ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
- משפחה חברה ומדינה
- משפט עברי
- משפט עברי או אזרחי?
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" אומרת הגמרא 1 "לפניהם - ולא לפני גויים, לפניהם - ולא לפני הדיוטות" (הדיוט - היינו מי שאינו סמוך). חכמים תקנו כי ניתן לדון דיני ממונות שכיחים גם בזמן הזה, למרות שאינם סמוכים, אך זאת בתנאי שהדיינים יודעים את הדין. בעניין זה כותב הטור 2 "כל שלשה נקראים בית דין ואפילו הדיוטות. וכתב הרמ"ה דוקא דגמירי דינא אע"ג דלא סבירי, ויראה מדבריו דבעי שלשתם גמירי. אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב... דסגי בחד גמיר, אבל אי לית בהו חד דגמיר פסולים". בהמשך כתב הטור שאפילו ריש גלותא אינו יכול להכשיר לדון מי שאינו גמיר, כלומר שלא למד הלכות, וכן פסק השו"ע שם.
מקומות שאין בהם מי שיודע לדון
והנה כתב הרמ"א "ועיירות שאין בהם חכמים הראויים להיות דיינים, או שכולם עמי הארץ וצריכים להם דיינים שישפטו ביניהם שלא ילכו לערכאות של עכו"ם, ממנים הטובים והחכמים שבהם אע"פ שאינן ראויים לדיינים, וכיון שקבלו עליהם בני העיר אין אחר יכול לפסלן". וממשיך הרמ"א "וכן כל ציבור יכולים לקבל עליהם בית דין שאינם ראויים מן התורה". מפשטות דברי הרמ"א משמע שקבלת דיינים פסולים ע"י הציבור אפשרית רק כאשר אין דיינים כשרים, אך באופן אחר הרי כתב כבר השו"ע שהם פסולים. לעומת זאת, מתוספת הרמ"א 'וכן כל ציבור יכולים לקבל עליהם...' ניתן להבין שבא להוסיף שניתן למנות דיינים פסולים גם כאשר שיש כשרים. אלא שהנתיבות 3 כתב בשם התומים שהיתר זה הוא רק במקום שאין לומדי תורה.
ועלינו להבין - בשלמא למנות אנשים פסולים כדיינים אי אפשר, אבל מדוע אין הציבור יכול לקבל אותם על עצמו, כשם ששני בעלי הדין יכולים לקבל על עצמם דיינים פסולים, כמפורש במשנה 4 "נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנים עלי שלשה רועי בקר... חכמים אומרים אינו יכול לחזור בו"!
מהותה של קבלת דיינים
להבנת העניין נדון תחילה מהי מהות הקבלה: האם מדובר בהסכם ממוני בין הצדדים, או ממש בהפיכתם לדיינים.
שער המשפט 5 מסתפק האם קבלת פסולים תועיל בדיני קנסות. צדדי הספק שלו הם שבדיני קנסות יש כלל שאם האדם הודה במעשה אין הוא חייב קנס, שכן נאמר "אשר ירשיעון אלהים - פרט למרשיע את עצמו". כאשר אדם מקבל על עצמו דיינים פסולים והם מחייבים אותו קנס - האם זה בבחינת 'ירשיעון אלהים'? שער המשפט מוכיח מסוף פרק שלישי 6 שם מובא ששלחו חכמי טבריה למר עוקבא שידון מקרה מסויים, ואמר רב אשי 'דיני קנסות הוה, ובבבל לא דנו דיני קנסות, והא דשלחו ליה הכי כדי לחלוק כבוד למר עוקבא'. רב אשי אומר שהיה מדובר בדיני קנסות וממילא מתקשה כיצד שלחו למר עוקבא שידון זאת, הרי אין דנים בבבל דיני קנסות? ואומר רב אשי שאכן היה זה רק דרך כבוד. ושואל על כך שער המשפט - אולי חכמי טבריה הציעו שבעלי הדין יקבלו את מר עוקבא עליהם? ומכאן הוא מוכיח שלא מועילה קבלה בכך. ומוסיף שעה"מ לבאר את הטעם לכך, שכיון שחכמים לא תקנו שאפשר לדון דיני קנסות חוזר הלאו לדון לפני הדיוטות, שטעמו כפי שביארו הר"ן והרמב"ן - פגיעה בכבוד המומחים. וממשיך שעה"מ ומביא שנחלקו בדבר ראשונים, לדעת הר"ן אין אפשרות לקבל בית דין הדיוטות, ולדעת הרמב"ן על התורה הדבר אפשרי.
שעה"מ מבאר שבשאלה זו נחלקו גם המהר"י בירב והמהרלב"ח, בדיון המפורסם על הסמיכה 7 . לאחר גלות ספרד היו יהודים רבים שעברו על איסורים רבים ועלתה הצעה לחדש את הסמיכה (ע"פ דברי הרמב"ם שחידש אפשרות לעשות זאת) וכך מי שירצה יוכל ללקות ולהיפטר מעונש כרת, כדברי הגמרא שמלקות פוטרות מכרת. הצעה זו יושמה ע"י המהר"י בירב, שסמך מספר חכמים ואף שלח למהרלב"ח כתב סמיכה. במהלך הדיון אמר המהר"י ביר"ב שנראה שגם ללא סמיכה ניתן להלקות ולפטור מעונש כרת, אם האדם שחייב את המלקות קיבל על עצמו את בית הדין. בתשובתו שלל המהרלב"ח את עצם הרעיון לחדש את הסמיכה מסיבות שונות, והוסיף שבלעדיה אין אפשרות להלקות ולפטור בכך מכרת, משום שרק בית דין יכול לחייב מלקות. מה סבר המהר"י בירב? נראה שהמהר"י ביר"ב סבר שעצם קבלתם של הדיינים על ידי בעל הדין הופכתם לבי"ד.
בעל 'כנסת הגדולה' שאל, כיצד ישבו שמעיה ואבטליון בסנהדרין, הרי היו גרים (לפי דברי הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות וכן משמע במסכת עדויות), ואינם יכולים לדון דיני נפשות? והעלה שלרוב חשיבותם - הציבור קיבלום עליהם. התומים הביא את דבריו וכתב שעולה מהם חשובי העדה יכולים לקבל דיינים אף שלא התאספו כל הציבור לשם כך (חברי הסנהדרין ממנים את חבריהם). אך התומים 8 תמה על עיקר דברי כנסת הגדולה, דבשלמא בדיני ממונות יכול אדם להפקיר את ממונו, אך בדיני נפשות אין רשות ביד אדם לומר הרגוני! וכי יכול אדם לומר שמקבל קרוב או פסול ואם יחייבו מיתה יהרגני??? על כן מבאר התומים שמלך דינו שונה, כיון שרשות בידו להרוג לתיקון המדינה ולכן יכול גם למנות אדם גדול לדיני נפשות, או שיש לומר ששמעיה ואבטליון אכן לא דנו דיני נפשות, ותפקידם בסנהדרין היה רק במה שנוגע להוראת התורה. נמצא לסיכום שנחלקו כנה"ג והתומים האם מועילה קבלה בדיני נפשות.
כיצד נבין את דעת כנסת הגדולה שמועילה קבלה בדיני נפשות? צריך לומר שהתורה לא אמרה שדיינים אלו פסולים אלא כשהם דנים בכפייה. אם יש הסכמה חוזרת כשרותם מהתורה, אם הם אכן חכמים בחכמת התורה ויודעים לפסוק פסק של תורה.
נמצינו למדים שנחלקו האם הקבלה מועילה כהסכמה ואז אינה מועילה אלא בדיני ממונות, או שהקבלה הופכתם לדיינים.
הש"ך 9 מביא מחלוקת איך מקבלים אדם פסול כדיין: הנימוקי יוסף כתב שאע"פ שהקבלה נראית כקניין דברים היא מועילה. לעומתו כתב הראב"ן שאם יעשו קניין שאלו יהיו הדיינים ובעלי הדין לא יוכלו לחזור בהם אכן זהו קניין דברים ולא יועיל, והם צריכים לקבל לעשות כפי שיאמרו. יתכן שמחלוקת זו תלויה במהות הקבלה: אם היא הסכם ממוני מובן שצריל לקבל לעשות כפי שיאמרו, אך אם הקבלה הופכתם לדיינים ניתן להבין שמספיק קניין להחשיבם כדיינים.
ביאור שיטת הנתיבות
לאחר שנוכחנו כי קיימות שתי שיטות במהותה של קבלת דיינים פסולים על ידי היחיד, נחזור לדברי הנתיבות, אשר אמר שבמקום שיש דיינים כשרים אין אפשרות למנות פסולים. נראה שלדעתו הקבלה מועילה רק כהסכם פרטי בין אנשים, משום שהסכם זה אינו הופך את הפסולים לדיינים, אך קבלה של ציבור ודאי הופכתם לדיינים שהרי הוא באופן קבוע דיין בעיר. לעומת זאת אם נאמר שבכוחו של היחיד להפוך את האדם הפסול לדיין - נראה שאין לחלק בין יחיד לציבור.
השופטים הדתיים שדנים כיום בבתי משפט טענו שהדבר מועיל משום הסכמת הציבור, כשם שהציבור יכול לקבל עדים ודיינים פסולים כך גם יכולים להסכים לקבל כללים אחרים. הבעיה בדבריהם היא שמדובר כאן בעקירת והחלפת משפט התורה ולא בהוספת תקנות, ופשוט שלא תיתכן הסכמה ציבורית שכעיקרון אין לפסוק כדיני התורה.
לאור דברי החזון איש, נראה שגם לעניין כשרות הדיינים לא תיתכן הסכמה עקרונית לבטל את כללי כשרות הדיינים. אף שכתב הרב הרצוג שיש לקבלת הציבור תוקף הרי זה אם באופן חריג הם מקבלים דיין פסול, אך לא אם זהו הסדר הקבוע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
