ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
איתא בפסחים ד, א "אמר רב משרשיא "מזוזה - חובת הדר". ובמנחות מד, א מובאת הברייתא "הדר בפונדקי בא"י והשוכר בית בח"ל כל שלשים יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב. אבל השוכר בית בא"י עושה מזוזה לאלתר משום יישוב דא"י". בטעם ההבדל בין לפני ל' יום לאחרי ל' יום מובאות בתוספות שתי שיטות:
לשיטה הראשונה, שנפסקה להלכה (עיין בשו"ת רבי עקיבא איגר סימן סו) חיובו של שוכר הוא רק מדרבנן, דבעינן "על מזוזות ביתך" , ושכירות לא קניא. לאחר ל' יום החיוב מטעם מראית עין. לשיטה זו, דן האבני נזר (שו"ת אבני נזר יורה דעה, סימן שפ) במקרים שאין חשש למראית עין - מקומות שידוע שדייריהם מתחלפים בהם תדיר, כמו בית חולים, בית סוהר, פנימיה וכו' ומסיק שבמקרים אלו אין על הדיירים חובת מזוזה.
לשיטה השניה חובת מזוזה על שוכר היא מדאורייתא, שמה שכתוב 'ביתך' מספיק שמשתמש בו ואין צורך שיהיה בבעלותו, אלא שלחיוב מזוזה צריך דירת קבע, ואף שבית קנוי נחשב בית קבע מיד, בית מושכר אינו נחשב קבע לפני ל' יום. (יסוד הדין שלמזוזה צריך דירת קבע מבואר ביומא י ע"א, שם נחלקו ר' יהודה ורבנן אם סוכה נחשבת דירת קבע או דירת עראי, ונפק"מ אם צריכה מזוזה).
הוכחת האבני נזר ששוכר חייב מדרבנן
האבני נזר שם מוכיח ששוכר חייב רק מדרבנן מהגמרא בשבת קלא, ב:
לדעת ר' אליעזר, לא רק מילה בזמנה דוחה שבת אלא גם מכשירי מילה (להלכה נפסק כדעת חכמים שמכשירי מילה אינם דוחים), ואף במקרים שהמצווה עצמה אינה דוחה, כמו נטילת לולב (משום שכדי לקיים את המצווה אין צורך שתדחה שבת) סובר ר' אליעזר שמכשירים מותרים, ומותר לקצוץ לולב מהקרקע כדי ליטלו. ומבארת הגמרא שר"א מודה בציצית ובמזוזה שמכשיריהם אינם דוחים (כגון כתיבת המזוזה) והטעם הוא שיכול להפקיר את הבגד והבית, וכיון שאין הכרח לחלל את השבת - אין היתר.
הרשב"א נימק "דטעמא דבית של הפקר פטור דלא עדיף משוכר דפטור כל שלשים יום. ואף דאחר שלשים חייב היינו מדרבנן", וכתב האבני נזר שמגמרא זו יש אף הוכחה ששוכר חייב מדרבנן, שהרי אף שממשיך לדור בבית - פטור, כיון שאינו שלו.
הטעם ששכירות לא קניא, והנפק"מ לעניין חיוב שוכר במזוזה בזמן הזה
רבינו אלחנן: משום שהמשכיר יכול לסלקו.
המשנה (עבודה זרה כא, א) אומרת שאסור להשכיר בתים לעובדי עבודה זרה, משום שהם מכניסים אותה לתוך הבית, ועובר המשכיר משום "לא תביא תועבה אל ביתך", ובדף טו, א מוכיחה מכאן הגמרא ששכירות לא קניא. תוספות בדף כא דנים בשאלה כיצד נהגו להשכיר בתים לגויים, ומתרצים מספר תירוצים; הש"ך נוקט לעיקר את השיטה המובאת ברא"ש ובתוספות רבינו אלחנן (אך אינה בתוספות שלפנינו), שהיום שכירות כן קניא : כל הטעם ששכירות לא קניא הוא הדין המבואר בגמרא בבבא מציעא (קא, ב) שאם נפל ביתו של המשכיר הריהו רשאי להוציא את השוכר מהבית המושכר "דאמר ליה לא עדיפת מינאי". אך היום (היינו בזמן תוספות) השכירות היא על פי מנהג המדינה, ואין למשכיר רשות להוציא את השוכר, ואם כן היום שכירות קניא.
מדברי הש"ך שהיום שכירות קניא השלכה ישירה לעניין מזוזה, שהרי הטעם שנפסק להלכה לכך ששוכר פטור ממזוזה הוא שאין זה ביתו משום ששכירות לא קניא, וממילא היום יתחייב מדאורייתא, ואף לפני ל' יום (וכן הסיק גם הרב אליעזר שך שליט"א).
המהרי"ט אלגאזי: קניין פירות לאו כקניין הגוף דמי.
נחלקו ראשונים האם חצר מושכרת קונה לשוכר או למשכיר, וכתב המהרי"ט אלגאזי שהדבר תלוי בשאלה אם שכירות קניא, ושאלה זו עצמה תלויה במחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש אם קניין פירות כקניין הגוף. כיון שהלכה כריש לקיש שקניין פירות לאו כקניין הגוף, הרי ששכירות לא קניא. לפי הסבר זה, גם בזמן הזה שכירות לא קניא.
אור שמח: לשוכר אין כלל קניין פירות
על דברי המהרי"ט אלגאזי הגיב האור שמח (הלכות רוצח ב, טו) וכתב שלשוכר אין כלל קניין פירות, אלא רק זכות שימוש בבית. ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו רק באדם שקנה את הגוף לפירותיו, אך באדם שקיבל רק זכות שימוש בחפץ - לכו"ע קניין פירות לאו כקניין הגוף (יסוד החילוק בין שני המקרים מבואר כבר בגמרא בבא בתרא קמז, לגבי קניין דבר שלא בא לעולם, שהקונה דקל לפירותיו הרי זה דבר שבא לעולם - שהדקל בעולם, אף שהפירות עדיין לא צמחו; מה שאין כן במוכר פירות בלבד, שאם עדיין לא צמחו הקניין לא חל לדעת חכמים).
הגדרת האור שמח לשכירות מובנת מאוד לפי שיטת הש"ך: בעבר, כיון שהמשכיר יכול להוציא את השוכר מהבית, הרי זה מראה שקניין השוכר אינו בגדר "דקל לפירותיו", אלא הוא זכות שימוש בעלמא; היום כשהמשכיר אינו יכול להוציא את השוכר בתוך ימי השכירות, גדר השכירות הוא "דקל לפירותיו" (היינו הבית לשמושיו).
לכך שחיוב המזוזה של שוכר מדאורייתא יש מספר נפק"מ, מלבד הדין שחייב גם לפני שלושים יום: הרמב"ם כתב שאחד מתנאי המזוזה הוא שיהיה בה דלת, הראב"ד חולק וסובר שמספיק צורת הפתח. רעק"א פוסק שכיון ששוכר חייב רק מדרבנן, ניתן להקל כדעת הרמב"ם; וממילא יוצא שאם החיוב מדאורייתא - יש להחמיר כראב"ד.
סיכום
בשיעור זה עסקנו במחלוקת הראשונים האם שוכר חייב במזוזה מדאורייתא: יש אומרים שחייב, ויש אומרים שפטור משום שבעינן "מזוזות ביתך" ושכירות לא קניא. ראינו שני טעמים לכך ששכירות לא קניא: האחד טעמו של המהרי"ט אלגאזי שקניין פירות לאו כקניין הגוף דמי, והאחר טעמו של הש"ך שהמשכיר יכול לסלקו - על פיו נראה להגדיר שכירות כהגדרת האור שמח - זכות שימוש ולא דקל לפירותיו, ולפי שיטה זו בזמן הזה יתחייב השוכר מדאורייתא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
