ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
בקהל היושב כאן יש עוצמה אדירה של תורה. ת"ח גדולים וצעירים בעלי פוטנציאל להיות גדולי תורה. אין לי ספק שכאן מתפתחת וגודלת מנהיגות תורנית וחינוכית גדולה לישראל.
וכולנו התכנסנו בשעת קודש קודשים זו רעוא דרעווין בין כסה לעשור לעסוק בדבר ד' זו הלכה ובדבר ד' זו אגדה, לקיים דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, אלו ימים בין ר"ה ליוהכ"פ. לקיים דברי הנביא הושע 1 : "שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ד'".
העוון מכשול לעוונות נוספים
בית הלוי ר' יוסף בער סולוביצ'יק אומר שהנביא הושע מזרז לשוב בתשובה כי כל עיכוב של תשובה גורר חטאים נוספים. לדוגמא אדם נכשל בגניבה - נכנס לשמורת טבע שהכניסה אליה בתשלום והוא נכנס בדרך צדדית - ותפסו אותו ואז מחוסר נעימות הוא מכחיש ומשקר, ועלול אף להשבע לשקר, דבר שלא היה עולה על דעתו מקודם להשבע לשקר. וכן מחלוקת ומריבה עלולה להתפתח להכאה ולרציחה, מעשה שטרם המריבה לא היה חולם ח"ו שיגיע לידי כך, אך תוך כדי התגרה חם לבבו ואיבד שליטה. על כן מזהיר הכתוב במשלי 2 "אל תצא
לריב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך". כלומר, אל תצא מלכתחילה למריבה כי אי אפשר לדעת התוצאות.
וזה מה שאמר הנביא שובה ישראל... כי כשלת בעונך. העוון הוא מכשול שגורר אותך לעוון הבא, על כן שובה מהר ובכך תמנע שרשרת של מכשלות. ובזה אומר בית הלוי מבואר המדרש 3 וישב ראובן אל הבור. והיכן היה? ר' אליעזר אומר בשקו ובתעניתו על שחילל יצועי אביו, כשנפנה הלך והציץ לאותו בור, א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה. ואי זה? זה הושע, שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך וכו'.
המדרש מציין שראובן שב בתשובה על שחלל יצועי אביו וזו הכוונה ששב משקו ותעניתו על החטא שחטא. אך תמוה, ראובן אינו הראשון ששב בתשובה. כבר נאמר על אדם הראשון ששב בתשובה וכן קין שב בתשובה, וגם תמוה שאמר שהושע פתח בתשובה, הרי קדמו לו כמה נביאים. אכן יש לומר מיוחדת היא תשובתו של ראובן. הוא בלבל יצועי אביו. אחרי מות רחל יעקב העביר את מיטתו אל אוהל בלהה שפחת רחל. וראובן לכבוד אמו לקח את המיטה ושם אותה באוהל לאה אמו. הוא עשה זאת לכבוד אמו. ויעקב הוכיח אותו לא על עצם המעשה אלא על הפזיזות, ולפי ערכו היה בזה חטא ובוודאי חזר בתשובה מיד.
ראובן לא חשב שיהיו ליעקב ילדים נוספים בלי קשר למעשה שהעביר את מיטת אביו. וכל מה שעשה לא הזיק אלא דאג לכבוד אמו. וכאשר ראה ראובן שאחיו רוצים להרוג את יוסף ויש סכנה שימות ואז יחסר אחד מי"ב השבטים, חשב שאולי מה שעשה גרם שיעקב לא יוליד יותר ילדים, והוא הגורם שיחסרו י"ב שבטים. ואמנם זה היה עיקר צערו של יעקב על יוסף שיחסר מי"ב שבטים. ולכן חזר בתשובה בשק ובתענית עוד לפני שבאמת קרה משהו ליוסף - הוא כבר הצטער על התוצאות העלולות להיות מהמעשה שעשה. כלומר שב בתשובה מתוך הכרה מה יכול להשתלשל מהחטא עוד לפני שהשתלשל. וכך עשה הושע. הוא מזהיר שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעונך כי העון מביא לכשלונות נוספים, ושובה - כדי למנוע אותם.
תשובת היחיד ותשובת הרבים
מרן הרב במאורות הראיה, ירח האתנים 4 , עוסק גם במדרש הנ"ל- מה המיוחד בתשובתו של ראובן ושל הושע והוא אומר יש לחקור בענין התשובה האם זה חסד ד' שמוחל לשבים, או הקב"ה הטביע בבריאה טבע כזה שכמו שהעוון פוגם כך התשובה מתקנת. אם נאמר שזה חסד ד' יש בזה נהמא דכיסופא. ואולי בזה נחלקו ר' יוחנן ור' אבהו חד אמר גדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים וחד אמר צדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה. כי אם הקב"ה בחסדו מוחל אם כן יש בזה צד מעלה שזה מעשה ד' וצד חסרון שיש בזה נהמא דכיסופא ובזה פלגי.
אמנם יש מקום לומר בעוון יש שני פגמים מה שהחוטא פגם בעצמו ומה שפגם בעולם. ויש לומר, מה שפגם בעצמו מתקן בעצמו ומה שפגם בעולם זה מתוקן בחסד ד'.
אמנם כל זה בתשובת היחיד אבל בתשובת הרבים כיון שמחשבתן של ישראל קדמה לכול - כלומר הם שורש הבריאה - אם כן הרבים כאשר שבים מתקנים הכול גם מה שהחטא פגם בעולם. והרב מוסיף כי יכול יחיד להיות כמו רבים כאשר כל מעייניו לזכות הרבים וכל תשובתו שלא תארע תקלה לרבים על ידו וכוונתו לטהר הפגם שלא יענשו אחרים בסיבתו. שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. וזו היתה תשובתו של ראובן לאחר שתיקן מה שפגם בעצמו בשקו ובתעניתו שב אל הבור, ונודע מה שדרשו: כי יכרה איש בור על ענין העברות שהוא בור מוכן לפגוע באחרים. ומה שהלך להציל את יוסף שהוא כלל ישראל שכלל ישראל קרוא בשמו נוהג כצאן יוסף. א"כ ראובן שב בתשובה מתוך המבט הכללי מה עושה החטא לעולם, תשובתו היתה כללית שמתקנת בעצמה את החטא בלא חסד אלקי. וכן הושע הקורא לצבור: שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעונך, חידש הושע תשובה כללית. לעומת מה שאומרת התורה: ושבת עד ד' ואחר כך: ושב ד' אלקיך את שבותך, דהיינו שד' יגמור בחסדו את התשובה. אך הושע מדבר על התשובה שישראל ככלל ישובו ובעצמם יתקנו הכול.
וזה ביאור הגמ' 5 א"ר לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד... א"ר יוחנן עד ולא עד בכלל. ומקשה הגמ' ומי א"ר יוחנן הכי, והרי הוא אומר גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה והתורה מקור הבריאה ועל כן התשובה עד ועד בכלל. ומשיבה הגמ' לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. כלומר יחיד עד ולא עד בכלל והקב"ה משלים וציבור התשובה עד בכלל. וזה מה שאמר הנביא הושע לתרוץ הגמ' שובה ישראל כלל ישראל עד ועד בכלל. וכן יחיד ששב בהיבטלו לכלל ישראל.
מצות התשובה והוידוי
החינוך 6 במצוות וידוי על חטא אומר שנצטוינו להתודות לפני ד' על החטאים. משמע מדבריו שאין מצווה לשוב בתשובה. אך אם אדם שב יש עליו מצוות עשה להתוודות כלומר הווידוי הוא מצווה בפני עצמה ואין זה מעכב את התשובה ואת הכפרה. ומנחת חינוך אומר שכך גם משמע מהמכילתא שהביא החינוך שאומרת המכילתא מנלן שגם בחו"ל יש מצות וידוי. ומה השאלה, הרי התשובה הנזכרת בתורה היא בחו"ל והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך וכו'. ואם הווידוי הוא חלק מהתשובה אז כשם שהתשובה בחו"ל גם הווידוי בחו"ל ולמה צריך לימוד מיוחד שמצוות וידוי היא גם בחו"ל. אלא התשובה לחוד ומצוות וידוי לחוד. וכן משמע מלשון המשנה 7 בפרק יוהכ"פ חטאת ואשם ודאי מכפרין ואומר רש"י מסתמא תשובה איכא כלומר שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן, כלומר למרות שלא היה וידוי בפה הקרבן מכפר. אם כן יש כפרה ללא וידוי ודי בתשובה. וכן משמע בקדושין 8 ע"מ שאני צדיק מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. אמנם משם ראייה שהתשובה בלב מהני אך אין ראייה שמתכפר לו. אך מסתמא דמשנה ביוהכ"פ הנ"ל משמע שיתכפר גם בלי וידוי.
ואולם ברמב"ם בהלכות תשובה 9 משמע שהכפרה דוקא על ידי וידוי שכתב וכן בעלי חטאות... אינו מתכפר להם בקרבנם עד שיעשה תשובה ויתוודה. וכן החובל בחברו... אע"פ ששילם אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם. וצריך להבין מדוע הכפרה תלויה בוידוי. מדוע תשובה לבדה אינה מכפרת גם אם לא קיים מצות וידוי שעומדת בפני עצמה.
אמנם במצוות עשה אפשר לומר שאם לא התודה רק שב ממצות עשה, נמצא שתיקן את העשה שעליו שב, אך כעת עובר בעשה שלא התודה ולכן לא הועילה לו תשובתו. אכן כל זה במצות עשה, אבל אם שב מעבירות חמורות של כריתות ומיתות בית דין התשובה מכפרת על העבירות החמורות ואם לא התודה נשאר עליו איסור קל של ביטול מצות וידוי. ולמה הוידוי מעכב הכפרה, לדעת הרמב"ם.
לא מסתבר שלפני שעשה תשובה אינו מבטל עשה של וידוי ואחר שעשה תשובה מבטל. האם התשובה גורעת? ולכן אומר מנחת חינוך שיש לומר שמצוות וידוי אינה חובה אלא כמו מצות ציצית. אם יש לו בגד – מקיים אבל אינו חייב לרכוש בגד כדי לקיים המצווה. וכן התוודה קיים מצווה, לא התוודה – לא ביטל מצווה. אך לשון הרמב"ם משמע שמצוות עשה להתוודות וצריך לומר שזו מצווה מהסוג של מצוות שאינם עשה אלא התורה מדריכה איך לנהוג, כגון מצווה להיטהר מטומאה אין זו מצווה אלא הדרכה של התורה איך מטהרים, אך אין זו מצוות עשה, וכן מצוות טוען ונטען וכן מצוות גירושין אין זו מצווה אלא קביעה כיצד פועלים גירושין על פי התורה. וכאן התורה מגדירה שתנאי התשובה שיתודה ואז הוא שב ומתכפר לו.
לאמר, לפי הסברת המנחת חינוך אין התשובה מצוות עשה ואין הוידוי מצוות עשה אלא התורה מורה כאשר יעשה כך - יתכפר.
אך תמוהים דברי מנחת החינוך הרי החינוך עצמו אומר בהמשך דבריו: ועובר על זה ולא התוודה על חטאיו ביום הכפורים - ביטל עשה זו. וגם יש להבין למה כתב דוקא ביוהכ"פ ולא כתב באופן כללי שב בתשובה ולא התודה - מבטל עשה.
ואולי דבריו על פי שערי תשובה 10 שאומר שיש מצוות עשה לשוב בתשובה ביום הכפורים ואע"פ שנתחייבנו על זה בכל עת, יש חיוב מיוחד ביוהכ"פ שנאמר: מכל חטאיכם לפני ד' תטהרו. כלומר עליכם להיטהר, עליכם לשוב בתשובה. ולפי שערי תשובה מוסבר החינוך אם אדם שב בכל עת ולא התוודה, יכול הוא להתוודות ועדיין לא ביטל המצווה. אך ביוהכ"פ שיש מצווה מיוחדת לשוב אזי אם עבר יוהכ"פ ולא התוודה אף ששב בתשובה - ביטל מצווה זו.
נשוב לדברי הרמב"ם והחינוך שמשמע מדבריהם שאין מצוות עשה לשוב בתשובה אלא אם שב – יש מצוות עשה להתוודות.
הרמב"ן בפרשת נצבים 11 אומר שיש מצוות עשה של תשובה. "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום". הכוונה למצוות התשובה, לשון התורה "והשבות אל לבבך" וכן "ושבת עד ד'" היא מצוות התשובה. ואף שנאמרה בלשון בינוני זה ללמדך שהיא גם מצווה וגם הבטחה שלבסוף כל ישראל ישובו בתשובה.
ועדין צריך להבין למה לא באר כהרמב"ן שאף שהיא הבטחה היא גם מצווה. ואפשר להסביר שהרמב"ם לא מונה מצווה אם אינה כתובה בלשון של מצווה. אך למה התורה לא צוותה את מצוות התשובה. וצריך לומר שלהרמב"ם אין התשובה מצווה פרטית. זו מצווה כללית לקיים את כל התורה. כי מה היא התשובה? לשוב ולא לחטוא יותר. לדוגמא, נזיר שתה יין, התשובה שלא ישתה עוד. הרי זו מצוות הנזירות. לא הניח תפילין – מצווה להניח. הרי זו חיוב מצוות תפילין. אם כן אין מקום למצוות תשובה שהרי התשובה היא לקיים מצוות התורה שהתורה צוותה. ואין התשובה מוסיפה על המצווה שהרי בלאו הכי מצווים לקיים את מצוות התורה.
לאמור: התשובה קיימת עוד לפני החטא. מצוות התשובה מצווה כללית - לקיים את כל מצווות ד', להתקרב אליו ולדבקה בו. ולכן אין היא נמנית בתרי"ג מצוות.
האמונה הגדולה של דורנו
בסוף פרשת כי תבוא אל הארץ 12 נאמר: ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ד' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. המסות הגדולות אשר ראו עיניך האותות והמופתים הגדולים ההם. ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה כלומר: עד לאחר 40 שנה ולאחר כיבוש ממלכת סיחון ועוג.
וצריך להבין. הרי עוד בהיותם במצרים נאמר: ויאמן העם, ויאמינו בד' ובמשה עבדו ואחר כך אמרו: נעשה ונשמע. ולמה אומר משה שלא נתן ד' לב לדעת עד היום הזה. אמנם רש"י פירש מה שפירש ונראה עוד לומר, אמנם במשך כל ארבעים שנה ראו את מעשי ד', אך כעת בבואם לערבות מואב בהיותם בכניסה לארץ ישראל כאשר ההבטחה האלקית על ארץ ישראל מתחילה להראות בפועל - אזי האמונה מקבלת עוצמה חדשה. הנה הנה דבר ד' הגדול לאבות, ההבטחה על א"י מתקיימת בפועל. ופסוק זה שאמר משה לאותו הדור אמור גם לדור שלנו. דורות על דורות צפינו להתקיימות חזון הנביאים המנבאים בשם ד' על גאולתנו. לא הפסקנו להאמין ולצפות. אבל לא ראינו בעינינו. והנה דבר ד' מפי נביאיו מתקיים לנגד עינינו. ואנו זכינו לראות כהיום הזה ויש לנו לב לדעת ממקום חדש גבוה של אמונה. אמנם יש דרך לפנינו אבל גם אז היתה לפניהם דרך, עדיין לא כבשו את א"י שבה היו עמים גדולים ועצומים ממך ורק בעזרת ד' ניתן לכבוש את הארץ ולא בדרך הטבע. אך אחרי כיבוש סיחון ועוג, שגם הם היו גדולים ועצומים מהם, וריבונו של עולם סייע בידיהם - ישראל נוכחו בפועל שרבש"ע הולך לפניהם, וכך יהיה גם בכיבוש הארץ והם כבר מלאי אמונה. וכן אנחנו היום. אנחנו רואים בעינינו את שיבת ציון, מהלך טבעי ללא ניסים גלויים ואעפ"כ בלתי הגיוני בלתי מובן כיצד הוא התרחש ונצחנו מעטים את הרבים הכל בדרך הטבע לכאורה, אבל בניגוד לכל היגיון. תהליכים בלתי צפויים מראש התרחשו כמלחמת ששת הימים והעליה מרוסיה ועוד. נס שבטבע. וכהיום הזה ד' נתן לנו לב לדעת ועינים לראות. גם לנו יש עוד דרך עד לגאולתנו השלמה. אתגרים עצומים בפנינו לכאורה גדולים מכוחינו גם בתחום הרוחני - כיצד תתרחש חזרת העם כולו בתשובה, גם בתחום הגשמי - התמודדות מול העולם המנסה לעצור את מהלך גאולתנו. אבל כאז כן עתה. לא בכוחנו אנו באים אלא בעזרת ד' המובטחת לנו והנמצאת איתנו בפועל לנגד עינינו.
נתבונן בישוב שלנו: מהלך הגאולה רב תחומי. אם יש עצירה בתחום אחד באה התגברות בתחום שני. התהליך הכללי לא נעצר. יש עיכוב בבעיה לרוחב, בונים לגובה. יש עיכוב בהקמת ישובים חדשים, קמים גרעינים בישובים רחוקים מבחינה רוחנית, לבית אל יש כבר כמה שלוחות- שלוש בתל אביב-יפו.
בשנת תשס"ח, לפני שנתיים, נולדו בבית אל 225 ילדים בשנה. יש להניח שהשנה לא נולדו פחות. מוסדות החינוך כולם גדלו.
זכינו להיות בדור התשובה הגדולה לא רק התשובה הפרטית של יחידים אלא תשובת העם, תשובת הרבים. תהליך התשובה הציבורי שונה מתשובת היחיד. הוא נבחן במבט כללי. חזרת עם ישראל לארצו לשפתו לאחדותו - אחרי היותו מפוזר ומפורד הוא חוזר להיות לגוף אחד. זה מהלך של תשובה גדול מאד, שאמנם אינו קורא בפרוש בשם ד' אך אין לו משמעות אלא זו.
את הדברים האלה אמר מרן הרב לפני מאה שנים. כעת, בדור שלנו, במבט של הרב אנו כבר בשלב נוסף. העולם כולו הולך ומתאחד, המדינות כולם נעשות קשורות זו לזו. התקשורת מחברת את כל העולם הכל יודעים מה קורה בכל מקום בעולם. בכל התחומים העולם נעשה אחד במדע ברפואה בכלכלה. מדינה שיש בה משבר כלכלי זה מזעזע את כל המדינות, מזעזע את הכלכלה העולמית. זה לא היה בעבר. בעבר כל מקום חי לעצמו, העולם היה מפוזר ומפורד. גם הדעות וההשקפות נפגשות זו עם זו. מרן הרב היה אומר אחדות העולם תביא להכרה בד' אחד- בד' אלקי ישראל. ותפקידו של עם ישראל מתקרב לשיאו להיות ממלכת כהנים של העולם כולו להיות מחברים את העולם כולו עם רבש"ע אלוקי ישראל.
השלב הקודם היה תחיית ישראל תשובת עם ישראל לעצמו לאלוקיו והשלב הבא תשובת העולם כולו. וזה תפקידם של ישראל. הווי אומר שאנו נמצאים בפתחה של תקופה גדולה עד מאד, והגודל הזה מקרין על כל מעשה ומעשה. כל מעשה של כל אחד מישראל מקבל משמעות גדולה. כל תיקון כל עילוי הוא חלק מהתיקון הכללי של כל העולם. כל האמצעים הטכנולוגיים, כל התפתחות התקשורת, האינטרנט, הם הכנות לאיחודו של עולם שיקרא בשם ד' אחד. בשם ד' אלקי ישראל.
התשובה והגאולה הם שני מהלכים משולבים זה בזה. אין תשובה שלמה בלי גאולה ואין גאולה בלי תשובה. התשובה מביאה לידי גאולה והגאולה מביאה לידי תשובה. שובו אלי ואשובה אליכם זו תשובה המביאה לגאולה, השיבנו ד' אליך ונשובה זו גאולה המביאה לידי תשובה.
^ 1.הושע י"ד ב'
^ 2.משלי כ"ה ח'
^ 3.בראשית פ"ד י"ח
^ 4.עמוד קע"ח
^ 5.יומא פ"ו ע"א
^ 6.מצוה שס"ד
^ 7.יומא פה:
^ 8.מט:
^ 9.פ"א ה"א
^ 10.שער ד' אות י"ז
^ 11.דברים ל' י"א
^ 12.דברים כ"ט א'-ג'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
