ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1. שתי השיטות העיקריות והנפקא מינות ביניהן
המקום הראשון הוא במסכת בבא בתרא (נ"ד ע"ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן. א"ל אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר: לא ליקני ארעא אלא באיגרתא! א"ר יוסף: אנא לא ידענא..".
הרשב"ם 1 על אתר מבאר את יסוד דינא דמלכותא:
"האמר שמואל דינא דמלכותא דינא - כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם, דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל".
כלומר, לדעת הרשב"ם תוקף דין המלכות נובע מקבלה מרצון של כל בני המלכות, וכעין דין 'קיבלו עלייהו' בהלכות דיינים כאשר אחד הדיינים הוא קרוב או פסול, אך שני הצדדים מקבלים עליהם מרצונם את מה שיפסוק.
המקור הבא הוא במשנה במסכת נדרים (כ"ח ע"א):
נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה - אף על פי שאינו תרומה, שהן של בית המלך - אף על פי שאינן של בית המלך". המשנה מתירה להבריח מן המכס על ידי נדר, והגמרא מיד מקשה, כיצד יתכן שהמשנה מתירה לרמות את המוכס הרי הוא ממונה מאת המלך. וכך שואלת שם הגמרא: "והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא? אמר רב חיננא א"ר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה. דבי ר' ינאי אמר: במוכס העומד מאליו". כלומר הגמרא מתרצת שמדובר במשנה במוכס ממונה עקרונית מאת המלך אך אין לו קריטריונים לגביה מאת המלך וגובה כראות עיניו, ובזה אין דינא דמלכותא, או שמדובר במשנה במוכס שאינו ממונה כלל מאת המלך.
את האוקימתא האחרונה, שמדובר במוכס שאינו ממונה מאת המלך אלא עומד מאליו, מבאר הר"ן שם כך:
"שלא במצות המלך, וכתבו בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפין בה".
כלומר, לדעת הר"ן תוקף דין המלכות נגזר מהבעלות של המלך על הקרקע, שמכיון שכל הארץ שייכת לו הוא יכול להתנות ולומר שיגרש מאדמתו מי שלא יעשה כמצוותו. כל זה נכון לגבי חוץ לארץ, אך ארץ ישראל שייכת לכלל עם ישראל ולא למלך ולכן אין בארץ ישראל תוקף
לדינא דמלכותא 2 .
החתם סופר (חו"מ מ"ד) מציג את שני ההבדלים היוצאים לדינא בין הרשב"ם לר"ן:
א. האם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא. כאמור לדעת הר"ן אין דינא דמלכותא בארץ ישראל, אך לדעת הרשב"ם שהכל תלוי בקבלת בני המדינה, אין חילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.
ב. האם מותר להבריח ולהפקיע את חוק המלך. לרשב"ם אסור לעשות כן משום שתוקף דין המלכות הוא מכח קבלה מרצון של בני המלכות וכנ"ל, אולם לר"ן מותר להבריח משום שלא הייתה התחייבות מראש לחוקי המלך.
אולם החתם סופר מוסיף שאף לדעת הר"ן יתכן דינא דמלכותא בארץ ישראל: "ומכל מקום נראה לי דלא פליג אלא במסים ומכס שמטיל על כרחם, סבירא ליה לא שייך לומר בני מדינה ניחא להו אלא משום שהוא אדון הארץ, ואם כן יש לחלק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. אבל במנהגים ונימוסים (כמו ב"ב נ"ד ע"ב) מודה ר"ן דהטעם משום דניחא להו, ואין לחלק בין מלכי ישראל לאומות העולם".
אם כן לדעת החת"ס אף הר"ן מודה שיש בארץ ישראל דינא דמלכותא בדינים שהם נוחים לבני המדינה ונעשו לטובתם.
2. פרשת המלך
ישנו מקור נוסף הקשור בעניין דינא דמלכותא בארץ ישראל, הלא היא פרשת המלך בספר שמואל א' (ח', י"א-י"ז):
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים:
ובגמרא (סנהדרין כ' ע"ב) נחלקו לגבי פרשה זו האם היא נאמרה להלכה והמלך מותר לעשות כן, או שאין ההלכה כן ומטרת שמואל הייתה להפחיד את ישראל שביקשו להם מלך:
"אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. כתנאי, רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך".
לשיטה הסוברת שבארץ ישראל אין דינא דמלכותא יש הכרח לפסוק כדעה האומרת שפרשה זו לא נאמרה להלכה והמלך למעשה אסור בכל הדברים המוזכרים שם, אך השיטה האומרת שגם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא פוסקת כדעה האומרת שפרשה זו היא להלכה.
הדברים מתבארים בפירוש המאירי (נדרים כ"ח ע"א) שכתב כך:
"כבר ביארנו בהרבה מקומות שלא נאמר דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שהמלך עושה חוק קבוע דרך כלל, ולא שיחדש דבר לאיזה יחיד בפרט. וכל שעשהו דרך כלל דין גמור הוא ואסור בהעלמתו או בהברחתו כגניבה גמורה, ודבר זה אין בו חלוק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם שהרי אף במלכי ישראל פסקנו בשני של סנהדרין שכל האמור בפרשת מלך על יד שמואל הנביא מלך מותר בו. ובתוספות כתבו שלא נאמר כן אלא במלכי אומות העולם אבל מלכי ישראל אין ידם תקפה לחדש בדינין כלום. והביאם לכך דעת האומר שכל האמור בפרשת מלך אף הוא אסור בו ולא נאמר אלא ליראם ולבהלם, ואם כן תפוק ליה משום דדינא דמלכותא דינא ואין צורך בכך, שהרי פסקנו כל שבפרשת מלך מלך מותר בו".
3. השיטה השלישית ביסוד דד"ד
שיטה שלישית בהבנת תוקף דין המלכות היא דעתו של רבינו יונה (ב"ב נ"ה ע"א):
"...שלא הוזכר דד"ד אלא להפקעה, שנכסים מופקעים מבעליהם בדיני המלך, וכעניין הפקר בית דין הפקר, ומי שיורד בהם במצות המלך זוכה בהם בחזקה, אבל כל זמן שלא החזיק בהם לא זכה בהם, הלכך כיון שהמוכר מסתלק מן הנכסים בקבלת הדמים אינו זוכה בהם ממילא בדינא דמלכותא".
כלומר, לדעת רבינו יונה יש למלכות כח של בית דין להפקיע את הבעלות של היחיד על ממונו ולהפקירו, וכעין הפקר בית דין הפקר. מקור הדברים הוא בפסוקים הבאים (עזרא פרק י, ז-ט) שמהם לומדת הגמרא (גיטין ל"ו ע"ב) את המקור לכח בית דין הפקר בכל העניינים:
"וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם: וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה". את הביאור בשיטה זו מביא ספר דבר אברהם (סימן א' ענף ב') ומדייק מלשון הפסוק "השרים והזקנים" שמדובר לאו דווקא בבית דין אלא הוא הדין גם למלכות. וכתב כך: "והנראה לי דדעת רבינו יונה ז"ל היא דדינא דמלכותא דינא גם בקניינים ובדברים שבין אדם לחברו ידעינן לה מההוא קרא גופיה דילפינן מיניה בגיטין (ל"ו ע"ב) הפקר בית דין הפקר מקרא ד"וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים...". וסבירא ליה דלא נאמרה הלכה זו על בית דין של ישראל בתור בית דין אלא בתור שררה וממשלה, שהרי שרים וזקנים כתיבי בקרא, ובאמת היינו הך כמתבאר בסנהדרין (ה' ע"א)". ושם מתבאר שיש סמכות לראשי הגלויות בבבל לרדות את ישראל ונלמד מהפסוק "לא יסור שבט מיהודה", ורש"י פירש שם "שבט לשון שררה ויש להם רשות להפקיר דהפקר בית דין הפקר, דכתיב וכל אשר לא יבוא..".
לשיטה זו דין המלכות שייך גם במלכי ישראל באר"י, ודינא דמלכותא היא מדאורייתא 3 .
4. פסיקת ההלכה
הרמב"ם נקט שדין המלכות שייך בין במלך גוי בין במלך ישראל, וכ"כ השו"ע (חו"מ שס"ט, ו'):
"מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, משום דדינא דמלכותא דינא. ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה, עובר על לא תגזול (ויקרא יט, יג), מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עובד כוכבים. וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך, המבריח עצמו הרי זה גוזל ישראל שקנאו".
אמנם על מנת להבין את דעת הרמ"א עלינו להתבונן בסוגיה נוספת העוסקת בתוקף שטרות הנעשות על ידי ערכאות, וממנה ניתן ללמוד באיזה נושאים חל דינא דמלכותא. הדברים מתבארים בסעיף הבא.
^ 1.בשיטה זו גם עומדים הרמב"ם ועוד פוס'.
^ 2.לדעת הר"ן ניתן לצרף את שיטת רמב"ן ועוד פוס' לפיה תוקף דין המלכות נובע מפעולת הכיבוש של המלך באותה הארץ, שבכך שכובש את האדמה היא נהפכת להיות שלו וקניינו כולל את כל הגופים הנמצאים שם. לכן, מסתבר שתוקף חוקי המלכות הוא רק במה שנוגע לעניינים הקשורים לקרקע. ישנה שיטה החולקת וסוברת שאין לגוי קניין בקרקע על ידי כיבוש, אלא שעל ידי שכובש ישנו יאוש בעלים וקונה מן ההפקר.
^ 3.רוב הפוסקים סוברים שדינא דמלכותא הוא מדאורייתא, אבני מילואים (אבן העזר כ"ח ס"ק ב'), חתם סופר (יו"ד שי"ד), וכן העלה הציץ אליעזר (הלכות מדינה פרק ו' עמוד קפ"ד), ולא כדעת בית שמואל באבן העזר (שם ס"ק ג') שסובר שדינא דמלכותא דינא הוא מדרבנן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
