ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
א' בתשרי הוא גם יום הדין, וגם יום טוב. נצטווינו ע"י עזרא להרבות בסעודה ולשתף בה גם את העניים. ט"ו בשבט דומה לכאורה יותר לא' בניסן ולא' באלול שעניינם הוא הלכתי גרידא [בניסן מתחיל רישום של שנה חדשה בשטרות, ולענין נדרים מתחיל מפסח מנין הרגלים; באלול קובע התאריך לצירוף הנולדים באותה שנה לחיוב מעשר בהמה; בשבט מסתיימות שנות ערלה ורבעי, ומתחלפת שנת מעשרות לגבי הפירות, וכן, לשיטת השל"ה ודעימיה, לפירות שביעית] ואין בהם חגיגיות יתירה. ובכל זאת נוהגים כל בית ישראל לציין את ראש השנה לאילנות בסעודת פירות. אלה ממעיטים ואלה מרבים. ננסה להבין את משמעות היום מעבר לענין ההלכתי שבו. לשמחה מה זו עושה.
בשנים האחרונות צורף לט"ו בשבט השם 'חג הנטיעות' ובו נעשים מבצעי נטיעה מרשימים בעיקר ע"י הקק"ל. ולכאורה אין ביום זה מעלה יתירה על שאר ימות השנה, בכל יום אנחנו מצווים שלא להשאיר את ארצנו שוממה [כדברי הרמב"ן בעשה הד' הנוספת בספר המצוות], ולקיים את ההדרכה הא-להית (ויקרא קדושים יט, כג) : "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל".
עם ישראל הוא 'עם ה''; ארץ ישראל היא 'נחלת ה'', "ארץ אשר עיני ה' א-להיך בה". האריך ה'אבני נזר' (סוף יו"ד) להסביר את מעלת עם ישראל כשהם בארץ ישראל, שבחיבור שניהם זוכה האדם להיות תחת ממשלת ה' לבדו ללא התערבות שרי העמים והארצות. השמחה בראש השנה מבטאת את ההודאה וההודיה על שזכינו להיות תחת משפטו של הקב"ה; ט"ו בשבט מבטא את שמחתנו על שזכינו להיות תחת השגחתו ית' הישירה.
רעיון זה מבטא הרב זצ"ל בכמה מקומות, וביניהם בעין אי"ה (ברכות פרק ששי סי' מ', הובא גם ב'עולת ראיה' על ברכת הפירות), ונצטט כאן חלק מדברי קדשו: "רב חסדא ורב המנונא הוי יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא, א"ל רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה? א"ל: זה שני ל'ארץ' [=השני] וזה חמישי ל'ארץ' [=הראשון]... כשם שהברכות עצמם מעירות את הלבבות לדיעות ישרות שהן אבות למעשים ישרים ומדות טובות, כן גם פרטיהם להלכותיהם בנויים ע"פ דרכים מפולשים למדות טובות ויקרות, ועקרי תורה באמונות ודעות.
ובאשר חבת אה"ק היא יסודה של תורה, שהיא מביאה את כלל עם ד' וכלל העולם כולו להשלמתם, ע"כ מחוברים הם עניני ברכות הפירות בהקדמתם בסמיכתם ל'ארץ' שבתורה, להורות כי כל הקרוב קרוב יותר לארץ, ומי שיש לו יותר אהבה לארץ ויותר השתדלות בענין ישוב ארה"ק, הוא מוקדם לברכה, והוא קרוב יותר אל השלימות.
חבת הארץ מחולקת היא לפי מעלת האנשים והכרתם, יש שמחבב ארה"ק בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאד לרצות אבני' ולחונן עפרה כדי לקיים המצות התלויות בארץ ובשביל התכלית העליונה הנמצאת בה לכלל ישראל ולכלל העולם במעלתם הרוחנית. ויש מי שמחבב ארה"ק וישתדל בישובה ובדירתה בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל, שהוא ג"כ דבר טוב ונשגב, ובכ"ז לא בא עד המעלה הראשונה, למי שמכיר יסוד התכלית העליונה שבחבת הארץ.
ע"כ רמוז בפסוק קירוב הברכות לארץ בשתי מערכות, חמשה מינים, נגד ההשתוקקות לארץ באופן העליון המעולה, מכוונים נגד חמשה חומשי תורה, שהם יסוד ההשלמה הישראלית, וכל המוקדם בה וקרוב יותר לארץ מוקדם לברכה. והחלק השני [זית שמן ודבש], נגד המכירים ההשלמה הטבעית של כלל ישראל בארץ, בהשלמתם הרוחנית הטבעית, כראוי לכל עם גדול וחכם ברוח ובחומר.
למדנו מכאן כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק לישב ארה"ק אפי' לשם התכלית החומרית של הכלל, והתכלית העליונה בא תבוא ע"י חבור עם ד' בארץ ד'.
ע"כ מי שיש לו קורבה יתירה לארה"ק אפי' במדרגה הנמוכה, יש לנו לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה, ממי שמתאחר ומתרחק, אע"פ שבתוך הלב יהיה אולי המתרחק בעל מדרגה יותר עליונה, מ"מ ישוב הארץ וחיבתה בפועל הוא דבר נשגב, וכמו שאמרו חז"ל על עמרי שזכה למלכות בשביל שהוסיף עיר אחת בא"י, אע"פ שהייתה כוונתו ודאי חומרית.
ויש לנו לימוד שצריך לחזק את הכוחות החומריים של כלל האומה ומזה יבא ג"כ חיזוק לכוחות הרוחניים. ע"כ אמר להם זה שני לארץ, אע"פ שהוא שני לארץ במדרגה השניה - מ"מ הוא קודם לחמישי לארץ שבמדרגה הראשונה, לענין הרושם שאנו צריכים לעשות עלינו בחיבת הארץ.
..."השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך... מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל." עד כאן מדברי הרב זצ"ל.
לפי זה נוכל להגדיר את מעלת ט"ו בשבט, שהוא מקביל לראש השנה [א' בתשרי]: ראש השנה מבטא את השגחת ה' על העם הקדוש; ר"ה לאילנות מבטא את השגחת ה' על הארץ הקדושה. ובזה הוא משמש כראש השנה לאהבת ה' שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את ארצנו הקדושה, הנותנת מפירותיה לעם הקדוש.
אנחנו מלווים כל מצוה חשובה ומאורע חשוב בסעודת מצווה. כך במילה; כך בפדיון הבן; בבר מצווה ובנישואין. הסעודה אינה המטרה, אלא כלי להדגשת החשיבות ולהעצמת הנושא לכבודו נערכת הסעודה. ערך קדושת הארץ ופירותיה ראוי בהחלט להדגשה כזו. על כן נאספים בית ישראל לסעודת פירות ולשמחה בהשגחת ה' על עמו וארצו. במיוחד בדור הגאולה מצווה להדגיש ביתר שאת את מרכזיות מצוות ישוב הארץ בתהליך הגאולה. ע"כ מדגישים דווקא ביום זה את התעסקותנו בישוב הארץ על ידי הנטיעות של עצי פרי ועצי סרק, במטרה משותפת להשלים את ישוב הארץ לקראת הגאולה השלימה - בגשמיות וברוחניות ובבנין שלם - שתבוא בב"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
