ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שירה מרים בת הילה
א. זו החלטה הנוגדת את דין התורה, שאסור למסור את ארץ ישראל לגויים, מבטלת מצות עשה של ישוב א"י, וכן ישנו איסור לא תחונם, ובנוסף לכך מעמידה את עם ישראל בכלל וישובי הסביבה בפרט בפני פיקוח נפש, כפי שלדאבוננו התברר אחר כך. כאמור במה שנגד דין תורה אין דינא דמלכותא, ובמיוחד במלך ישראל שגם הוא מחוייב במצוות כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ג', ט') "המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו".
ב. דינא דמלכותא דינא הוא רק בדין השווה לכל בני המדינה ולא המכוון לציבור או תושבי אזור מסויים, וכדברי הר"י מיגאש (בבא בתרא נ"ד ע"ב): "דינא דמלכותא דינא. לענין כרגא ומסין וארנוניות ושאר מיני תשחורת הוא דאמרינן דינא דמלכותא דינא כיון דאכולה מדינתא הוא דקא רמי לה הוה ליה דינא דמלכותא". וכן כתב השיטה מקובצת (נדרים כ"ח ע"א): "ואומר ר' דלאו דינא דמלכותא דינא. אלא כשמשוה מידותיו על כל בני מלכותו. אבל אם משוה למדינה אחת לא הוי דינאה דינא כדתנן בגיטין לא היה סקריקון ביהודה מהרוגי המלחמה. ומפרש דין סקריקון דאגב אונסיה גמר ומקני ואי לא משום דאנוס לא גמר אף על פי שמצות המלך הייתה".
הדברים הובאו להלכה בשו"ע (שס"ט, ח'):
"אבל מלך שלקח שדה או חצר של אחד מבני המדינה שלא בדינים שחקק, הרי זה גזלן, והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו. כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה הרי לאדם אחד בפני עצמו, אינו גזל; וכל שיקח מאיש זה בלבד, שלא כדת הידוע לכל, אלא חמס את זה, זה גזל. הגה: ואם המלך חקק לבעל אומנות אחד, כגון שחקק למלוה בריבית איזה דבר, י"א דלא אמרינן ביה דינא דמלכותא דינא, הואיל ואינו חקוק לכל".
ג. דינא דמלכותא דינא הוא רק בחוק שחוקק המלך במסגרת החוקים הנהוגים בכל המלכויות, אך אם המלך חורג מכך ומחוקק חוק שאינו מקובל ולא מצוי בשאר המלכויות אין לו תוקף הלכתי מטעם דינא דמלכותא דינא. חוק גירוש אזרחים בכפיה מביתם לא אינו מקובל ולא נחקק באף מלכות ובאף מדינה בעולם בעת החדשה. וכך כתב הריטב"א (גיטין י' ע"ב) בשם הרמב"ן:
"ודינא דמלכותא אמרו חמסנותא דמלכא לא אמרו, ובכלל זה ג"כ אם המלך קובע עכשיו דין אחר בארצו שיצוה שכל מי שלא יקח מתבואתו או ממלח שיפסיד כל מה שיש לו, והמלך מחוקי המלכות אינו יכול לעשות כן ובני המדינה ג"כ לא נתרצו בזה, הא ודאי דינא דמלכותא לאו דינא הוא שזה חמס הוא שהמלך עושה לבני המדינה או לבני מלכותו כשרוצה לקבוע דין זה וכיון שלא נתרצו לו אינו רשאי, ודינו בהכי לאו דינא, דדינא דמלכותא אמרו כלומר מה שהמלך עושה מחוקי המלכות חמסנותא דמלכא לא אמרו, כך שמעתי בשם הרמב"ן ונכון הוא".
ובפירושו על הרי"ף בנדרים (י' ע"א) מבאר הריטב"א ביתר שאת ויתר עוז:
"הא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא היינו שהוא על פי חוקי המלכות הקבועים עליהם שהוא וכל אשר לפניו הנהיגו הדברים והם כתובים בדברי הימים ובחוקי המלכים. אבל מה שההגמון עושה לפי שעה הן על יחיד הן על רבים או שגוזר חדש על הגמוניא שלו שלא נהגו בימי האבות לקיים העם, חמסנותא היא ולא דינא ואין דנין באותו הדין, והיינו לישנא דמלכותא דמשמע דידיע לכולהו מלכי ולא מה שההגמונים עושים מעצמם".
לכן, ברור שחוק כזה שחוקק בכנסת אין כל תוקף, "ואי עביד לא מהני". ומכאן חובת סירוב 1 הפקודה למעשה הגירוש שהוא נגד התורה (ואף נגד מוסר הגויים והשכל הישר).
וכן פסק בנידון דידן מו"ר הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל שיש לסרב לפקודת הגירוש שאין כאן דינא דמלכותא אלא חמסנותא דמלכא. וזו לשונו בתשובה מיום ב' מנחם אב התשס"ה סעיף ה': "חייל או שוטר המזיק לרכוש המתיישבים גוזל הוא. אין כאן דינא דמלכותא כי אם חמסנות של מלכות העוברת על דין תורה (ש"ך חו"מ ע"ג ס"ק ל"ט)". ויש לדעת שדין זה מוסכם וברור ופשוט בין תלמידי החכמים והדיינים המובהקים שיש לסרב לפקודה כזו.
^ 1.אינני נכנס לסוגיית אופן הסירוב האם סירוב פאסיבי או אקטיבי, אך בוודאי שהדבר המינימלי המוטל על כל אחד הוא להתחמק ולהשתמט מהשתתפות בפינוי, ובמקום שיועיל לסחוף אחרים ולבטל את כל הפינוי או ישפיע על הפינויים הבאים נראה שהרוצה לסרב פקודה בצורה הפגנתית, קדוש יאמר לו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
