ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- מוסר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
"דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו [הרומאים]: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה [את השלטון הרומאי] - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג".
ודאי שר' שמעון בר יוחאי הוא זה שאמר את האמת הישרה, שכן מצינו במסכת עבודה זרה (דף ב, א) שכך גם אמר להם הקב"ה: "שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא...". אם כן יש לתמוה, כיצד ר' יהודה שיקר??
קודם לכן מביאה הגמרא בשבת שם דיון כמעט בין אותם תנאים:
"תא שמע, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי שמעון. נשאלה שאלה זו בפניהם: מכה זו [של אסכרה] מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה? נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר: אף על פי שכליות יועצות, ולב מבין, ולשון מחתך - פה גומר. נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר: מפני שאוכלין בה דברים טמאין. דברים טמאים סלקא דעתך? אלא: שאוכלין בה דברים שאינן מתוקנים [מעושרים]. נענה רבי שמעון ואמר: בעון ביטול תורה. אמרו לו: נשים יוכיחו! [שאינן מצוות על דברי תורה, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם, ומתות באסכרה, אמר להן:] שמבטלות את בעליהן. נכרים יוכיחו! - שמבטלין את ישראל. תינוקות יוכיחו! - שמבטלין את אביהן. תינוקות של בית רבן יוכיחו! - התם כדרבי גוריון, דאמר רבי גוריון, ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה: בזמן שהצדיקים בדור - צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור - תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור.
המהר"ל מסביר מדוע דנו התנאים דוקא על מיתת אסכרה. מיתה זו היא מיתה בעצם. זאת אומרת, היא פוגעת במהותו של האדם - בפה. מיתה כזו חייבת לבוא בעקבות חטא שאף הוא מהותי באדם, ועל כך הויכוח. נבאר מה היתה דעתו של כל תנא:
ר' יהודה בר' אילעאי
חיות האדם היא הדיבור, כפי שמתרגם אונקלוס "נפש חיה - רוח ממללא [מדברת]". לאדם בעל קלקול בדיבור אין זכות קיום. "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית".
ר' אלעזר בר' יוסי
הכוזרי שואל במאמר שני מהו עניינם של הקרבנות - "קרבני לחמי לאִשָּי", וכי הקב"ה צריך ללחם? ומשיב לו שם החבר שזהו בדיוק הפירוש של "לאִשָּי", הקרבנות הם הלחם של האש. החבר ממשיל זאת לנפש בריאה בגוף בריא. עם כל החשיבות של הנשמה, היא צריכה כלי בשביל להיות כאן. אם הגוף מקולקל לא תהיה ברירה לנפש אלא להסתלק. הנשמה לא צריכה אוכל אבל היא צריכה את הגוף שצריך אוכל. כך הקב"ה רוצה להשרות שכינתו בעולם הזה ובשביל זה צריך קרבנות. מכאן נשאל המושג "לחם", על-ידי הקרבנות הכהן מלחים, מחבר את הקב"ה עם ישראל. כל מזון נקרא לחם משום שתפקידו להלחים את הנשמה בגוף, שהרי ללא מזון אין גוף וללא גוף אין נשמה.
אדם שאוכל טבל אוכל דברים שבמקום לחבר את הנשמה לגוף הם מסלקים אותה. "ונטמתם בם", זוהי אכילה מטמטמת. עד כדי כך שיהודי שרוצה לחזור בתשובה וקשה לו לקבל את כל המצוות, המצוה הראשונה שצריך לשמור היא השבת משום שהעבירות הללו הן הכי שכיחות (אחת לשבוע) והכי חמורות (סקילה) והמצוה השניה היא איסור אכילת מאכלות טמאים, משום שזה מסלק את הנשמה.
מהות האדם היא חיבור הנשמה לגוף.
הרמ"א בסימנים הראשונים מסביר שיש לסמוך את ברכת "אלוקי נשמה" ל"אשר יצר", משום ש"אשר יצר" היא הודאה על המערכת הגופנית הפועלת כסדרה ו"אלוקי נשמה" היא הודאה על חזרת הנשמה לגוף. בצומת שבין שתי הברכות אומרים "ומפליא לעשות". זהו הפלא של הבריאה, היצירה המיוחדת של האדם שיש בו גם גוף וגם נשמה אף-על-פי שהם סותרים האחד את השני וזוהי מהותו של האדם. לכן צריך לסמוך את הברכות.
ר' שמעון בר יוחאי
ר' שמעון בר יוחאי הוא הכי פנימי.
המהר"ל אומר שאדם נקרא אדם משום שנוצר מן האדמה. הדמיון אינו רק בשם אלא גם במהות. לאדמה יש סגולה מיוחדת שהיא יכולה להוציא מהכח אל הפועל. הזרע שנזרע באדמה נרקב ומהריקבון שלו מצליחה האדמה להוציא שיבולת, להוציא המון פירות. היכולת הזאת היא בדיוק האדם. יש עוד בעלי-חיים שמולידים, אבל כשחתול מוליד יוצא עוד חתול שאינו שונה מקודמו, אולי בצבע. אולם בבני-אדם, "כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה", לכל אדם יש כוחות אחרים. כיצד האדמה מסוגלת להוציא מהכח אל הפועל? על-ידי המטר. "יערוף כמטר לקחי" - זוהי התורה שנקראת לקח שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם". זאת אומרת, רק על-ידי התורה האדם מסוגל להוציא מעצמו את כוחותיו.
בפרשת ויקהל נאמר "ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו". הרמב"ן מבאר שמדובר בחכמים העושים מלאכה ואף-על-פי שעבדו במצרים רק בלבנים ידעו לצרוף ולהיות אומנים. זאת מכיוון שמצאו בטבעם שיודעים לעשות כן, "ויגבה ליבו לעשות כן". זהו "נשאו ליבו". יותר מכך, בצלאל ש"בצל א-ל היית" היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. כיצד זה עוזר לידיעה ליצור כלים? כאן אנו רואים שהתורה מסוגלת להוציא מהכח אל הפועל דברים שאדם כלל לא יודע שהוא מסוגל להם.
לכן כאשר יש ביטול תורה יש חוסר בעיקר מהותו של האדם. אפילו נשים, נכרים ותינוקות המבטלים אדם אחר מלימוד תורה, ממיצוי מהותו, נענשים במיתת אסכרה הפוגעת במהות האדם, בפה. אמנם כשר' שמעון נשאל על תינוקות של בית רבן נאלץ לענות שהם בחינת גדר חדש, מתים על עוון הדור.
כעת נחזור לקטע הגמרא הראשון:
ר' יהודה ידע את האמת ש"כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן". המהרש"א מסביר שרב יהודה אמר כך מפחד המלכות, אך על-פי מה שאמרנו ניתן לבאר זאת אחרת: ר' יהודה בר' אילעאי סבר שאסכרה נגרמת כתוצאה מלשון-הרע ולכן לא רצה לומר לשון-הרע אפילו על גויים.
הגמרא ממשיכה ומספרת:
"אזלו טשו במערתא... כולי יומא גרסי... איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף".
כאן ר' שמעון לשיטתו, זה ביטול תורה."יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש".
וכי ר' שמעון בר יוחאי היה רשע? אלא שגם כאן ממשיך ר' שמעון בשיטתו, כיון שהדור לא בסדר הוא יודע שהוא צדיק ולכן הוא צריך להיתפס על הדור בכדי להצילו. "יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








