ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בכדי להבין היטב את הצורך במצווה זו נשאל מספר שאלות, ואח"כ ננסה לענות עליהם:
א. מדוע התורה רואה חשיבות בכך שהילדים יהיה במרכז העניינים בליל הסדר, ולא בהכרח המבוגרים?
ב. מדוע דווקא בליל הסדר קיימת מצוות "והגדת לבנך" ולא במשך כל שאר השנה?
ג. מדוע אנו מזכירים את אליהו הנביא בהגדה של פסח (שהוא כלל לא קשור לליל הסדר) בעוד שאפילו משה רבנו (שפעל ויזם להוצאת בני ישראל מארץ מצרים) לא מוזכר בהגדה?
ד. מדוע ה' מצווה את בני ישראל ביציאת מצרים עצמה לאכול בשר בלילה לפני שהם יוצאים? מה העניין בכך? מדוע לעשות ליל הסדר בזמן יציאת מצרים עצמה, את מה הם צריכים לזכור?
מה הפריע לפרעה?
כדי להבין מה היה קשה כל כך לפרעה, אנו צריכים לעיין בתחילת ספר שמות (פרק א):
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ"
החשש של פרעה איננו מכמה יהודים שגרים בארץ מצרים, החשש של פרעה הוא מ"עם". נוצר כאן עם שהוא מפחיד את פרעה, עם מיוחד שמאיים על פרעה. הוא מקווה שהוא יצליח להכניע את העם הזה ע"י שרי מיסים, אך התורה מעידה: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ", עם ישראל ממשיך לגדול ולהתרבות.
פרעה נוכח לדעת שגם עבודת פרך לא מועילה, ולכן פונה למיילדות העבריות שיהרגו את התינוקות הבנים:
"אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה".
לפרעה לא מפריע שנולדים סתם ילדים, אך הוא חושב (בטעות) שהבנים הם אלה שמחזיקים את העם, ולכן הוא רוצה לעצור את אותה מסורת של העם הזה. אך המיילדות לא עושות כבקשת פרעה, ומבינות את המשימה החשובה שלהן להמשיך את הילודה. ואכן הן זוכות על כך למתנה מאת ה': "וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים". הן שמרו על הבית של עם ישראל, והן זוכות גם לבתים לתפארת עם ישראל, כפי שמתאר לנו רש"י: "בתי כהונה לויה ומלכות".
פרעה לא מתייאש וממשיך לנסות לפגוע במסורת של עם ישראל, הוא מחליט לערוך חיסול ממוקד:
"וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן"
עוד פעם הניסיון של פרעה הוא לחסל את התינוקות הבנים, לפגוע בהמשכיות של העם הזה. לא מפריע לו שיש כמה אנשים מבני ישראל, מפריע לו שהעם הזה ממשיך ומוליד כאן מסורת לדורי דורות של משהו גדול. ולכן פרעה מנסה לפגוע דווקא בילדים, דור ההמשך, שהרעיון האידאולוגי של העם הזה ייפסק.
הוויכוח בין מרים לעמרם
לאורך כל סיפור יציאת מצרים כל הדיון הוא סביב הילדים. עוד במדרש המפורסם בו מתנהל ויכוח בין מרים לאביה עמרם הדיון הוא סביב ההמשכיות (ילקוט שמעוני שמות רמז קסה):
תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה "כל הבן הילוד" אמר: לשוא אנו עמלים. עמד וגרש את אשתו, עמדו כולן וגרשו את נשותיהן. אמרה לו בתו (מרים): אבא גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.
מרים הילדה מסבירה לאבא שלה את חשיבות ההמשכיות, כמה אסור לוותר על חלילה על דור ההמשך בכל מחיר. פרעה מנסה לפגוע בהמשכיות ואנו חייבים להיאבק באותה נקודה בדיוק. לא ניתן לפרעה למנוע מאתנו ללדת ילדים. זה המאבק שלנו, טוענת מרים. ואכן עמרם מודה לבתו, ומחזיר את אשתו ואחריו כל ישראל מחזירים את נשותיהן, משום שהם מבינים שעצם הכוח שלנו זה רק אם יהיה לנו המשך שיבוא אח"כ. כוחנו בהעברת המסורת הלאה. אנחנו לא עומדים בפני עצמו, אלא יש לנו עבר ויש לנו עתיד.
מסירות נפשן של נשות ישראל ללדת
הגמרא (סוטה יא:) מטיבה לתאר לנו את כוחן של הנשים באותם ימים. על אף שהגברים כבר התייאשו ורצו לוותר, הנשים עשו כל שביכולתן כדי לשמר את כוח הילודה:
"דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן..."
ניכר מדברי הגמרא מסירות הנפש של הנשים שעשו כל שביכולתן כדי לשמר את אותו כוח הילודה. הגמרא ממשיכה לתאר שאף הלידה עצמה הייתה צריכה להיות במסתור:
"וכיון שמתעברות באות לבתיהם; וכיון שמגיע זמן מולדיהן, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר: (שיר השירים ח): "תחת התפוח עוררתיך שמה ילדתך אמך", והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן, כחיה זו שמשפרת את הולד...
ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר: (דברים לב) "ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור"; וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גבן...".
מדברי המדרש שהובא בגמרא מודגש מסירות הנפש שהייתה לנשות ישראל כדי להמשיך את הילודה שתתקיים בעם ישראל, מתוך שהבינו שאף במצב הקשה ביותר, הכוח שלנו הוא ההמשכיות.
רצונו של פרעה להפריד בין גברים לנשים וילדים
דיון זה בין עם ישראל לפרעה לא נפסק, הוא ממשיך אף לאורך עשר המכות. בשעה שפרעה מתחיל קצת להישבר הוא מסכים לשלוח לעבוד את ה' רק את הגברים (שמות פרק י, פסוקים ח-יא):
וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם: לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים...
כמובן שהפרדה זו בין גברים לנשים מזכירה לנו את השואה האיומה בשעה שהנאצים יימח שמם עשו "סלקציות" בין גברים, נשים וילדים, להחליש את כוח המשפחתיות שקיים בעם ישראל.
פרעה היה מוכן שיהיו כמה אנשים שיעבדו את ה', אך הוא לא מוכן לקבל את העובדה שיש כאן "עם" עם מסורת שעוברת לדורות הבאים. פרעה לא קיבל שיש כאן "עם" שמגלה את מלכות ה' בעולם. נגד המציאות המשפחתית הזאת הוא נאבק בכל כוחו.
מכת בכורות
לא בכדי המכה האחרונה והקשה בעשר המכות היא דווקא "מכת בכורות" (שמות יא ד-ו):
ויאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:
תפקיד הבכור במשפחה הוא לגשר בין הילדים הקטנים להורים. הבכור הוא החוט המקשר בין הדור המבוגר לדור הצעיר. דווקא את עניין הבכורה פרעה הרשע ניסה להרוס. לא הפריע לו שיהיה כמה מבוגרים שעובדים את אלוקים, לא הפריע לו שיש אפנה שעושים בה משהו מסוים, הפריע לו שזה עובר לדורות, הפריע לו ה"עם" שנוצר כאן. ולכן דווקא בזה הוא קיבל את ענשו. ה' אומר לפרעה אצלנו מה שחשוב זה החיבור בין ההורים לילדים. אצלנו נקודת הקשר בין האב לבנו היא יסוד ומהות בעבודת ה'. דווקא שם פרעה מקבל את המכה הכואבת, שיבין שאצל עם ישראל אין ניתוק בין ההורים לבנים.
מהותו של פסח מצרים
ה' מצוות את עם ישראל ביציאת מצרים עצמה (שמות יב) לקחת כבש לפי משפחות ולפי בתים ולאכול אותו:
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:
מאוד חשוב דווקא בשעת היציאה שעם ישראל יבין מי המשפחה שלהם, מאיזה בית אבות הם הגיעו. זה העניין של יציאת מצרים המשך ה"מסורת" מאברהם אבינו עד בית המקדש שיקום ויבנה.
ה' ממשיך ומצווה: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ:
ישנו ציווי לאכול בלילה הזה כל המשפחה יחד (לא בשני בתים). וכן ישנו ציווי לאכול בנחת "ועצם לא תשברו בו", כדי שהדור שיוצא ממצרים יבין את אותה מסורת משפחתית שעוברת דרכו, וחייבת לעבור לדורי דורות. כפי שמיד ממשיך הפסוק וכותב: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם:
מה שחשוב זה שהדברים יעברו לבנים שלכם, אותה חוויה של יציאת מצרים תעבור לדורות הבאים.
זו הסיבה שגם כל ההתמודדות האמונית שהתורה מתארת שתגיע בעתיד היא ממשיכה להיות סביב הבנים:
וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
ה' מורה לנו לספר לילדים על הבתים שלנו, על המסורת שלנו, על הבית היהודי שנבנה בתוככי מצרים, ואולי אף על הבית של ה' שצריך להיבנות לעתיד לבוא. שנדבר ונשוחח על חיבור של העבר, ההווה והעתיד, שנעסוק יחד בלכידות ומסורת משפחתית. זה מהותו של ליל הסדר.
התיקון לתכניתו של פרעה
כמובן שהתיקון למה שפרעה הרשע ניסה לעשות זה דווקא לפנות אל הילדים שוב, ולמסור להם את המסורת מדורי דורות. להעביר להם את המסר האלוקי מאותו יום שבו יצאנו ממצרים וקבלנו את ייעודנו עד ימינו אלה. להעביר להם שאנו מצפים לגאולה השלימה שתבוא בקרוב. הכוח של עמ"י היא אותה מסורת מדהימה שיש לנו, כפי שהטיב לתאר זאת הכוזרי (מאמר א אות כה):
"כן פתח אלהים דבריו אל המון ישראל: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"... אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין".
אותה מסורת מדורי דורות שמהווה חוט המקשר, הופכת את ימי שעבוד מצרים למשהו חי וקיים בימינו אלו, ומאחדת את עם ישראל כולו לעם של נצח. לא בכדי פוסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ו):
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר (דברים ו) "ואותנו הוציא משם וגו'", ועל דבר זה צוה הקדוש ברוך הוא בתורה (דברים ה) "וזכרת כי עבד היית" כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.
ללמדנו שאותה יציאת מצרים לא הייתה מאורע היסטורי מנותק, אלא משהו חי וקיים הפועם בנשמתנו כל רגע ורגע. משום שאותה מסורת היא הכוח של עם ישראל לדורי דורות.
אליהו הנביא
הנביא מלאכי מתאר לנו את תפקידו של אליהו הנביא (מלאכי פרק ג, פסוקים כג-כד):
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם...
החיבור בין האבות לבנים זה תפקידו של אליהו הנביא. הוא הנביא שיחבר בין האבות לבנים ובין הבנים לאבותם. מעלתו של אליהו הנביא שיבוא עם משיח צדקנו היא להראות את הקשר, את המסורת מאז ועד היום, להעיד שהכל הוא משהו אחד אחדותי. אין זה עם שונה ממה שהיה פעם, יש כאן אחדות אחת. לכן דווקא אליהו זוכה להיות מוזכר בליל הסדר, באותו לילה של החיבור בין ההורים לילדים.
סיכום
ראינו שכל מטרתו של פרעה הייתה לחסל את המשפחתיות והמסורת של עם ישראל. והסברנו שהתיקון של חג הפסח זו האחדות בתוך המשפחה הישראלית, והעברת המסורת מדורי דורות לבנינו היקרים. ולכן הילדים הם מרכזו של ליל הסדר.
בתפילה שנצליח להעביר את המסורת העוצמתית שקבלנו ביציאת מצרים לדורות הבאים, ונזכה שאותה לכידות משפחתית תתקיים בנו, ונממש את אותה תכלית ומטרה שקבלנו בימים ההם תופיע ותתגלה בקרוב במהרה בימינו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.













