ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
ואמר ר' אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר: גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי. לאמר, מיום שחרב בית המקדש לא רק שאי אפשר להביא קרבנות שיכפרו עלינו אלא גם התפילה שהיתה מופנית אל רבש"ע דרך בית המקדש אינה מתקבלת. ננעלו שערי תפילה.
ואנו זועקים ולא נענים. מתייסרים ומעונים. גולים מארץ לארץ. צרה רודפת צרה ואנו זועקים בעת צרה - אבל אין אנו נענים. גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי. אין לפרש שהתפילה אינה נשמעת כלל, שאילו כן לא היה מקום לתפילה. אלא התפילה נשמעת מרחוק, מעבר לחומת הברזל, מעבר לשערים שננעלו. ולא חומה אחת בלבד מפסקת אלא עשר חומות מפסיקות, כנגד עשר קדושות שנתקדשה בהן ארץ ישראל. חומה מסביב לארץ ישראל וחומה מסביב לירושלים וחומה מסביב להר הבית ולחיל ולעזרה וכו'. התפילה עוברת דרך א"י דרך ירושלים דרך בית המקדש ככתוב: והתפללו אליך דרך ארצם והתפללו אל ד' דרך העיר אשר בחרת. היה עומד בירושלים יכוון ליבו כנגד בית המקדש שנאמר: והתפללו אל הבית הזה. ומשחרב הבית וחרבה הארץ חומות ברזל מפסיקות והשערים נעולים. חומות אלו אינם חומות רוחניות בלבד אלה גם היו חומות ממשיות שמנעו ממנו לא רק את התפילה אלא את האפשרות לשוב לארץ ולירושלים להר הבית ולבית המקדש.
והתפילות היו נשמעות מרחוק מעבר לכול החומות, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב המקדש בימיו, כלומר החומה נעשית עבה יותר, אטומה יותר, השערים כפולים ומכופלים והקול של התפילה נשמע מעומעם וכך גם הפעולה של התפילה. וכל זאת הגעתנו באשמתנו. רבש"ע שלח נביאים שהזהירונו שלא נחטא, הזהירו שהבית עלול להיחרב והשערים ינעלו בפנינו - ואנחנו לא שמענו ומפני חטאינו גלינו מארצנו. אנחנו בנינו את החומות המבדילות בינינו לבין אלקינו שנאמר: עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. ומה לנו להתלונן כי תפילתנו לא נשמעת.
דבר זה מסביר לנו את השינוי שחל באופי של יום הכיפור בהשוואה ליום הכיפור שהיה בזמן בית המקדש. שאז נאמר: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. כי זה היה יום כפרת עוונות כפשוטו, שעיר המשתלח היה מכפר על כל העוונות הקלות והחמורות וראו זאת בעליל, לשון של זהורית היתה מתהפכת ללבן. ישראל נוכחו בפועל שרבש"ע סולח להם ומטיב איתם. ומאז חרב הבית אנו מתאמצים ומתאמצים בתפילה וזועקים כל היום כולי האי, ואולי יחוס ואולי ירחם - ומשהו בוודאי מתקבל וגם משהו זה הרבה. אבל מה יש להשוות זאת לזמן שבית המקדש היה קיים. ועל זה עלינו להתפלל ולבקש בכל לבנו על הצרה הנוראה של החורבן, על החומות החוצצות שיפלו.
והנה בדורות האחרונים נפרצו מקצת החומות, נפתחו שערי ארץ ישראל קמעא קמעא, ובקום המדינה נפתח שער גדול, נפלה חומה אחת בינינו לבין אלקינו. ובכיבוש ירושלים העתיקה נפלה עוד חומה, והננו עומדים סמוך ונראה להר הבית, סמוך לחומות הפנימיות. הבית חרב והחומות חוצצות אבל קולנו מתחיל להישמע מקרוב. והסיעתא דשמיא הולכת וגוברת אבל אין זה כמו שהיה בזמן המקדש. החומות הפנימיות עדיין עבות ואטומות. חסרון הבית הוא נורא ואיום.
מבט זה של ירידת הדורות, של הנפילה בזמן חורבן הבית מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ואח"כ הירידה נמשכת בכל הדורות, הוא צד אחד של המטבע.
האור שבאפלה
ויש צד שני המשלים את הראיה מכל צדדיה וזהו מבטו של מו"ר הרב צבי יהודה בספר לנתיבות ישראל. מאז יצא ספר לנתיבות ישראל מחדש, קבענו שיעור בספר זה ואנו עומדים ומשתאים לנוכח העוצמה האדירה של האמונה העולה במאמרי מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל. יש כאן רוח גדולה, מיוחדת, שאינה מוכרת לנו מספרים אחרים.
חז"ל מתארים את מצב עם ישראל בין האומות ככבשה בין שבעים זאבים. ומשמעות התיאור: עם ישראל מתמודד עם צרות נוראות, כל העולם נגדו, הקשיים שלו נוראים. בא רבנו והופך את התיאור הזה לתיאור של גבורה של האומה. איזו כבשה פלאית היא האומה הזאת שעומדת מול שבעים זאבים ומחזיקה מעמד. הם מפחידים, הם נושכים, הם רוצחים ואינם מצליחים להתגבר עליה, והיא עומדת נגדם ואינה נטרפת. האם אין כאן מחזה פלאי, האם אין כאן גבורה נהדרה של הכבשה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ועם ישראל ממשיך ומתגבר, הקב"ה מצילנו מידם. העמידה הנפלאה של האומה הנושאת את שמו ית' בעולם, מקדשת את ד' ביכולת העמידה שלה, מראה כי רבש"ע הוא המגן עליה ומקיימה. עם ישראל מפוזר בארבע כנפות הארץ, מיעוטים קטנים מאד בתוך עמים גדולים, לפעמים אפילו יחידים בודדים - ומחזיקים מעמד בתוך ים של שנאה וניכור. האין זה פלא.
כמו כן מה שאמרו חכמים בסוף מסכת סוטה 1 : מיום שחרב בית המקדש ירדו החכמים להיות כמלמדי תינוקות ומלמדי תינוקות כחזנים וחזנים ירדו להיות כעמי הארץ ועמי הארץ הלכו והתדלדלו ואין שואל ואין מבקש. על מי יש להשען על אבינו שבשמים. כלומר המצב ירוד, המציאות עגומה, חסרת תקנה, ורק נשאר להישען על נסים, על אבינו שבשמים. ומו"ר מפרש את המשמעות לטובה, וכי יש משענת יותר בטוחה מאבינו שבשמים. ועל כן אין יאוש ואין תחושת חידלון, כי יש לנו משענת חזקה. ואדרבא כאשר מגיעים להכרה זו הבאה מתוך מציאות קשה, שאין על מי להישען בפועל אלא רק על אבינו שבשמים, האמונה במשענת היחידה בקדוש ברוך הוא הולכת ומתחזקת.
הרב מסתכל על הצרות והיסורים שעם ישראל עובר כמרוקים. אמנם היסורים כואבים, הם נוראים אבל הם מנקים ומטהרים. זהו תיקון מכאיב, תיקון מרפא. השואה האיומה, החורבן של יהדות אירופה הוא חורבן הגלות. זהו ניתוח איום ונורא, קשה מנשוא. ניתוח שמוציא את האומה מגלותה אל מקומה, שמבטל מציאות האומה בגלות. ביטול הגלות הוא ביטול של מציאות טמאה, של כפירה ועבודה זרה - שכך נקראים היושבים בחו"ל - וביטול של הגלות הוא ביטול עבודה זרה, וכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, וכאן יש כפירה עובדתית בחוץ לארץ - לא רק השקפתית אלא מציאותית. נעקרת ומתבטלת הגלות.
את המבט הגדול הזה של רבנו יש להמשיך גם למצב הרוחני. שבעים זאבים רוחניים נלחמים בתורת ישראל. רוחות מנשבות, מכות מבפנים ומבחוץ והעם ממשיך בדרכו. נושכים אותו ופוצעים אותו והוא שורד באמונתו. ולא עוד אלא מתקדם בדרכו. ארון הספרים התורני מוסיף עוד מדפים בכל דור, התורה מתרחבת ומתעמקת. כל רוח חדשה שתופחת מתפרצת ומכה ויש חללים אבל היא נעצרת אל מול חומת האמונה ולא עוד אלא שהאמונה מתחזקת. הפלא של העמידה הרוחנית של עם ישראל בכול הדורות אל מול כל והאמונות שאנו חיים בתוכם הוא גדול ועצום. זהו אות ומופת לאמיתות האמונה, זהו המופת הגדול ביותר. עדות חיה לבורא עולם אלקי ישראל.
גם יחידים שנמצאים בסבך של מבוכות רוחניות בכל זאת לא נוטשים לגמרי את האמונה, ובתוך חשכת הדעות והתאוות החזקות נשאר אור קטן של אמונה. יש לראות באור זה העומד אל מול כל המבוכות ולא כבה אור פלאי, עמוק וגדול למרות שהוא נראה קטן ודל. אך העובדה שהוא ממשיך להתקיים בתוך כל החשכה העבה מוכיחה כי אכן האור הזה הוא עמוק בתוככי הנפש ועוד יאיר במלוא אורו וינצח את החשיכה. מבט זה מבוסס על אמונה עמוקה וגדולה בריבונו של עולם ואמונה שהעולם מכוון לטוב והטוב ינצח והוא העיקר והוא העוצמתי והשאר טפל.
ויש להוסיף משל להבנת הדברים. האומה לדורותיה בונה בנין גדול תל תלפיות. כל דור ממשיך את הדור הקודם. יש דורות שבונים כמה נדבכים וכל נדבך גדול ומרשים. ויש דורות שבקושי בונים נדבך אחד וגם הוא קטן. יש דור שבדרך הבניה שובר הרבה אבנים עד שמצליח לשים אבן בבנין אך בסופו של דבר אחר כל הקשיים והנפילות הוא מוסיף עוד גובה לבנין האומה. האומה צועדת בדרך ארוכה לקראת גאולתה ולפעמים הדרך משתבשת ומתארכת אבל תמיד היא בדרך המובילה לגאולתה. כל דור מתקדם בדרך למטרה. יש דור שמתקדם הרבה ויש דור שטועה ותועה, מתעכב מפעם לפעם עד שמוצא את דרכו - אך כל דור מתקדם. ולכל צורה של התקדמות תפקיד בשלמות הופעת האומה. אין דור שרק הורס. כל דור גם בונה. וההרס הוא פוגע בעיקר בהורסים עצמם, אבל הבנין הכללי עולה ומתרומם.
בדורות האחרונים ההתקדמות איטית מאד אבל אנו קרובים ביותר למטרה, וכל צעד האור מתרבה, אנו הולכים לאט מאד אבל רואים יותר ויותר אור.
ונמצאנו מסכמים – יש ירידת הדורות, החורבן הנמשך של בית המקדש איום ונורא, חומות ברזל חוצצות בין ישראל לאביהם שבשמים - ומאידך כל הזמן מתקדמים ובאחרונה האור נראה מבצבץ, האור הולך וגודל וחומות אחדות נשברו. אשרינו לעומת דורות הגלות ואוי לנו לעומת ימי הבנין. ההתקדמות עצומה וגם החסרון עצום.
ובזה נבוא אל הקודש בתפילה מעומקא דליבא בתחינה ובקשה על בנין בית המקדש ושבירת החומות החוצצות עדיין, ובהודאה גדולה על אותן החומות שכבר נשברו עם בנינה של ארץ ישראל וירושלים.
^ 1.ט' ט"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
