ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
ר' יוסי: המשנה שבעל קרי שטבל ולא הטיל מים יטמא לכשיטיל (שמא נשארו טיפות זרע בפי אמתו שיצאו לאחר הטבילה) היינו בחולה וזקן אבל בילד והיינו שיכול לעמוד על רגלו אחת ולחלוץ מנעלו ועל ר' חנינא אמרו שיכל לעשות כן גם בגיל 80 בגלל שאמו סכה אותו בשמן ומים חמים בילדותו.
ת"ר א. משנתמלא זקנו ראוי: 1.להיעשות ש"ץ (לתקוע בשופר, להלקות, לנדות, ולהתמנות פרנס על הציבור) 2. לירד לפני התיבה. 3.לישא כפיו.
ב. משיביא ב' שערות ולרבי מגיל 20 ראוי לעבוד בבית המקדש שנא' "איש לא יקרב" ורב חסדא הסביר שטעמו של רבי מהפס' "ויעמידו את הלויים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'" ואף שהפס' מדבר בלויים א"ר יהושע בן לוי שב-24 מקומות נקראו הכהנים לויים ולת"ק אין ללמוד מפס' זה כי שם מדובר במלאכות הצריכות ניצוח (התחזקות). י"א שהברייתא שאין איסור לאדם פחות מבן 20 לעבוד אבל הכהנים לא הניחו לו היא רבי ואם עבד כשר וי"א שהיא כרבנן אבל לרבי יש איסור.
משנה
א. כל הכלים מיטמאין מגבן משא"כ בכלי חרס. [בגמ'. לא אומרים שכלי חרס יטמא מגבו בק"ו מכל הכלים- כי התורה אמרה שכלי חרס לא נטמא בצמיד פתיל למרות שכשהטומאה בפתחו היא ממהרת לבוא.
ב. כלי חרס מיטמא מאוירו [אע"פ שלא נגע שנא' "תוכו"] משא"כ כל הכלים. [בגמ'. לא אומרים שכל הכלים יטמאו מאוירן בק"ו מכלי חרס שהרי התורה אמרה "תוכו" שרק תוכו של חרס מטמא.
גמרא . ר' יונתן בן אבטולמוס.כשם שכלי חרס מטמא מאוירו כך הוא עצמו נטמא אף שלא נגע וא"ר יונתן שהתורה אמרה שמה שבתוכו של כלי חרס נטמא אפילו כשהוא מלא גרגירי חרדל שלא נוגעים בכלי.
דף כה.
ממה שכתוב פעמיים "תוכו"במקום "תוך" דורשים:
1. חד לגופו.
2. חד לגז"ש שכשם שמטמא אוכלין כך נטמא מאוירו.
3.רק תוכו של כלי חרס מיטמא .
4. שתוך תוכו לא מטמא ( שאם היה כלי מונח בתוך כלי חרס ופתחו של הכלי הפנימי גבוה מפתחו של החיצון ויש בפנימי מאכלים ואילו בחללו של החיצון יש טומאה שאין המאכלים נטמאין ואפילו שהכלי הפנימי אינו חרס ומקבל טומאה מגבו- מועיל לחצוץ שהרי כלי מקבל טומאה רק מאב הטומאה .
משנה [ע"פ הברייתא והגמ']. כלים יקבלו טומאה כש:
א. כלי עץ: כשלא נגמרה מלאכת נויו [בגמ'. לא אומרים שכלי חרס יטמא מגבו בק"ו מכל הכלים] אבל כשאין לו בית קיבול טהור [בגמ'. החידוש אפילו כשהתכוין לחקוק בו קב וחקק 3/4 קב].
ב. כלי מתכות: כשאין לו בית קיבול- טמאים <נלמד מכלי מדין ולא מההיקש לכלי שק> אבל כשלא נגמרה מלאכת נויו שעתיד: לשפשפו,להחליקו,לחקוק,לחרוט בו- טהור [ גם כשעתיד לשבץ בו זהב או ליישרו בקורנס והטעם שלא מקבל טומאה: לר' יוחנן: משום שאין דרך להשתמש בו ללא נוי, ולרב נחמן: שאין דרך למכרם ביוקר ללא נוי והנ"מ ביניהם בכלי עצם שלר"נ דינם ככלי מתכות].
גמרא.
תוספתא. קבלת טומאה בכלי עץ ובכלי מתכות:
א. כשלא נגמרה מלאכתן: כלי עץ- מקבלים טומאה, כלי מתכת- לא מקבלים טומאה.
ב. פשוטיהן (שאין להם בית קיבול, אפילו נגמרה מלאכתן): כלי עץ-לא מקבלים, כלי מתכת- מקבלים.
דף כה:
ר' ישמעאל בנו של ריב"ב: הריבוי מהפס' (למרות שכבר נאמר בתחילת הפס' שכלי עור מקבלים טומאה):
1. "וכל מעשה"- שגם כלי העשוי מעצמותיהן של שאר בהמה חוץ מעיזים מקבלים טומאה.
"עיזים"- שכלי העשוי מעצמותיהן של עופות לא מקבל טומאה.
"תתחטאו"- תטהרו.
2. "וכל מעשה עיזים"- שגם כלי העשוי מקרניים או טלפיים של עיזים מקבל טומאה.
משנה [ע"פ הברייתא]. חיוב שקדים במעשר:
א. כשהם קטנים- .1כשהם מרים- חייבים, ולר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו וכן הורה ר' חנינא בציפורי- פטורים (שאינם פרי גמור). 2. כשהם מתוקים- פטורים.
ב. כשהם גדולים- 1. כשהם מרים- פטורין, ולי"א בדעת ר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו- חייבים והסביר ר' יוחנן הואיל ויכול למתקן ע"י האור. 2.כשהם מתוקים- חייבים (שגידולן נגמר).
משנה .
א. התמד (מים ששרו בהם חרצני ענבים):
1. לפני שהחמיץ (שדינו כמים): לא נקנה בכסף מעשר שני, נפלו ממנו ג' לוגין למקוה- פסלוהו.
2. משהחמיץ (הרי הוא כיין): נקנה בכסף מעשר שני, נפלו ממנו ג' לוגין למקוה- לא פסלוהו.
ב. האחין השותפים (בירושה):
1. כשחייבים בקלבון (תוספת לשקל שנותנים ביחד למחצית השקל)(כשחלקו בירושה וחזרו ונשתתפו)- פטורים ממעשר בהמה
2. כשחייבים במעשר בהמה (כשעדיין לא חילקו את הירושה)- פטורים מן הקלבון.
גמרא .
העמדת המח' במשנה מעשרות ה' ו': שרה שמרי יין במידה ע"מ לעשות יין ומצא כדי מידתו שלרבנן פטור (ממעשר שהרי לא נוסף בתמד יין מהשמרים) ולר' יהודה חייב [דוקא מתוכו שלא יבוא להפריש מהחייב על הפטור ולהיפך]:
- אליבא דר' אלעזר: בשלא החמיץ.
- אליבא דר"נ אמר רבה בר אבוה: בשהחמיץ [ורבה העמיד דבריו בששייר ממנו כוס ולא החמיץ].
רבה בר אבוה: קנה תמד בכסף מעשר שני והחמיץ- תפס שהרי התברר למפרע כשהחמיץ שאכן היה יין בחרצנים והיה נחשב פרי.
תנן (מקואות ז' ה') ג' לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין/חלב ומראיהן כמראה יין/מים ושוב נפלו למקוה חסר:
- ת"ק: לא פסלוהו.
- ר' יוחנן בן נורי: הכל הולך אחר המראה.
דף כו:
משנה . א. כל שיש לאב זכות למכור את בתו לאמה עבריה (כשהיא קטנה)- אין לו זכות לקבל את קנסה אם נאנסה או נתפתתה לפי שאין קטנה זכאית לקנס. [בגמ'. א"ר יהודה א"ר זו כדברי ר"מ אבל לדעת חכמים יש לקטנה קנס גם כשיכול למכרה].
ב. כל מקום שיש קנס (כשהיא נערה)- אין רשאי למכרה.
גמרא
תניא. קטנה זוכה בקנס:
- לר"מ: מבת יום אחד עד שתהא בוגרת (אין קנס במקום מכר).
- לחכמים: מבת ג' שנים עד שתהא בוגרת (יש קנס במקום מכר).
משנה . א.[רב.זו דברי ר"מ שקטנה יכולה למאן (ולצאת מבעלה בלי גט) עד שתביא ב' שערות] כל מקום שיכולה למאן לא חולצת [בגמ'. אבל לחכמים שיכולה למאן עד שירבה השחור על הלבן יש מיאון אף במקום שיכולה לחלוץ].
ב.כל מקום שיש חליצה (שהגיעה לנערות)- אינה יכולה למאן.
משנה . א. כל מקום שתוקעים להבטיל העם ממלאכה- כשחל יו"ט בערב שבת תוקעים [בגמ'.לר' יהודה: תוקע ומריע ותוקע מתוך תקיעה ולר' אסי תוקע ומריע בנשימה אחת ושניהם מסבירים שהברייתא תוקעים ולא מריעין פירושה לא שלא מריעים כלל אלא כ"א לשיטתו] ולא מבדילים (בתפילה כי השבת הנכנסת חמורה מיו"ט היוצא).
ב. כל מקום שיש הבדלה- כשחל יו"ט במוצ"ש מבדילין (כי השבת חמורה יותר)[בגמ'. לרב יהודה ולר"נ מבדילין בחתימתה ולרב ששת שאין הלכה כמותו אף בפתיחה] ולא תוקעים (שהעם כבר מובדל ממלאכה). ונוסח ההבדלה: לת"ק- המבדיל בין קודש לחול, ולר' דוסא שאין הלכה כמותו- המבדיל בין קודש חמור לקודש הקל.
גמרא.
נוסח ההבדלה ביו"ט שחל באמצע השבוע: המבדיל בין קודש/ אור/ ישראל/ יום השביעי לחול/ חושך/ לעמים/ לששת ימי המעשה (והזכיר ההבדלה בין יום השביעי לימי המעשה אף שאינה שייכת להבדלה בין יו"ט לחול משום שמונה את סדר ההבדלות שבתורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
