ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אל תעשו לי "קוקיסטים" (חסידי הרב קוק), כל אחד מישראל שבא ועוסק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות הרי הוא משלנו." (לשלושה באלול מו).
שלושים שנה חלפו מאז נסתלק מעמנו לגנזי מרומים מורנו הרצי"ה הוא השאיר אחריו מאות תלמידים המפוזרים בכל מרחבי ארץ ישראל. רבנו מעולם לא צבע את תלמידיו בצבע אחד אלא נתן לכל אחד להתפתח לפי דרכו, וכך הם איש איש בדרכו ובסגנונו עושים מלאכת קודש לבניינו בקודש של עם ישראל. והנה עם כל הברכה לוקה החבורה ב"דיבוק חברים" שהוא אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית. חסרון זה דורש תיקון שהתרופה לו הוא בסוד היחוד והיחד ועל סוד זה כתב הראי"ה בכמה מקומות. בחוברת "לשלושה באלול" (מו) כותב הרצי"ה על אביו הראי"ה: "כשהעירו לו ביחס לאנשים ידועים לגבי השתתפותו עמם בפעולות של חיזוק התורה והיהדות, (איך הוא משתתף עם אנשים יראי שמים אך אינם הולכים "בקו" שלנו) אמר רבינו: אל תעשו לי קוקיסטים, כל אחד מישראל שבא ועוסק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות הרי הוא משלנו". דברים דומים שמעתי גם אני מפי הרצי"ה כשהצעתי לו שנקים במקומות שונים חבורות ההולכות בדרכו של הראי"ה כדוגמת "בית אברהם" שהיה בפולין. ועל כך הגיב רבנו בזעזוע: חלילה! הרב זצ"ל הוא של כלל ישראל ואין להפכו לנחלתם של יחידים. מדבריהם אנו למדים שאין להתבדל ואין לפסול את מי שאינו חושב בדיוק כמונו.
כדברים הללו כתב הנצי"ב בפתיחתו לספר בראשית על אנשי בית שני: "ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים, על כן מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' (דוק בדבריו: לא כתב שלא נהגו בכלל ביראת ה', אדרבא גם הם נהגו ביראת ה' אך לא כדעתם) שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה ... ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית ועל זה היה צידוק הדין – ומסיים שם הנצי"ב – שהקב"ה ישר ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולמים ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דז ה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ". ואכן הרצי"ה היה מצטט אין ספור פעמים את דברי הנצי"ב הללו, שהקב"ה אינו סובל אותם.
על דברי רבן גמליאל לתלמיד שימתין עד שיבואו "בעלי תריסין" וכוונתו לתלמידי החכמים, מסביר הראי"ה בספרו עין איה" (ברכות פ"ד אות ה) מדוע מכל כלי הנשק בחר רבן גמליאל דווקא את התריס שהוא כלי הגנה, ולא נשק התקפי כמו חרב או חנית וכדומה. הראי"ה מסביר שבמלחמה פיזית אנו מבחינים בשני סוגי מלחמה, יש מלחמת הגנה ויש מלחמת התקפה. המלחמה ההתקפית מכוונת להשיג ניצחון על האויב, להכריע אותו ולמגרו. ואילו מלחמת מגן מטרתה להחזיק מעמד ולשמור על הקיים מבלי לפגוע באויב. כך גם במלחמת הרוח: כאשר נלחמים בדעות הרעות המשחיתות את החברה, צריך לצאת במלחמה התקפית במטרה לאבדן לבל ישחיתו. אבל ב"מלחמתה של תורה", כשיש חילוקי דעות בדברי תורה, שהאוסרים כמו המתירים הם דברי א-להים חיים, כאן צריך כל אחד להחזיק בדעתו ולעשות מעשה שלפי דעתו מכוונת לאמת. אך בה בשעה חלילה לו לפגוע במי שאינו כדעתו, שגם דעת זולתו היא דעה שלימה וממקור קדוש היא נובעת, על כן נקראו תלמידי חכמים המתעסקים באלו הויכוחים "בעלי תריסין" תופסי מגן.
בספרו "מדבר שור" (הדרוש האחד ועשרים) מסביר הראי"ה מדוע אברהם הלך ליטול עצה ממרא לאחר שנצטוה על המילה:-" פן על ידי המילה לא יהיו בני אדם מצויים אצלו באשר יראוהו נפרד מהם באות מצוין בגופו". אברהם חשב שההתרחקות הזו של הבריות מנוגדת לכל יעודו לקרוא בעולם "בשם ה' א-ל עולם", להודיע שמו יתעלה בעולם ואיך יוכל לממש שאיפה זו אם יתפרדו ממנו בני אדם. לאברהם היה חשוב מאד להשפיע על הבריות בהיותו מעורב עמם, עד שחשב שאולי ראוי לו אפילו לעבור על דבר ה' ולהחסיר ממעלתו ובלבד להמשיך במפעלו להעלות את העולם כולו גם במחיר החסרון שיהיה לו מזה. וממרא יעץ לו שאין להתחכם על דבר ה' שהוא גדול לעין ערוך מהשכל האנושי גם בדברים אלו אנו לומדים את סוד היחוד והיחד , שמצד אחד אל לו לאדם לטשטש או להסתיר את הדרך המיוחדת שהתורה והמצוות מחייבות אותו, אך יחד עם זאת עליו להקפיד להיות מעורב עם הבריות ולא להתבדל או להסתכל אליהם מלמעלה למטה.
במסכת תענית (לא א) מובא: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן (ומסביר רבינו גרשום: יושב באמצע) וכל אחד ואחד מראה באצבעו: הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" על כך אומר " החפץ חיים" : כל נקודה במעגל נמצאת במרחק שווה מהאמצע כך הרבה דרכים יש בעבודת ה' וכולם נמצאים במרחק שווה מה', אלא שהיום כל צדיק חושב שרק הוא בזוית העמידה שלו קרוב לקב"ה ולא האחרים. אבל לעתיד לבא הקב"ה יפקח את עיני הצדיקים, ויראו שאם באמת ובלב תמים מבקשים ומתגעגעים אל הקב"ה, אזי כל הדרכים נמצאים במרחק שווה . וזהו: לעתיד לבא הצדיקים עומדים נגדו מצדדים שונים, ובתנאי שכל אחד מראה באצבעו: הנה אלקינו זה – אז מכל הצדדים ההתקרבות שווה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
