ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1. שתי השיטות העיקריות והנפקא מינות ביניהן
המקום הראשון הוא במסכת בבא בתרא (נ"ד ע"ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן. א"ל אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר: לא ליקני ארעא אלא באיגרתא! א"ר יוסף: אנא לא ידענא..".
הרשב"ם 1 על אתר מבאר את יסוד דינא דמלכותא:
"האמר שמואל דינא דמלכותא דינא - כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם, דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל".
כלומר, לדעת הרשב"ם תוקף דין המלכות נובע מקבלה מרצון של כל בני המלכות, וכעין דין 'קיבלו עלייהו' בהלכות דיינים כאשר אחד הדיינים הוא קרוב או פסול, אך שני הצדדים מקבלים עליהם מרצונם את מה שיפסוק.
המקור הבא הוא במשנה במסכת נדרים (כ"ח ע"א):
נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה - אף על פי שאינו תרומה, שהן של בית המלך - אף על פי שאינן של בית המלך". המשנה מתירה להבריח מן המכס על ידי נדר, והגמרא מיד מקשה, כיצד יתכן שהמשנה מתירה לרמות את המוכס הרי הוא ממונה מאת המלך. וכך שואלת שם הגמרא: "והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא? אמר רב חיננא א"ר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה. דבי ר' ינאי אמר: במוכס העומד מאליו". כלומר הגמרא מתרצת שמדובר במשנה במוכס ממונה עקרונית מאת המלך אך אין לו קריטריונים לגביה מאת המלך וגובה כראות עיניו, ובזה אין דינא דמלכותא, או שמדובר במשנה במוכס שאינו ממונה כלל מאת המלך.
את האוקימתא האחרונה, שמדובר במוכס שאינו ממונה מאת המלך אלא עומד מאליו, מבאר הר"ן שם כך:
"שלא במצות המלך, וכתבו בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפין בה".
כלומר, לדעת הר"ן תוקף דין המלכות נגזר מהבעלות של המלך על הקרקע, שמכיון שכל הארץ שייכת לו הוא יכול להתנות ולומר שיגרש מאדמתו מי שלא יעשה כמצוותו. כל זה נכון לגבי חוץ לארץ, אך ארץ ישראל שייכת לכלל עם ישראל ולא למלך ולכן אין בארץ ישראל תוקף
לדינא דמלכותא 2 .
החתם סופר (חו"מ מ"ד) מציג את שני ההבדלים היוצאים לדינא בין הרשב"ם לר"ן:
א. האם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא. כאמור לדעת הר"ן אין דינא דמלכותא בארץ ישראל, אך לדעת הרשב"ם שהכל תלוי בקבלת בני המדינה, אין חילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.
ב. האם מותר להבריח ולהפקיע את חוק המלך. לרשב"ם אסור לעשות כן משום שתוקף דין המלכות הוא מכח קבלה מרצון של בני המלכות וכנ"ל, אולם לר"ן מותר להבריח משום שלא הייתה התחייבות מראש לחוקי המלך.
אולם החתם סופר מוסיף שאף לדעת הר"ן יתכן דינא דמלכותא בארץ ישראל: "ומכל מקום נראה לי דלא פליג אלא במסים ומכס שמטיל על כרחם, סבירא ליה לא שייך לומר בני מדינה ניחא להו אלא משום שהוא אדון הארץ, ואם כן יש לחלק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. אבל במנהגים ונימוסים (כמו ב"ב נ"ד ע"ב) מודה ר"ן דהטעם משום דניחא להו, ואין לחלק בין מלכי ישראל לאומות העולם".
אם כן לדעת החת"ס אף הר"ן מודה שיש בארץ ישראל דינא דמלכותא בדינים שהם נוחים לבני המדינה ונעשו לטובתם.
2. פרשת המלך
ישנו מקור נוסף הקשור בעניין דינא דמלכותא בארץ ישראל, הלא היא פרשת המלך בספר שמואל א' (ח', י"א-י"ז):
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים:
ובגמרא (סנהדרין כ' ע"ב) נחלקו לגבי פרשה זו האם היא נאמרה להלכה והמלך מותר לעשות כן, או שאין ההלכה כן ומטרת שמואל הייתה להפחיד את ישראל שביקשו להם מלך:
"אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. כתנאי, רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך".
לשיטה הסוברת שבארץ ישראל אין דינא דמלכותא יש הכרח לפסוק כדעה האומרת שפרשה זו לא נאמרה להלכה והמלך למעשה אסור בכל הדברים המוזכרים שם, אך השיטה האומרת שגם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא פוסקת כדעה האומרת שפרשה זו היא להלכה.
הדברים מתבארים בפירוש המאירי (נדרים כ"ח ע"א) שכתב כך:
"כבר ביארנו בהרבה מקומות שלא נאמר דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שהמלך עושה חוק קבוע דרך כלל, ולא שיחדש דבר לאיזה יחיד בפרט. וכל שעשהו דרך כלל דין גמור הוא ואסור בהעלמתו או בהברחתו כגניבה גמורה, ודבר זה אין בו חלוק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם שהרי אף במלכי ישראל פסקנו בשני של סנהדרין שכל האמור בפרשת מלך על יד שמואל הנביא מלך מותר בו. ובתוספות כתבו שלא נאמר כן אלא במלכי אומות העולם אבל מלכי ישראל אין ידם תקפה לחדש בדינין כלום. והביאם לכך דעת האומר שכל האמור בפרשת מלך אף הוא אסור בו ולא נאמר אלא ליראם ולבהלם, ואם כן תפוק ליה משום דדינא דמלכותא דינא ואין צורך בכך, שהרי פסקנו כל שבפרשת מלך מלך מותר בו".
3. השיטה השלישית ביסוד דד"ד
שיטה שלישית בהבנת תוקף דין המלכות היא דעתו של רבינו יונה (ב"ב נ"ה ע"א):
"...שלא הוזכר דד"ד אלא להפקעה, שנכסים מופקעים מבעליהם בדיני המלך, וכעניין הפקר בית דין הפקר, ומי שיורד בהם במצות המלך זוכה בהם בחזקה, אבל כל זמן שלא החזיק בהם לא זכה בהם, הלכך כיון שהמוכר מסתלק מן הנכסים בקבלת הדמים אינו זוכה בהם ממילא בדינא דמלכותא".
כלומר, לדעת רבינו יונה יש למלכות כח של בית דין להפקיע את הבעלות של היחיד על ממונו ולהפקירו, וכעין הפקר בית דין הפקר. מקור הדברים הוא בפסוקים הבאים (עזרא פרק י, ז-ט) שמהם לומדת הגמרא (גיטין ל"ו ע"ב) את המקור לכח בית דין הפקר בכל העניינים:
"וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם: וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה". את הביאור בשיטה זו מביא ספר דבר אברהם (סימן א' ענף ב') ומדייק מלשון הפסוק "השרים והזקנים" שמדובר לאו דווקא בבית דין אלא הוא הדין גם למלכות. וכתב כך: "והנראה לי דדעת רבינו יונה ז"ל היא דדינא דמלכותא דינא גם בקניינים ובדברים שבין אדם לחברו ידעינן לה מההוא קרא גופיה דילפינן מיניה בגיטין (ל"ו ע"ב) הפקר בית דין הפקר מקרא ד"וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים...". וסבירא ליה דלא נאמרה הלכה זו על בית דין של ישראל בתור בית דין אלא בתור שררה וממשלה, שהרי שרים וזקנים כתיבי בקרא, ובאמת היינו הך כמתבאר בסנהדרין (ה' ע"א)". ושם מתבאר שיש סמכות לראשי הגלויות בבבל לרדות את ישראל ונלמד מהפסוק "לא יסור שבט מיהודה", ורש"י פירש שם "שבט לשון שררה ויש להם רשות להפקיר דהפקר בית דין הפקר, דכתיב וכל אשר לא יבוא..".
לשיטה זו דין המלכות שייך גם במלכי ישראל באר"י, ודינא דמלכותא היא מדאורייתא 3 .
4. פסיקת ההלכה
הרמב"ם נקט שדין המלכות שייך בין במלך גוי בין במלך ישראל, וכ"כ השו"ע (חו"מ שס"ט, ו'):
"מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, משום דדינא דמלכותא דינא. ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה, עובר על לא תגזול (ויקרא יט, יג), מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עובד כוכבים. וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך, המבריח עצמו הרי זה גוזל ישראל שקנאו".
אמנם על מנת להבין את דעת הרמ"א עלינו להתבונן בסוגיה נוספת העוסקת בתוקף שטרות הנעשות על ידי ערכאות, וממנה ניתן ללמוד באיזה נושאים חל דינא דמלכותא. הדברים מתבארים בסעיף הבא.
^ 1.בשיטה זו גם עומדים הרמב"ם ועוד פוס'.
^ 2.לדעת הר"ן ניתן לצרף את שיטת רמב"ן ועוד פוס' לפיה תוקף דין המלכות נובע מפעולת הכיבוש של המלך באותה הארץ, שבכך שכובש את האדמה היא נהפכת להיות שלו וקניינו כולל את כל הגופים הנמצאים שם. לכן, מסתבר שתוקף חוקי המלכות הוא רק במה שנוגע לעניינים הקשורים לקרקע. ישנה שיטה החולקת וסוברת שאין לגוי קניין בקרקע על ידי כיבוש, אלא שעל ידי שכובש ישנו יאוש בעלים וקונה מן ההפקר.
^ 3.רוב הפוסקים סוברים שדינא דמלכותא הוא מדאורייתא, אבני מילואים (אבן העזר כ"ח ס"ק ב'), חתם סופר (יו"ד שי"ד), וכן העלה הציץ אליעזר (הלכות מדינה פרק ו' עמוד קפ"ד), ולא כדעת בית שמואל באבן העזר (שם ס"ק ג') שסובר שדינא דמלכותא דינא הוא מדרבנן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
