ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- צדקה והלואה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
בשולחן ערוך 1 נפסק: "חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים". על דבריו הוסיף המגן אברהם 2 : "ב' מתנות- משלו ולא משל מעות מעשר [של"ה] ואם בא להוסיף מוסיף משל מעשר [מהרי"ל בתשובה סימן נ"ו], וכתוב במאור 3 דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלו להו קודם פורים". בעל המאור כתב, כי אין לתת מתנות לאביונים לפני פורים, כיון שקרוב לודאי שהמתנות יאכלו קודם פורים, ואם כן בטלה שמחת פורים, שהיא עיקר עניינה של מצוה זו. מתוך הדברים משמע, שניתן לתת מתנות לאביונים קודם פורים באופן שבו לא קיים חשש שהמתנות תאכלנה קודם פורים - כגון אדם שימסור כסף לגבאי צדקה, שעל ידו יזכו העניים, והוא יחלק את הצדקה רק ביום הפורים.
אמנם, ערוך השלחן 4 חולק על מסקנה זו, שכן על אף שרוח המצווה קיימת, מכל מקום, צריך לתת דווקא ביום הפורים, משום שכך הוא עיקר התקנה. לשיטתו, אפשר להפקיד אצל הגבאי כסף, ולומר לו שאינך מזכה לו כעת, אלא נותן בתורת פיקדון בלבד, עד ליום הפורים, בו יזכה הנותן את כסף הצדקה עניים על ידי הגבאי. כך בפועל נוהגות כל הועדות לענייני צדקה.
נתינת צדקה בכסף שאינו ברשותו
במסכת בבא קמא 5 מסופר על אדם שסטר לחברו ונדרש לשלם על כך חצי זוז. הודיע האיש המוכה, שמכיון שהסכום קטן הוא ייתן אותו לעניים. אחר כך הוא נמלך, ואמר "איזיל ואברי ביה נפשי". אמר לו רב יוסף, שאחר את המועד, וכבר זכו העניים בכסף, ואף על גב שאין כאן עניים, רב יוסף שהיה גבאי צדקה הוא יד עניים.
הגאונים 6 בארו שמדובר בסוגיא על קניין במעמד שלשתם, ועל כן צריך לומר שרב יוסף היה יד עניים, שאם לא כך יכול היה נותן הצדקה לחזור בו. שאלו הראשונים, מדוע צריך מעמד שלשתם, תיפוק ליה שאינו יכול לחזור בו מדין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. בעל המאור 7 טוען, שהגאונים סוברים שאין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט בצדקה. אולם, הרמב"ן במלחמות מסביר את הדיוק שממנו למד בעל המאור את דבריו, וכותב שאי אפשר להבין כך את הגאונים. ברי"ף 8 מבואר, שיש אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט בצדקה, אבל בגמרא ישנה בעיה אחרת, שמחמתה צריך מעמד שלשתם. הכסף לא היה ברשות המוכה, אלא אצל המכה שחייב לשלמו. כיון שזהו חוב בלבד שאינו ברשות המקנה, לא תועיל אמירתו לגבוה שאינה אלא צורת קניין, במקום שאין אפשרות להקנות כלל, כיון שאין החפץ ברשותו. מביא הרי"ף גמרא בבבא מציעא 9 , שמוכח ממנה שכאשר דבר אינו בשליטת האדם אינו נחשב ברשותו, ולפיכך אינו יכול לעשות בו פעולות קנייניות. בבבא מציעא כתוב, שמסותא מקרקעי כיון שאינו יכול להוציאה בדיינים, אין יכול להקדישה, ונתיבות המשפט 10 מסביר, שהדבר נחשב ללא ברשותו. ומוסיפה הגמרא שמטלטלים, אפילו אם יכול להוציאם בדיינים, אינם ברשותו.
נחלקו הראשונים בדין גנב שרצה לחזור בתשובה, ולהחזיר גניבתו לבעלים. בעל המאור 11 אומר, שמעתה נחשב החפץ ברשות בעלים, כיון שהחיסרון היה חוסר שליטה של הבעלים בדבר הגנוב, ואם הגזלן רוצה להחזיר, נחשב כשומר ויש לבעלים שליטה בחפץ. הרמב"ן מחדש, שיש גם הגדרה של אינה ברשותו, מסיבת קנייני גזילה.
כיצד יבאר בעל המאור את הגמרא בבבא מציעא שבמטלטלים אפילו אם יכול להוציא בדיינים אם הקדישו אינו קדוש? יש לתרץ כך: במטלטלים, אין שליטה כאשר הגזלן אינו רוצה להשיב משום שאפשר לשבור, להרוס או להחביא אותם. העובדה שבית דין יוציאו בכוח מן הגזלן, אינה אומרת שהממון ברשות האדם, שכן חוסר השליטה בממון קיים. לעומת זאת, קרקע שאין אפשרות להבריח איתה, אם אפשר להוציאה בדיינים, הרי היא בשליטת הבעלים, ואין משמעות למי שיושב בה בכוח.
אם כן, מטלטלים שאינם ברשותו של אדם נחשבים כלא בשליטתו מבחינה מציאותית, ולכן איננו יכול לעשות בהם פעולות משפטיות, כגון להקדישם או לתתם לצדקה.
להלכה נפסק בהלכות צדקה 12 כרי"ף, שאי אפשר לתת צדקה מכסף שאינו ברשותו.
מעשה בוועד הרבנים בגבעת שאול
מורה צדק חשוב בירושלים, סיפר על מעשה שהיה בשכונת גבעת שאול. יהודי שלח כסף לגבאי וועד הרבנים על ידי בנו. אצל האב היו שתי מעטפות: האחת עם חמישים ₪, וחבירתה עם חמש מאות ₪. האב התכוון למעטפה שבה היו החמישים ₪, ואילו הבן לקח בטעות את המעטפה השנייה. אחרי חיפוש התברר לאב, שהבן לקח את המעטפה הלא נכונה, ועל כן רץ לגבאי הצדקה, וסיפר לו את המעשה. אמר הגבאי, איני יכול להאמין לך משום שאז אצטרך להאמין לכל אחד, והרי כל אחד יכול לספר שכך קרה לו. הלך הגבאי לשאול רב בעניין זה, ואותו רב אמר, שאכן, אי אפשר לתת להחזיר לאותו אדם, כיון שכל אחד יספר שכך קרה לו, ועוד ששאר התורמים לא יאמינו לדבריו. רק אם יצליח להוכיח, שהבן שלו שלח מעטפה לא נכונה, אז יוכל לקחת את כספו.
אמר המורה צדק, לפי פסק זה, שאסור להחזיר את הכסף, יוצא שכל אדם שהכניס כסף בוועד מרכזי לפני פורים באופן שאיננו יכול לקחת את כספו חזרה, איבד שליטה על הכסף, שהרי פיקדון נחשב ברשותו של אדם משום שאפשר להחזיר לו. אם כן, מאחר וכולם אינם הולכים כשיטת המגן אברהם, שאפשר לזכות לעניים כבר עכשיו באופן שודאי ינתן להם בפורים, אלא מחמירים כערוך השולחן שהכסף הוא רק פיקדון, הרי שלא יצאו התורמים ידי חובת מתנות לאביונים כלל. שכן עד הגיע חג הפורים האדם איבד שליטה על כספו, וכסף שאינו ברשותו של אדם אי אפשר לתת אותו לצדקה. ואין לומר גם כן, שנרשום את שם התורם על המעטפה, וכך לא יאבד שליטה, זאת משום שועדי הרבנים פותחים בערב פורים את המעטפות, כדי לדעת כמה כסף יש ברשותם, שהרי לפי הסכום שיש להם יודעים כיצד לחלק בכל שנה, ואף גבאי אינו מארגן רשימה של אנשים ממי קבל איזה סכום. אם כן, בעלות השחר של פורים כולם מאבדים את כספם, ולא יוצאים ידי חובה בנתינת מתנות לאביונים דרך ועד הרבנים 13 .
מה הפתרון לבעיה זו?
ניסיון לפתרון - הקנאת הכסף לוועד
לכאורה, אפשר היה להציע פתרון על פי דרכו של קצות החושן 14 .
הגמרא בבבא בתרא מג. אומרת, שבני עיר שנגנב מהם ספר תורה, אינם יכולים להעיד ולדון על הגניבה, שכן הם נוגעים בדבר. שואלת הגמרא, מדוע אי אפשר ששניים מהם יסתלקו מהזכות הקניינית שלהם בספר תורה, ואז לא יחשבו נוגעים, ויוכלו להעיד. עונה הגמרא משום שעדיין יש להם הנאת קריאה, אף על פי שהם אינם בעלים על הספר.
מקשה הקצות, כיצד יוכלו להסתלק מהספר תורה, הרי זהו ממון גנוב, ואי אפשר להקנותו לאף אחד, שכן קיימא לן "גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדישו" 15 , והוא הדין למוכרו. מתרץ הקצות, שאפשר להקנות לגנב עצמו 16 . אולם, דברי הקצות משונים: חפץ שלך שאינו ברשותך, אלא ברשות הגזלן, אם תיתן לו את השייכות יש לו את הכל. קשה להבין זאת. מכל מקום, לפי זה יהיה אפשר להקנות לוועד שהכסף ברשותם, כשם שמקנים לגנב שהחפץ ברשותו.
אלא, שאין זה דומה לנידון דידן. מה שהחפץ הוא ברשות הגזלן הוא משום שהוא השתלט עליו, וביצע עבירה על מנת שיהיה שלו. זו מציאות שהחפץ ברשותו והוא שולט. לעומת זאת, נפקד לא השתלט ואין לו כל כוונה לבצע עבירה ולהשתלט על החפץ שלא כפי הדין, ואם כן החפץ אינו ברשותו, כי הוא נחשב כשומר את החפץ לבעלים. על כן אי אפשר להשתמש כאן בפטנט הלא מובן של הקצות.
ונראה שאפשר לבאר משתי סיבות מדוע הקושיה מעיקרא ליתא.
סיבה א – דין מנה שלישי
ניתן לפתור את הבעיה באופן הבא. המצב בו אנו נמצאים הוא דין מנה שלישי 17 . שניים הפקידו אצל אדם שלישי, האחד הפקיד מנה, וחבירו הפקיד מאתיים. את המנה שלישי אי אפשר להחזיר, ואין עליו שליטה. אין קניין גזילה על המנה שלישי כי לא גזלו אותו, אלא חוסר שליטה מציאותי, ובדומה למסותא, שאף אחד אינו יכול להוכיח שזה שלו, ולכן אי אפשר להקדיש. כל זאת כאשר שניהם לא מסכימים לעשות פעולה משותפת בכסף, אך אם נניח שבפורים שניהם נותנים הוראה זהה לנפקד: תן את המנה השלישי לוועד הרבנים, יהיה מותר לנפקד להעביר לועד הרבנים. חוסר השליטה נובע מכך, שאם אחד ייתן הוראה אסור להאמין לו, מאחר ויתכן כי המנה שייך לשני, ולכן לא יבצעו את מה שהוא אומר. אבל, אם אין סתירה להוראה מהאדם השני, הדבר מועיל. דין זה כתוב בר"ן 18 לגבי מה שר"ת 19 אומר, ששנים שמצאו טלית ובאו לבית דין כאשר שניהם אוחזים בה שניהם נחשבים מוחזקים, מסביר הר"ן שהסיבה לכך היא, שהנפקד תופס מכוח שניהם, ויש לו כוח לבצע את מה ששניהם אומרים.
נחזור לוועד הרבנים. את הכסף שהאדם רוצה להחזיר אליו צריך לשים בצד עד שיבוא אליהו ויברר, ובזה אסור לעשות שום דבר, כי זו הוראה סותרת ואפשר שהוא צודק. אבל לגבי שאר הכסף, כולם נותנים את אותה הוראה שהיא לתת לעניים שועד הרבנים רוצה לתת להם, ואין הוראה סותרת. אמנם, לו היה ויכוח היה הדבר נהפך לבלתי נשלט, אבל כאן אין ויכוח, ולכן זה מועיל. במסותא, ההקדש לא חל כי השני טוען הפוך, ואיננו רוצה להקדיש. הויכוח והסתירה בהוראות יוצרות את חוסר השליטה.
סיבה ב - העניים פועלים את הקניין לבדם
וישנו פתרון נוסף שניתן להציע.
אפילו אם נגדיר את המצב כלא ברשותו, יהיה אפשר לתת את הכסף חוץ מהסכום שאותו אדם רצה להוציא שיהא מונח עד שיבוא אליהו. יש יסוד בקניינים שאו המקנה או הקונה צריכים להיות אקטיביים בקניין, כגון שהמקנה יעשה פעולת קניין, והקונה לא יתנגד, או להפך. יש קניין שמועיל בהפקר, כגון אדם שמגביה דג מהים וזוכה בו, כאן אין צורך במקנה. כמובן, אדם שעודר בנכסי חברו על מנת לקנותם, אם החבר יתנגד זו גזילה, אבל אם החבר לא מתנגד אין זו גזילה. מאידך, אדם שעודר בנכסי הגר שמת אבל לא מתכוון לזכות בהם, "כסבור שהם שלו" איננו קונה, כי אין דעת מקנה לקנות 20 . לעומת זאת, בבבא בתרא מא. חידשו הרבה ראשונים, שהעודר בנכסי חברו כסבור שהם שלו קנה, משום שהמקנה מתכוון להקנות. יש דעת מקנה ויש מעשה קניין והקונה לא מתנגד, אלא שאינו יודע שצריך לקנות.
יוצא אם כן, שקניין על ידי המקנה בלבד יכול להועיל, וגם קניין על ידי הקונה לבד יכול להועיל, כמו בנכסי הפקר.
על פי זה מחדש ר' שמעון שקאפ 21 חידוש גדול. ההלכה שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו, נובעת מכך שהקדש קונה על ידי קניין שהמקנה פועל. היינו, ההקדש אינו זוכה, אלא האדם בתור מקדיש מקנה להקדש, זו האמירה לגבוה, בה רק המקנה פועל, וכשהחפץ אינו ברשותו אין לו יכולת לפעול בחפץ. וכן בצדקה, באומר סלע זו לצדקה, האמירה לגבוה לא תפעל, אם הסלע אינו ברשותו של אדם. אמנם, אם הקניין נפעל על ידי הקונה לבדו, הוא לא צריך אלא שהמקנה לא יתנגד. אומר ר' שמעון, גם אם אין החפץ ברשותו של המקנה, אינו מעכב, כיון שאיננו עושה את הפעולה. ולדוגמא, אדם שגזל שעון, אין לבעלים שליטה עליו כיון שאינו ברשותם. בא אדם אחר ורוצה לזכות, אם הבעלים נותן לו לזכות והוא מגביה- הוא זכה. אין זה משנה כלל, שהמקנה אינו מסוגל להקנות, שכן אין הוא פועל בקניין, אלא רק צריך שלא להתנגד. כל מה שמדובר בהלכה, שאדם שהחפץ אינו ברשותו איננו יכול להקנות, הוא רק אם צריך אותו בתור מקנה, כגון קניין במעמד שלשתם, או קניין סודר שהאדם מזכה תמורת הסודר, וכן בשטר ואולי אף בקניין אגב, אבל בקניין שהקונה פועל אין חסרון.
נחזור לועד הרבנים. הגבאי מחלק בפורים את הכסף לעניים, והעניים זוכים בכסף על ידי שהם מגביהים אותו. אם כן, לא צריך מקנה שמסוגל להקנות, אלא צריך שהמקנה לא יתנגד, וכאן אף אחד אינו מתנגד. לפי זה, כל קניין שמועיל בהפקר מועיל בועד הרבנים.
^ 1.. אורח חיים תרצד, א.
^ 2.. סעיף קטן א.
^ 3.. מגילה א, ב בדפי הרי"ף: "אי יהבינן להו מתנות בי"א ובי"ב ובי"ג אזלי ואכלי להו ביומא ההוא ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה ובטלה לה שמחה".
^ 4.. סעיף קטן ב.
^ 5.. לו, ב. לשון הגמרא: "התוקע לחברו".
^ 6.. הובאו בריף יח, ב: "איכא מאן דפשט מהא", ר"ח ורב האי שמובאים בבעה"מ שמובא לקמן והמלחמות עליו.
^ 7.. יח, א בדפי הרי"ף.
^ 8.. יח, ב.
^ 9.. ז, א.
^ 10.. סימן שעא, א.
^ 11.. בבא קמא תחילת פרק פרק רביעי, וכן הרמב"ן.
^ 12.. יורה דעה סימן רנח, ז.
^ 13.. אמנם, מי שנותן כסף באשראי אינו נתקל בבעיה זו, כיון שהכסף רשום על שמו, אך יש לו בעיה אחרת, כיון שחברת האשראי מעבירה את כספה לוועד הצדקה והאדם רק ערב לתשלום, אם כן, לא האדם נתן את כספו לעניים.
^ 14.. לז, י.
^ 15.. בבא מציעא ז, א ועוד.
^ 16.. נתיבות המשפט מסביר, שהסיבה לכך היא, משום שהם מוחלים לגנב, ואף על פי שבדרך כלל לא מועילה מחילה על חפץ בעין שבבעלותי, בחפץ גנוב בחפץ גנוב מועילה מחילה. זאת משום שהגנב קונה את החפץ בקנייני גזילה, אלא שיש עיכוב לזכייה משום שהתורה אמרה "והשיב את הגזלה אשר גזל", ואם מחל הנגזל על דין "והשיב", ממילא הגנב קונה.
^ 17.. בבא מציעא לז, א. בבא בתרא צד, ב.
^ 18.. בבא מציעא ג, א ד"ה אלא מחוורתא: "דכיון שהנפקד אינו תופס ממון זה אלא מכח שניהם וכל מה ששניהם יסכימו בו יש לו לעשות ממנו הרי הוא כאלו תפסי ביה תרוויהו".
^ 19.. בבא מציעא ב, א ד"ה יחלוקו.
^ 20.. יבמות נב, ב.
^ 21.. חידושים על בבא קמא סימן לה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
