור כולל' שייך באדם שבכלל שבועתו בלשון כוללת ישנו ביטול מצווה ב'שב ואל תעשה'.
מחלוקת זו מובאת בשו"ע (חו"מ סי' ע"ג סעיף ה'). הדוגמא שם באדם שנשבע לא למכור משלו לפרוע שום חוב, ולאחר מכן נשבע לפרוע לחברו לזמן פלוני. וכשהגיע הזמן טוען שאין לו מעות ושכבר נשבע שלא למכור מנכסיו לצורך חובותיו.
דעת הש"ך (שם סקי"א) שכאשר נשבע סתם שלא לפרוע שום חוב וקדם חוב שמעון לשבועה אין שבועתו חלה. כדבריו כן כתב קצות החושן (שם סק"ג) ושכן דעת הראב"ד.
אולם החכם צבי השיג על דבריהם וכתב:
ואני אומר בחילוק זה חולקים עליו כל חכמי ישראל: התוספות בשם ריצב"א, והר"י הזקן, והרז"ה והרמב"ן, והר"ן והריב"ש, והב"י והרמ"א, ושאר כל הפוסקים, שמדברי כולם נלמד שאפילו בדבר שהוא חייב עכשיו, אם כלל בשבועה שהוא חייב דברים המותרים עם דברים האסורים, שבועה חלה אף על האסורים.
לסיכום, נידון זה שנוי במחלוקת הפוסקים האם שבועה בלשון כוללת קיימת במקום שמבטלת מצוות.
[לדעת הנתיבות סימן כ"ח ס"ק א' גם במקום שאין עליו חובה מדין 'אם לא יגיד' כגון בעד אחד וכיו"ב עדיין חובה עליו מדאורייתא לגלות את אוזן הלה מדין השבת אבדה. מקור דבריו בתשובת הרא"ש (כלל צ"ט סימן י"א)]
עד כה דברינו נסובו על-פי קביעת התומים, שאדם שנשבע שלא לגלות לשום אדם הויא לשון כוללת, ולא הויא שבועת שווא. אולם החכמת שלמה (כאן) מביא את התומים וחולק עליו, לדבריו (ראה חיבורו לאהע"ז הלכות גיטין מהדורה ח' סימן רס"ו) אין שבועה בלשון זו נידונת כלשון כוללת, והוי אם-כן נשבע לבטל מצווה בלשון רגילה, ששבועתו הויא שבועת שוא שאינה חלה.
האיסור לעבור על שבועה הוא איסור דאורייתא. והיות ומדובר במחלוקת הפוסקים באיסור חמור כזה אזלינן לחומרא, ועל-כן אין הנשבע רשאי לגלות סודו לאחר אלא אך ורק אחר התרה ע"י שיעשה התרה אצל חכם בצירוף פתח.
אמנם לכאורה היה מקום לומר שיש כאן ספק ספיקא: ספק אם לשון כזו נחשבת לשון כוללת, ואף אם נחשיבנה כלשון כוללת, שמא אין שבועה לבטל מצווה תופסת בה, ויהיה מותר לספר אותו הסוד לבעל הממון.
אלא שכבר כתב הש"ך (יו"ד סי' ק"י ס"ק ס"ג אות ל"ו) שאין לבדות ספק ספיקא בזמן הזה מדעתנו. ואף כי ישנם החולקים על דבריו מכל מקום נראה שבמילי דאורייתא יש להחמיר, ובמיוחד היכא שאפשר למצוא פיתרון מרווח לכל הדיעות.
הגבלה נוספת ישנה במקרה שנשבע 'על דעת חברו' המשביעו - אזי אי-אפשר למצוא פתח להתרה אלא מדעת חברו (ובמקרה דידן אין הדבר מציאותי 1 ). אולם, מלבד שלא מדובר כאן שהשביעו להדיא על דעתו, אף אם היה מדובר במשביע להדיא על דעת חבירו כתב הריב"ש בתשובה, שדין זה נאמר רק במקום שהמשביע עשה טובה אחרת עבור הנשבע כגון שנתן לו מתנה וכיוצא בזה, אולם אם השביעו סתם בלא שעשה לו טובה כל-שהיא, אפילו השביעו על דעתו אין צריך בהסכמתו על-מנת להתיר הנדר. ובנידון שלנו לא עשה עמו טובה כל שהיא.
העולה מכל האמור, שעל הנשבע לילך אצל חכם שיתיר את שבועתו באמצעות פתח, או אז יוכל לספר לנגזל על רכושו האבוד.
יש לציין שבמקום שידוע לשמעון ש'לוי' בעל הממון היה חייב כסף לראובן ולא שילמו ובעקבות כך נאלץ ראובן ליטול את כספו ממנו – בכהאי גוונא אין מצווה על שמעון להשיב את אבדת לוי ולספר לו על מקום ממונו.
ב.
^ 1.הערת הגר"א נבנצאל: "אולי מספיק להודיעו שהוא מתכונן להתיר השבועה" (ואין צריך להסכמתו).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
