ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
סתם נזיפה שבעה ימים. וכתב ה"שולחן ערוך": ומהי נזיפה? שאדם גדול גוער בו לומר: כמה פלוני חצוף, וכיוצא בו. וזה משפטו, שיהא מתחבא ויושב בביתו, ויהא נכלם, ולא יראה פנים למי שהכלימו, וימעט בשחוק ובדיבור ובעסקיו, ויצער עצמו לעיני כל רואיו. אבל אין צריך להתרחק מבני-אדם, לא באכילה ושתייה, ולא בשאלת שלום, ואין צריך לנהוג באחת מכל דיני האבל, ואין צריך לפייס למי שהחציף כנגדו, ואין צריך שיתירו לו, אלא כיון שנהג כנזוף, זמן נזיפה, מותר ממילא. והוסיף הרמ"א שאפילו לא אמר לו האדם הגדול כלום, אלא שיודע בעצמו שאדם גדול נקט בלבו עליו – צריך לנהוג נזיפה בעצמו.
ומנין שנזיפה היא שבעה ימים? "תנו רבנן: אין נידוי פחות משלשים יום, ואין נזיפה פחות משבעה ימים. ואף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר: שנאמר (במדבר י"ב) "ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים".
ומביאה הגמרא מעשה של נזיפה שהייתה שלושים יום: פַּעַם אַחַת גָּזַר רַבִּי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ לְתַלְמִידִים בַּשּׁוּק, מַאי דְּרַשׁ, (שה"ש ז) "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים". מַה יֶרֶךְ – בַּסֵּתֶר אַף דִּבְרֵי תוֹרָה – בַּסֵּתֶר. יָצָא רַבִּי חִיָּא וְשָׁנָה לִשְׁנֵי בְנֵי אֶחָיו בַּשּׁוּק – לְרַב, ולרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, שָׁמַע רַבִּי – אִקְּפַד. אֲתָא רַבִּי חִיָּא לְאִיתְחַזוֹיֵי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, "עִיָּיא, רְאֵה מִי קוֹרֵא לְךָ מִבַּחוּץ. יְדַע דְּנָקֵיט מִילְּתָא בְדַעְתֵּיהּ – נְהַג נְזִיפוּתָא בְנַפְשֵׁיהּ תְּלָתִין יוֹמִין".
תרגום ופירוש: אמר לו רבי: חייא, ראה מי קורא לך בחוץ. כמובן שאף אחד לא קרא לו, והבין רבי חייא שרבי נוזף בו בעדינות. נהג רבי חייא "נזיפה" בעצמו שלושים יום. מסבירה הגמרא שלמרות שנזיפה סתם היא שבעה ימים, כאן נהג רבי חייא נזיפה שלושים היום, בגלל שהנוזף היה רבי שהיה הנשיא (הרוצה להרחיב בזה, יסתכל בגמרא מועד קטן טז. ובשו"ע יו"ד של"ד ונו"כ שם). ועל זה אומר הזוהר כי האדם הנזוף בארץ מפי חכם – נזוף גם בשמים. ובמקרה של רבי חייא מספרת הגמרא שמשמים גלגלו לרבי חייא שיתירו את נזיפתו קודם הזמן. וראה בזה רבי אות משמים שהתירו לו משמים את הנזיפה. וקרא עליו "ברצות ה' דרכי איש – גם אויביו ישלים אתו".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
111 - מי שחייב נידוי בארץ – מנודה בשמים
112 - מה בין נזיפה, חרם ונידוי
113 - גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף
טען עוד
מנודה הוא חמור יותר מנזוף. כתב ה"שולחן ערוך": אין יושבין בד' אמותיו, חוץ מאשתו ובניו. ואין אוכלין ושותין עמו, ואין מזמנין עליו. ואין כוללין אותו לכל דבר שצריך עשרה. ואפילו מנודה ממש שאין מצרפין אותו למנין, מכל מקום מותר להתפלל בעודו בבית הכנסת. הוא רק לא נמנה בתוך העשרה. וכתב הרשב"א כי מה שנהגו לגרשו מבית הכנסת – זה כדי שלא ידחוק את המתפללים שצריכים להתרחק מארבע אמותיו.
ואסור בתכבוסת ובתספורת ובנעילת הסנדל כאבל. ומותר בדברי תורה. שונה, ושונין לו. נשכר, ונשכרין לו. ומותר לו לדבר עם אחרים ובלבד שלא יעמוד בארבע אמותיהם. ואסור ליכנס לביתו, דהוי כד' אמותיו, ואין חילוק בין עומד ליושב (שו"ע יו"ד של"ד ב').
יש 24 דברים שבגללם אדם חייב נידוי. ויכול כל אדם לנדות על כך, בין איש ובין אשה. בין תלמיד חכם ובין כל אדם. "מי שנידוהו על שאר דברים שחייב עליהם נידוי, אפילו נידהו קטן שבישראל, חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נידוי, עד שיחזור בתשובה מדבר שנידוהו בשבילו ויתירו לו" (שם י"ז).
סתם נידוי הוא לשלושים יום. אבל אפשר להתיר לו במהלך הימים אם חזר בו מקלקולו. ואם אינו חוזר בו – מנדים אותו שוב פעם שלושים יום, ואם אחרי הימים הללו גם לא חזר בו לפעמים גם מחרימים אותו כדלקמן (שם א י"ג).
– יש מנודה למחצה, והוא לא על אחד מ-24 דברים שבית-דין מנדה עליהם, אלא נידוי על פגיעה בתלמיד חכם שפגעו בכבודו. במקרה זה הנידוי הוא לא לכולם, אלא רק לתלמידיו של אותו חכם שביזוהו. ויש אומרים שגם שאר החכמים שהם חבריו של זה שביזוהו ינהגו נידוי באותו אחד שביזה ונידוהו. יש עוד נידוי למחצה והוא ה"מנודה לעירו – מנודה לעיר אחרת. מנודה לעיר אחרת – אינו מנודה לעירו, אבל מנודה לשאר העיירות כיוצא בעיר שנידוהו".
כל מנודה למחצה אינו אסור בכל דין המנודה שמנוי לעיל, אלא שבני-אדם מרחיקין אותו כדי לביישו, אבל אבלות אין עליו ומותר בתכבוסת ותספורת ובנעילת הסנדל. וכתב הש"ך (ס"ק לג) "נראה דלצירוף זימון ומנין מכל מקום אסור אם נתנדה מחמת עבירה".
נידוי חל רק כשברור כי מי שנידה פועל לכבוד ה' ולא לכבוד עצמו, להפיק מהנידוי נקמה או שנאה או רווח אחר. לכן חכם שגנבו לו או שלא החזירו לו את החוב, ילך ויתבע בבית-דין את חובו ולא ינדה את בעל חובו, ואם נידה – אין נידויו נידוי. בגמרא מובא מעשה על חכם אחד שגנבו לו תאנים מגינתו ונידה את הגנבים, ואמרו חכמים שאין נידויו נידוי. "דאם ממון נתחייב לו – לא נתחייב לו נידוי".
בספר "תרומת הדשן" (סימן רע"ד) הביא שאלה על חכם אחד שהיה שונא לבעל הבית מאוד, ונכשל אותו בעל הבית במילתא דחייב עליה נידוי כהלכה, וקפץ אותו חכם ונידהו כהלכה. אבל הכול מכירים ומרגישים שלא נידה אותו רק מחמת שנאה, כי היו אחרים שנכשלו גם כן באותו ענין ולא אשגח בהון לנדותן.
ענה "תרומת הדשן" ואמר שהנידוי לא נידוי. "דמה לי מכוין להשתכר בהתרתו ממון, ומה לי אם מכוין כדי לנקום ממנו ולהכניע שונאו. גם זה שכרו לעשות נחת רוח ליצרו. דנראה טעם הדבר שצריך המנדה שיתכוין לשם שמים כדי לעשות גדר לתורה ולכבוד לומדיה, ולא יכווין כלל לעצמו לשום הנאה ותועלת. ואם לא כן – אין ממש באותו נידוי".
חרם
חרם הוא חמור הרבה יותר מנידוי. הוא חל על העובר על איסור חמור שחכמים קבעו שחל עליו חרם. וכן מי שעבר על דבר איסור ונידו אותו שלשים יום, אם אינו חוזר בו – שונים לנדותו לאחר שלושים יום פעם נוספת. אם אינו חוזר בו – ממתינים לו עוד שלושים ומחרימין אותו.
המוחרם, לא שונה ולא שונין לו; לא נשכר ולא נשכרין לו; וכן אסור להנותו יותר מכדי חייו. אבל שונה הוא לעצמו, שלא ישכח תלמודו, ועושה לו חנות קטנה כדי פרנסתו.
הגמרא (מועד קטן ט"ז) שואלת: מנין לנו שמותר לנדות אדם מישראל ולקללו ב"ארור"? מדבורה הנביאה שכתוב בשירת דבורה (שופטים ה) "אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים". הגמרא אומרת שמֵרוֹז היה אדם חשוב, ודבורה קיללה אותו כי הוא לא בא להילחם ביחד אתה בסיסרא שר צבא יבין מלך חצור. ולא עוד, אלא שהחרימה אותו שנאמר "אוֹרוּ אָרוֹר", כפל ארור יש בו. ולא עוד אלא שקיללו את מי שיהיה לו עסק עמהם שיאכל אתו או יעמוד בארבע אמותיו שנאמר "אוֹרוּ אָרוֹר יוֹשְׁבֶיהָ".
וְאָמַר עוּלָא, בְּאַרְבָּעָה מֵאָה שִׁפּוּרֵי, שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז. אִכָּא דְּאָמְרִי, גַּבְרָא רַבָּה הֲוָה, וְאִכָּא דְּאָמְרִי, כּוֹכָבָא הֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים". תרגום: ב-400 שופרות נידה ברק את מרוז. יש אומרים שמרוז היה איש חשוב שלא בא לעזור במלחמה החשובה. ויש אומרים שמרוז הוא כוכב שלא סייע להם במלחמה מן השמים כמו שאר הכוכבים שנאמר "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים", וברק בן אבינועם קילל אותו על כך שלא עזר להם במלחמה.
ב"שולחן ערוך" (יורה דעה הלכות נידוי וחרם סימן שלד א') מובא כי בארץ ישראל היו מקֵלים בהלכה זו. והיו אומרים כי נידוי של ארץ ישראל אינו שלושים יום כמו בחו"ל, אלא רק שבעה ימים. ונזיפה שבכל העולם היא שבעה ימים – בארץ ישראל היא רק יום אחד.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
