ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
ובו תינשא מלכותך. ויכון בחסד כסאך. ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד. וכותב וחותם וסופר ומונה ותִזכור כל הנִשכחות. ותפתח את ספר הזִכרונות ומאליו יקרא וחותם יד כל-אדם בו. ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע. ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון. ויאמרו הנה יום הדין, לפקוד על צבא מרום בדין. כי לא יזכרו בעיניך בדין. וכל-באי עולם יעברון לפניך כבני מרון.
כבקרת רועה עדרו. מעביר צאנו תחת שִבטו. כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל-חי. ותחתוך קיצבה לכל-בריה. ותכתוב את גזר דינם. בראש השנה יכתבון. וביום צום כיפור יחתמון. כמה יעברון. וכמה יבראון. מי יחיה מי ימות. מי בקיצו. ומי לא בקיצו. מי במים. ומי באש. מי בחרב. ומי בחיה. מי ברעב. ומי בצמא. מי ברעש. ומי במגפה. מי בחניקה. ומי בסקילה. מי ינוח. ומי ינוע. מי ישקט. ומי יטרף. מי ישלו. ומי יתיסר. מי יעני. ומי יעשר. מי ישפל ומי ירום.
ותשובה ותפילה וצדקה,
מעבירין את רוע הגזירה.
כי כשמך כן תהילתך. קשה לכעוס ונוח לרצות. כי לא תחפוץ במות המת. כי אם בשובו מדרכו וחיה. ועד יום מותו תחכה לו. אם ישוב מיד תקבלו ..." (מעשה דרבי אמנון).
"אתם ניצבים היום ..." - בראש השנה (ספה"ק)
הימים הנוראים (ראש השנה ויום הכיפורים) וחרדת הדין
"אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, ריבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה (פירוש: הלל) לפניך בראש השנה וביום הכיפורים. אמר להם, אפשר מלך יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה" (ר"ה לב:). ולכאורה היה משמע מהגמרא שבשמים אינם רוצים כביכול לשמוע אז שירה, וכמו שאמרו חז"ל (מגילה י:) ש"ביקשו מלאכי השרת לומר שירה" בשעת קריאת ים סוף, ו"אמר הקב"ה מעשה ידי (המצרים) טובעים בים, ואתם אומרים שירה?!" (כלומר, בתמיה).
אומנם מדברי הרמב"ם מבואר שהחיסרון הוא מצידנו, שמרוב אימת הדין אין אנו מסוגלים לקריאת ההלל מתוך שמחה בראש השנה וביום הכיפורים. וזו לשונו בפירוש המשניות לראש השנה (פ"ד): "לא היו קוראים הלל, לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים, לפי שהם ימי עבודה, והכנעה, ופחד ומורא מהשם, ויראה ממנו, ומברח ומנוס אליו, ותשובה, ותחנונים, ובקשה, כפרה, וסליחה. ובכל אלו העניינים אינו הגון השחוק והשמחה". עכ"ל. ובהלכות חנוכה (פ"ג, ה"ו) כתב: "ראש השנה ויום הכיפורים אין בהן הלל, לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד, לא ימי שמחה יתירה". עכ"ל.
והיוצא מדבריו הקדושים, שמלבד זה שהאדם בראש השנה וביום הכיפורים הוא במציאות ובטבעו מתמלא יראה ופחד, בהעלותו על דעתו שבימים אלה הוא נידון אם לחיים או חס ושלום למוות, אם במים אם באש, אם בחרב אם בחיה, ברעב או בצמא, ברעש או במגיפה, בחניקה או בסקילה, אם ינוח או ינוע, אם ישקט או יטרף, אם ישלו או יתייסר, אם יעני או יעשר, אם ישפל או ירום. מלבד זה שהוא ירא מכל אלו במציאות, עוד נכנסת יראה זו בגדר עבודת היום, שבימים אלה חייב כל אחד ואחד לעבוד את ה' יתברך ברוח של הכנעה יתירה ולהוסיף יראה על יראתו ולהתאמץ בכל כוחו לשוב אליו יתברך בתשובה ובתחנונים וכו'. ובכל רוחה של העבודה הנ"ל אין מקום להלל הנקרא מתוך רוח של שמחה יתירה.
ולכאורה פשוט הוא, שמי שבטבעו אינו ירא מימי הדין של ראש השנה ויום הכיפורים, ואפילו המחשבה של מי יחיה ומי ימות אינה מחרידתו במציאות, מי שנמצא במצב כזה, לא יוכל להגיע לקיום חובת העבודה של ראש השנה ויום הכיפורים, עבודה של הכנעה ופחד ויראה מלפניו יתברך. כי בלי מציאות של יראה ופחד מלפניו יתברך, לא יוכל לקיים עבודה של יראה ופחד מלפניו יתברך. כי עבודה זו תלויה בלב, לב חרד. ואפילו אם ינענע כל איבריו מכף רגל ועד ראשו, להראות כירא וחרד, כל זמן שליבו אינו חרד מהמלך המשפט יתברך שמו, אינו מקיים את עבודת הימים האלה, כראוי.
והנה מלפני כמה דורות, ראש השנה ויום הכיפורים המכונים הימים הנוראים כשמם כן היו. כל איש ואישה בישראל היו יראים וחרדים בכל לבבם מאימת הדין, הן במציאות הן בקיום עבודת היום בתפילה מתוך כוונה והכנעה יתירה ואימת הדין, וחרדת הלב בשמיעת קול שופר, וכו'. הכרת פניהם וכל תנועותיהם ומעשיהם ודיבורם בימים אלה, העידו על גודל יראת שמים וחרדת יום הדין הממלאות כל עמקי ליבם. אומנם בדורות האחרונים, מרוב צרות ורדיפות ומלחמות וטילטולים וגזירות איומות שפקדו את בני עמנו בעוונותינו הרבים, הוחלשו כמה יסודות ופרטים מדת קודשנו אצל כמה וכמה בני אדם. הגלות המרה והארוכה בין הגויים החומדים ממון ותאווה וכל דבר אסור, הזיקה אותנו הרבה יותר ברוחניות, בזמן האחרון, ממה שסבלנו נזקים גשמיים במשך כל הדורות. האמת נעדרת, והמלמדים והמחנכים נעדרים. עמך ישראל רוצים לעשות רצונו יתברך, אומנם מניין ידעו מה לעשות אם נעדרים המודיעים והמלמדים דעת מה לעשות.
ואם גדלו הנזקים שהוזקנו בקיום אלה המצוות התלויות במעשיהם של שאר האיברים, מה גדלו פי כמה הנזקים בקיום המצוות התלויות בלב. ולכן ראינו בזמן האחרון חיסרון ניכר באימת הדין של ראש השנה ויום הכיפורים. והדברים ידועים ומפורסמים, ויגעים מאוד. וניכרים הדברים שהחיסרון הנוכחי באימת הדין של ראש השנה ויום הכיפורים, הוא חיסרון בשני העניינים הנ"ל, האימה והיראה במציאות, וקיום חובת עבודת היום ברוח של הכנעה ויראה וכו'. לפי מה שכתבנו לעיל שבלי מציאות של אימת הדין אי אפשר לקיים עבודה של אימה וכו', צריכים אנו לעיין בזה, למה בזמננו חסר במציאות אימת הדין של ראש השנה ויום הכיפורים, כשספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
והנה בפירוש הגר"א לשיר השירים (ח', ו') כתב וזו לשונו: "'כי עזה כמוות אהבה', פירוש: כמו שבעת מות האדם, קשה פרידת הנפש מהגוף, כי אין אהבה וחיבור מורכב וממוזג כנפש עם גוף (ועיין בזוה"ק ח"א דף רמה/א). ויש ליתן טעם לאהבה העצומה הזאת של הנפש עם הגוף, על-פי דברי האריז"ל בספר ליקוטי תורה להרב חיים ויטאל ז"ל (פרשת בראשית). עיין שם שהקשה על העונש שמענישים לרוצח על הרע וההיזק שעשה לנפש הנרצח, אדרבא אם עשה היזק לגוף החומרי, לנפש טובה גדולה עשה, שהוציאה מבית האסורים. כי הנשמה חלק א-לוה ממעל, והיא מתאווה תמיד לעלות אל בית אביה וכו', ובעל כורחה היא אסורה בגוף החומרי, ואם כן ראוי לשכר ולא לעונש. ומתרץ שם, שהנפש היורדת לעולם הזה לגוף האדם, דומה לשכינה היורדת לשכון בתחתונים. ושכינה בתחתונים צורך גבוה הוא, כי שכינת עוזו מתאוות לשכון כבוד בארצנו. וידוע כי העובד עבודה זרה גורם שתסתלק שכינה מישראל, וישאר העולם הזה כגוף המת. כן עוון זה הרוצח הגורם לנפש האדם שתסתלק למעלה מהעולם הזה, כאילו גרם להסתלק שכינה מישראל. וכמו שמסלק השכינה ראוי לעונש, כן המסלק נפש האדם, שהוא חלק א-לוה ממעל, ראוי לעונש". עכ"ל, עיין שם.
נמצאנו למדים, שכל עצם רצונו יתברך שמו בבריאת העולם הוא, ששכינת עוזו תרד ותשכון כבוד בעולם הזה (עיין במדבר י"ג, ו'; תנחומא בחוקותי ג'; ב"ר פי"ט; שמ"ר פל"ג ד'). ושנפש האדם תרד ותשכון בעולם הזה מחוברת בגוף האדם. ולכן "אין אהבה וחיבור מורכב וממוזג כנפש עם הגוף". ואין דבר קשה בעולם יותר מפרידת הנפש מהגוף. וכל רוצח הגורם פרידת הנפש מהגוף עובר עבירה חמורה מאוד, כי סותר לכל עצם רצונו יתברך שמו בבריאת העולם - חיבור נפש וגוף.
והחיבור הנ"ל, חיבור נפש והגוף, נקרא חיים. והוא מהדברים היקרים ביותר בעולם. והדורות הקודמים שלא הושפעו כמונו מכפירת הגויים וגשמיותם, העריכו מאוד מאוד את החיים, וכל רגע מהחיים, יען זה כל עצם רצונו יתברך שמו בבריאת העולם, על כן חרדו בכל ליבם ובכל עצמותם מאימת הדין של ראש השנה ויום הכיפורים, השוקל אם ראוי להמשיך ליתן לאדם חיים. והדברים מובנים, ברורים ונפלאים, אין צריך להאריך בזה. תן לחכם ויחכם עוד. אומנם בזמננו, נתקיים בנו בעוונותינו הרבים, ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם, שכחנו מאוד מה זה חיים, וכמה צריכים להעריך את החיים. ועל כורחך יתכן שגם אדם המבקש - "זוכרנו לחיים", אין לו הבנה אמיתית בעצם בקשתו. ובעומק לבבו אין לו שום יראה ואימה יתירה ביום שנידון על חייו על-ידי מלך מלכי המלכים נותן החיים.
הנה ברור הוא לכל בעל שכל שאי אפשר לו לאדם שיהפך ביום אחד להיות נכנע לפניו יתברך, ומפחד, וירא, ומתחנן, וכו', אשר היא עבודת ראש השנה ויום הכיפורים, כמו שכתב הרמב"ם. ולכן כתב בספר מהרי"ל: ש"צריך כל אחד להסיר השורשים הרעים ורוע מעלליו מן ליבו - קודם ראש השנה. וירגיל את עצמו כל ימי אלול, להיות רגיל בהן בעשרת ימי תשובה". עכ"ל. כי בשלושים יום נקבע הרגל, על פי הלכה. אומנם בדורנו, בעוונותינו הרבים, נחלשה מאוד ההתחזקות בימי אלול - שנקראו "ימי הרצון" על-ידי רבותינו הראשונים ז"ל. על-כן קמתי, העני והרש, לחזק את מבקשי האמת, בענייני חודש אלול וראש השנה ...
(נלקט ונערך בעיקר מתוך הקדמת הספר "ימי רצון"
לג"ר שלמה ברוועדה שליט"א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
