ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- נושאים שונים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
"לאו בגזל למה לי - לכובש שכר שכיר. - כובש שכר שכיר בהדיא כתיב ביה 'לא תעשק שכיר עני ואביון'! - לעבור עליו בשני לאוין."
מפשטות הסוגיה משמע, שמי שכבש שכר שכיר עבר על הלאו של "לא תגזול". אולם מהרמב"ם לא משמע כך, וזו לשון הרמב"ם בפרק י"א מהלכות שכירות הלכות א'-ה':
"מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו שנאמר 'ביומו תתן שכרו וגו', ואם איחרו לאחר זמנו עובר בלא תעשה שנאמר 'ולא תבוא עליו השמש' ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם, ...
כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר 'ואליו הוא נושא את נפשו', ועובר בארבע אזהרות ועשה, עובר משום 'בל תעשוק' ומשום 'בל תגזול' ומשום 'לא תלין פעולת שכיר' ומשום 'לא תבא עליו השמש' ומשום 'ביומו תתן שכרו', אי זהו זמנו, שכיר יום גובה כל הלילה, ועליו נאמר 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר'; ושכיר לילה גובה כל היום, ועליו נאמר 'ביומו תתן שכרו וכו'; המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אע"פ שכבר עבר בעשה ולא תעשה הרי זה חייב ליתן מיד, וכל עת שישהה עובר על לאו של דבריהם שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב".
כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר 'ואליו הוא נושא את נפשו', ועובר בארבע אזהרות ועשה, עובר משום 'בל תעשוק' ומשום 'בל תגזול' ומשום 'לא תלין פעולת שכיר' ומשום 'לא תבא עליו השמש' ומשום 'ביומו תתן שכרו', אי זהו זמנו, שכיר יום גובה כל הלילה, ועליו נאמר 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר'; ושכיר לילה גובה כל היום, ועליו נאמר 'ביומו תתן שכרו וכו'; המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אע"פ שכבר עבר בעשה ולא תעשה הרי זה חייב ליתן מיד, וכל עת שישהה עובר על לאו של דבריהם שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב".
לכאורה דברי הרמב"ם סותרים את עצמם. בתחילה הוא כתב שהמשהה שכר שכיר עובר "משום - בל תגזול" - אך בהמשך הוא כתב שלאחר שהשהה הוא עובר רק על איסור חכמים "לאו של דבריהם". מדוע הוא אינו חייב לשלם מייד - גם כדי לקיים את מצוות העשה של "והשיב את הגזילה"?
אמנם הרמב"ם דייק בדבריו. הרמב"ם נוקט לשון "בל תגזול" וכן לשון "משום"; כדי לבאר לנו שאין זה "לא תגזול" של התורה, אלא תולדתו. בפרק הקודם "תולדת גזל" התבאר שלשונות אלו מתאימים לתולדה של לאו - ולא ללאו עצמו.
לשיטת הרמב"ם, צווי התורה של "והשיב" לא חל על "תולדת גזל"; ולפיכך, הוא אינו עובר אלא על לאו של דבריהם - שנאמר "אל תאמר לרעך לך ושוב".
שיטת התוספות
זו לשון התוספות שם בבבא מציעא דף ס"א ע"א:
" לעבור עליו בשני לאוין – ואם תאמר ולוקמיה בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין, ויש לומר משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה, אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין - לקי שפיר ".
הרמב"ם חולק על תוספות. לשיטתו, בעושק שכר שכיר אין אמנם את מצוות "והשיב את הגזילה" - אלא רק "לאו של דבריהם שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב". אך מדובר בתולדה של גזל, ולא בלאו עצמו, ולכן בכל ענין אין עונש של מלקות. מסיבה זו הרמב"ם לא הזכיר את עונש המלקות.
עדי הלוואה בריבית
מחלקת דומה בין התוס' והרמב"ם קיימת גם בענין עדי הלוואה בריבית.
זו לשון המדרש בשמות רבה (וילנא) פרשה ל"א:
"לא תשימון עליו נשך, לא היה צרך לומר אלא 'לא תשים' מהו 'לא תשימון'? אלו העדים והערב והדיינין והסופר, שאלולי הם לא יטול כלום. לפיכך לוקים כולם , ומנין שהלוה לוקה שנאמר 'לא תשיך לאחיך' "
וזו לשון התוספות בבבא מציעא דף ע"ב ע"א בד"ה "שטר":
"ותימה דאמאי אין העדים פסולים כיון שעוברים על 'לא תשימון'... וי"ל דאיירי הכא ברבית דרבנן ולא מיפסלו באיסור דרבנן כיון שאין מרויחים כלום אע"פ שבעבירה דאורייתא היו נפסלים, אי נמי אפי' ברבית דאורייתא יש להכשיר דשמא 'לא תשימון' – לאינשי במַּלְוֶה משמע להו ולא בעדים, ולכך כשרים; כדאמרינן נמי (לעיל דף ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. אבל קשה..."
הרמב"ם לא הגביל את הדין - שאין העדים פסולים - רק בריבית דרבנן; ובהלכות מלוה ולוה פרק ד' הלכות ב'-ג' הוא רמז מדוע אין העדים נפסלים לשיטתו, וזו לשונו:
"כדרך שאסור להלוות כך אסור ללוות ברבית שנאמר 'לא תשיך לאחיך' מפי השמועה למדו שזו אזהרה ללוה כלומר לא תנשך לאחיך, וכן אסור להתעסק בין לוה ומלוה ברבית, וכל מי שהיה ערב או סופר או עד ביניהן הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר לא תשימון עליו נשך זו אזהרה - אף לעדים ולערב ולסופר , הא למדת שהמלוה בריבית עובר על ששה לאוין: לא תהיה לו כנושה, את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך, אל תקח מאתו נשך ותרבית, לא תשימון עליו נשך, ולפני עור לא תתן מכשול, והלוה עובר בשנים, לא תשיך לאחיך, ולפני עור לא תתן מכשול, ערב ועדים וכיוצא בהן אין עוברין אלא משום 'לא תשימון עליו נשך', וכל מי שהיה סרסור בין שניהם או שסייע אחד מהן או הורהו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול.
אע"פ שהמלוה והלוה עוברין על כל אלו הלאוין אין לוקין עליו מפני שניתן להשבון, שכל המלוה בריבית אם היתה ריבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה הרי זו יוצאה בדיינין ומוציאין אותה מן המלוה ומחזירין ללוה, ואם מת המלוה אין מוציאין מיד הבנים."
אע"פ שהמלוה והלוה עוברין על כל אלו הלאוין אין לוקין עליו מפני שניתן להשבון, שכל המלוה בריבית אם היתה ריבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה הרי זו יוצאה בדיינין ומוציאין אותה מן המלוה ומחזירין ללוה, ואם מת המלוה אין מוציאין מיד הבנים."
הרמב"ם מנמק מדוע אין הלכה כמדרש רבה - ומדוע אין לוקים המלוה והלוה; וזאת מפני שהלאו ניתן להישבון. הרמב"ם משמיט את דין הלקאת העדים והערב והדיינין והסופר; אך בלא להיזקק לנימוק הזה. הרמב"ם רמז את שיטתו באמצעות ההשמטה הזו. לשיטתו עדי הלוואה בריבית עוברים - " משום לא תשימון עליו נשך". כלומר, הלאו נאמר למלוה, אך תולדת הלאו היא גם לעדים לערב ולסופר. ממילא, מכיוון שאין לוקים על תולדה – אין צורך להביא נימוק נוסף.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
