ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
בשלש הפרשות הראשונות, תולדות-ויצא-וישלח, עוסקת התורה בבירורי ה'אוכל מהפסולת': עשו ולבן. יצחק אינו מבחין בצורך לברר ולבחור בין התאומים, הוא מייעד את עשו להיות ליעקב כעין זבולון ליששכר (ע"כ ביקש לתת לעשו את ברכת הגשמיות, וליעקב את ברכת אברהם – הרוחניות), אבל רבקה ברוח קודשה או בכח נבואתה, סיכלה את מחשבת יצחק, וגרמה ליעקב לזכות בשתי הברכות, להרחיק ולהפריד לנצח בין יעקב לעשו.
כאן המקום לציין שנחלת הארץ שייכת לצד הרוחני של הברכות, כפי שנאמר ב'ברכת אברהם' (בראשית כח, ד): "לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן א-להים לאברהם". כי כשם שהתורה שייכת רק לישראל, כך הארץ שייכת, מהותית, רק לישראל: אתם קרויים 'אדם'; "והארץ נתן לבני אדם" 1 .
יעקב הוא איש א-לוקים; החלום בו הוא רואה "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי א-לקים עולים ויורדים בו" – חלום זה הוא בבואה לאישיותו המיוחדת של יעקב, שגם הוא כסולם המוצב ארצה אבל ראשו בשמים, ומלאכים סובבים אותו מלעילא ומלתתא.
יעקב מתגלה לנו כבעל מידות לכאורה סותרות, אבל באמת הן משלימות זו את זו: מצד אחד יעקב "איש תם יושב אהלים" ומצד שני חכם בכל ענייני גידול הצאן, ומגלה פקחות וערמומיות הן כנגד לבן והן כנגד עשו; מצד אחד בורח מלבן ומשתמט מעשו, ומצד שני מוכן גם למלחמה - מעטים כנגד רבים. גם עם המלאך נלחם יעקב עד שהפסוק מעיד: "וירא כי לא יכול לו", וגם עם האנשים סביבות שכם שעלו עליו למלחמה אחרי מעשה דינה – נלחם ויכול להם (מדרשים).
יעקב משכלל את סדר העבודה מ'מצבה' ל'בית', כהסבר הרב זצ"ל:.. הוראת המצבה: נקודה מקודשת מרכזית, שהכל מתקבצים לעבודה סביבה באין הבדלה. אבל מעמד כזה הוא רק מעמד של הכשרה. מגמתה העליונה היא, שתבא לעולם אותה הסגולה של העבודה הרצויה, המסודרת ברוח-ד' ומיוחדת לישראל עם-סגולה, ולזאת המדרגה אין כל באי-עולם ראויים להשתתף בשווה. ויעקב כאשר ראה את הסגולה המיוחדת, העתידה להופיע מזרע ברך ד' אשר יפרח ממנו, אמר אז: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה" לא תהיה עוד מצבה חפשית, שהעבודה תהיה מרוכזת סביבה בלא הבדלת מחיצות, כי-אם "יהיה בית אלהים", בית מיוחד מוקף מחיצות, שרק הראויים לו יכולים לבא אליו... ולעתיד לבא כשיראו כל באי-עולם מה פעלו אלה החוקים והמשפטים, הדקדוקים וגופי ההלכות, על אומה זו הנפלאה, שנתקיימה בניסי נסים וצצה ופרחה בקדושתה המיוחדה גם בימי עניה ומרודה וזכתה לאורה גדולה, בעת תבוא התגלות צדקתה וכבודה יאמרו כולם: מעתה נדע שלא די לנו באותה ההכללה של קריאה בשם ד' לבד במושג-האמונה הערום, אשר חשבנו אותו למספיק לכל התפקידים הנשמתיים, אלא צריכים אנו לעלות "אל הר ד'" למען נבוא אל הבית פנימה, "אל בית א-להי יעקב", ולא נסתפק עוד בהכרה כללית ובמושגים כלליים, שראינו כבר שאינם מספיקים להאיר את הסגולה העליונה בעולם ולבסס את האנושיות על בסיס יסודי, כי-אם נשוב לאשר זנחנו, ואבן מאסנו מוכרחת להיות לראש פינה, והם הם הלמודים הפרטיים שהם נחלת-יעקב המיוחדה לעד, כמה שנוכל עכ"פ לחקות ולקחת מהם רטיה למחץ העולם והאדם הלקוי בכל ערכיו, "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו"... (אגרות הראיה ח"ג תשמ"ו).
יעקב איש החיבור והשלימות, המחבר את האבנים למצבה אחת, והמחבר את מידת החסד שקבל מאברהם, עם מידת הגבורה שקבל מיצחק, ומייצר את הסינטזה – מידת התפארת; דווקא מידת החיבור היא המחייבת את ההתנתקות מלבן: עדרי לבן לחוד ועדריו לחוד, כי מידתו של לבן היא הפירוד והניתוק, ההיפך ממידתו של יעקב. בעל 'אם הבנים שמחה' מצא כתב יד ובו פירוש לפסוק הסתום: "והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב" - ידוע, שמדת יעקב היא האמת, כדכתיב "תתן אמת ליעקב" ותיבת אמת הויין אותיות מרוחקות מאד, האל"ף והתי"ו המה האותיות שבקצוות והמ"ם היא באמצע, וה"אמת" מחברם, להראות שיש כח למידת האמת לחבר אפילו את שני הקצוות שהם היותר מרוחקים זה מזה...וזו היתה מדת יעקב אבינו, לחבר ולקשר הכל, אפילו המרוחקים, ולעשותם אחד. וזהו "והיה הקשורים ליעקב" - לקשר ולחבר הכל ביחד, כי הקדושה היא רשות היחיד, ואלו ההולכים בדרך זה המה מכת יעקב. וזהו "והיה הקשורים ליעקב" - שייכים ליעקב, "והעטופים" - אלו הרוצים לעשות פירוד בין הדבקים, ועוטפים דבריהם 'במעטה היראה' - המה "ללבן" - המה שייכים לכת לבן. שגם הוא נתחסד ורצה להיות יותר חסיד מיעקב, כמו שמצינו שאמר ליעקב "לא יעשה כן במקומנו" וכו'...( (פ"ד אות ח, ע"ש).
בפגישה האחרונה של יעקב עם עשו, מתגלה יעקב בכל גדלותו: שילוח מלאכים ממש; מפגש עם שרו של עשו; הנחלת מצות גיד הנשה לישראל; יחד עם דאגה מיוחדת לאמהות ולבנים; 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה – כפשוטו!
כיון שזכה לפרידה הסופית מעשו – פתח בקנין הארץ. אחרי ביטוי הגדלות הנפלאה מכל הבחינות, עוסק יעקב בהכנת ירושת הארץ לזרעו ע"י קנין חלקת השדה, המשמש סימן לבנים, שכשיחזרו מהגלות הארוכה יהיו עוסקים בגאולת הארץ מיד יושביה הזמניים, בקנין כסף כמו בקנין מלחמה. ועוד הוסיף לתקן תיקונים למען תושביה העכשוויים והעתידים (עי' רש"י שבת לד, ב שגם זה נלמד מ"ויקן").
ואחרי ככלות הכל מבקש יעקב לישב באחרית ימיו במנוחה בארץ הקדש האהובה, אבל עדין לא תמו 'מעשי אבות' הנצרכים להיות 'סימן לבנים'. לאישיות ענקית כמו יעקב יש צורך להתגבר על משבר הבנים-האחים. וכך מתגלגל יעקב עם בניו למצרים לבנות שם את 'בית ישראל', ובדרך הוא עוד זוכה להכין את הקרשים למשכן, בנטיעת עצי שטים.
פתגם מרן הרב לחודש כסלו (תרע"ב) : "גבורת אמת תמצא רק במקום שאור א-לקים שמה" שנכתב, כנראה, על החשמונאים, מתאים ביותר גם לסיכום דמותו של יעקב אבינו המתגלה בפרשיות חודש כסלו.
^ 1.ר' מאורות הרצ"יה תולדות תשכ"ב הערה 16.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
