ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
"כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים, אף על פי שחותמיהם עובדי כוכבים כשירים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים; ר"ש אומר: אף אלו כשירין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט".
והגמ' מיד מבארת:
"קא פסיק ותני, לא שנא מכר ל"ש מתנה; בשלמא מכר, מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה, ושטרא ראיה בעלמא הוא, דאי לא יהיב זוזי קמייהו, לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא, אלא מתנה במאי קא קני? לאו בהאי שטרא, והאי שטרא חספא בעלמא הוא? אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. ואב"א, תני: חוץ מכגיטי נשים".
ביאור הסוגיה: במשנה כתוב שיש תוקף לשטר הנעשה בערכאות וחתומים עליו עדים גויים, הגמרא מתקשה כיצד יתכן שלשטרות קניין או מתנה הנעשים בערכאות יהיה תוקף שהרי כל חלות הקניין תלויה בשטר והגויים פסולים לעדות. הגמרא מביאה שני תירוצים:
א. דינא דמלכותא דינא, כלומר יש לשטר תוקף מדין המלכות.
ב. המשנה באמת לא התכוונה לומר שלשטרי קניין יש תוקף בערכאות אלא רק לשטרי ראיה.
הראשונים נחלקו בשאלה האם שני התירוצים חולקים זה על זה, והשיטות הובאו ברשב"א:
" ואיכא מאן דאמר דהני תרי לישני פליגי אהדדי דלשמואל שטר מתנה העולה בערכאות קונה וללישנא בתרא לא קני ואפילו היכא דאיכא הרמנא דמלכא, ואיכא מאן דמפרש דלא פליגי אלא דשמואל היכא דאיכא הרמנא דמלכא ופירוקא בתרא היכא דליכא הרמנא דמלכא, וזה נראה עיקר דהא קיי"ל בעלמא דינא דמלכותא דינא ומ"ש הכא".
כלומר, השיטה הראשונה סוברת שהתירוצים חולקים זה על זה, ולתירוץ השני אפילו אם יש על שטרי קניין דין המלכות אין להם תוקף. לעומת זאת, השיטה השניה סוברת שהתירוצים אינם חולקים אלא כל אחד מעמיד את המשנה במקרה אחר, התירוץ הראשון מיירי היכן שיש דין מלכות על השטרות שאז יש תוקף לשטרי קניין, והתירוץ השני מיירי היכן שאין דין מאת המלכות על השטרות אלא כל ערכאות דנות כפי דעתן, שאז הדין הוא שאין תוקף לשטרי קניין הנעשים בערכאות. על השיטה השניה מביא הרשב"א קושיה ודוחה אותה:
" ויש דוחין (וסוברים כדעה הראשונה) דלא אמרינן בעלמא דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהן להנאת המלך וכאותה שאמרו בשלהי חזקת הבתים (נ"ד ב') מלכא אמר לא ליקני איניש ארעא אלא באיגרתא כלומר שיחתום הוא את השטר ויקיימנו כדי שיקח הוא את חוקו וכדאמרינן נמי (ב"ק קי"ג ב') תדע דקטלי דיקלי ועבדי גישרי ועברינן עלייהו, והכא (בשטר העולה בערכאות) בשאין לו למלך בדין זה שום תועלת, ואינו נראה מדאמרינן התם בפרק חזקת הבתים אמר רבא הני תלת מילי אשתעי לי עוקבן בר נחמיה משמא דרבא דינא דמלכותא דינא אריסא דפרסאי עד ארבעין שנין כלומר דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר והנהיג שתועיל חזקה לגוי בארבעין שנין והכא מאי הנאה ותועלת יש למלך בזה".
לכן מסיק הרשב"א כשיטה השניה שאין מחלוקת בין התירוצים, וכן פסקו רוב ככל הראשונים, וביניהם הרא"ש, הר"ן, הרשב"א והרמב"ן.
אך הרי"ף בתשובה פסק ששטרי קניין ומתנה שנעשו בערכאות פסולים, ומשמע שפסק כלישנא בתרא, וכן הרמב"ם.
לכאורה העניין שאנו דנים בו, מהם הנושאים שבהם אנו אומרים דינא דמלכותא דינא, אינו שייך למחלוקת הלישנות בעניין שטרי מתנה, אך פוסקי ההלכה חיברו בין שני העניינים.
ישנן שתי דעות עיקריות באיזה נושאים יש דינא דמלכותא, הרא"ש (נדרים ד', י"א) בשם הר"מ סובר שדיני המלך תקפים רק במה שקשור ותלוי בקרקע, והמרדכי (ב"ק קנ"ד) בשם התוס' סובר שבכל דבר אנו אומרים דינא דמלכותא דינא.
הרמ"א (שם, ח') הביא להלכה שתי דעות, ופוסק כדעה השניה:
" יש אומרים דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא במסים ומכסים התלוים בקרקע, כי המלך גוזר שלא ידורו בארצו כי אם בדרך זה, אבל בשאר דברים, לא (הרא"ש בשם הר"מ). ויש חולקין וסבירא להו דאמרינן בכל דבר דינא דמלכותא דינא (מרדכי בשם התוס' ותרומת הדשן), ולכן המלוה על המשכון יכול למכרו אחר שנה, הואיל וכן דינא דמלכותא (שם בשם ר"י בר פרץ); וכן הוא עיקר , וכמו שנתבאר לעיל סי' שנ"ו סעיף ז'".
הגר"א (ס"ק ל"ד-ל"ו) מבאר את השיטות כך:
הדעה הראשונה היא דעת הר"ן הסוברת שסמכות המלך נובעת מהבעלות על אדמתו ולכן יש תוקף לדינא דמלכותא רק במה שנוגע לקרקע, ולכן בארץ ישראל אין דינא דמלכותא.
הדעה השניה סוברת שהלישנות בגיטין אינן חולקות זו על זו והיכן שנוהג דינא דמלכותא הרי שהדין חל על כל הנושאים ולא רק על הקרקע. כאמור, הרמ"א פסק כדעה השניה, ולפי ביאור הגר"א מתברר לנו שהרמ"א סובר שגם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא, ומסכים לשיטת הרמב"ם והשו"ע, ולא כר"ן.
אולם הביאור של הגר"א כאן מוקשה מכל הצדדים. בעל הדעה הראשונה לפי ביאורו הוא הר"ן ולכן כתב שלדעה זו אין דינא דמלכותא בארץ ישראל, אבל הגר"א הוסיף שם שזו גם דעת הרשב"ם שהבאנו לעיל, ולא יתכן לומר שהם בעלי אותה דעה שהרי לשיטת הרשב"ם וסיעתו שתוקף דין המלכות הוא משום קבלת בני המדינה מרצונם יש דינא דמלכותא בארץ ישראל. ההעמדה של הדעה השניה כסוברים שאין מחלוקת בין הלישנות בגיטין נדחית על ידי הגר"א עצמו, עיין שם.
אלא נראה שביאור המחלוקת כאן תלוי במחלוקת הרשב"ם עם הר"ן בסיבת תוקף דין המלכות, לפי הרשב"ם שהדבר נובע מהסכמת בני המדינה יש דינא דמלכותא בכל העניינים, ולפי הר"ן שהדבר נובע מכך שאדמת הארץ שייכת למלך יש דינא דמלכותא רק במה שתלוי בקרקע, ובארץ ישראל לא שייך דין זה. (לכן מובן שהרשב"ם הוא בעל הדעה השניה ולא הראשונה, ושאין קשר בין הדעה השניה לשאלה האם ישנה מחלוקת בין הלישנות בגיטין, ולא כפירוש הגר"א).
מכל מקום, אף לפירוש הגר"א, הרמ"א שכתב שהעיקר כדעה השניה פוסק שגם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא, וכשיטת הרמב"ם והשו"ע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
