ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
לאה בת יהודית
הקצות 1 מוכיח מסוגייתנו שבדיינים אין כלל זה. לדעת רב אחא 2 הרי שמהתורה גם דיין אחד כשר, והסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות', כלומר משום אנשים שאינם בקיאים בדין, ולאחר שהצריכו שלשה - אי אפשר שלא יהיה אחד מהם גמיר (כלומר שיודע את ההלכות). והנה אם נאמר שגם בדיינים פוסל דיין פסול את כל הרכב בית הדין - מה הועילו חכמים בתקנתם? גם אם אחד מהדיינים יהיה גמיר, הוא עצמו יפסל מכח נוכחותו של הדיין האחר, שאינו גמיר!
את ראיית הקצות ניתן לדחות בשתי דרכים.
האחרונים דחו את דברי הקצות מכח שיטת הראב"ד 3 . הגמרא במסכת מכות 4 שואלת 'אלא מעתה נרבע יציל!', כלומר כיון שעד פסול פוסל את כל כת העדים - מדוע בעל הדין עצמו, שגם הוא פסול להעיד, לא יפסול את הכת? ומתרצת "על פי שנים עדים יקום דבר - במקיימי דבר הכתוב מדבר" ומבאר רש"י "ולא בעושי דבר". הראב"ד מסביר את תשובת הגמרא שיש להבחין בין עד פסול לבין מי שכלל אינו עד. גזלן וקרוב הם עדים פסולים, ולגביהם נאמר הכלל שהם פוסלים את העדות כולה, אך בעל הדבר אינו נקרא עד פסול - הוא כלל לא נקרא עד, הוא בעל הדבר! וכתבו אחרונים שלפי יסוד זה יש לדחות את ראיית הקצות, שכן גם דיין שאינו יודע הלכות אינו נקרא כלל דיין. הגמרא אומרת כי העמדת דיין שאינו הגון דומה להעמדת אשירה במזבח. חלק ממהותו של דיין היא ידיעת הלכות - עץ אינו דיין!
דרך נוספת לדחיית ראיית הקצות ניתן לומר ע"פ היסוד שכתב הריטב"א בשם הרי"ף 5 . הריטב"א מבאר שאם העד הכשר כלל לא התכוון להצטרף עם הפסול - אין עדותו בטלה, ולא נאמר דין זה אלא כשהכיר הכשר את הפסול והצטרף עמו. יסוד דבריו בסוגיא עצמה, שדין זה לא נאמר אלא כשיש כת שהצטרפה (שהעידו תוך כדי דיבור זה לזה).
ועתה יש מקום לדון בדעת רב אחא. חכמים תקנו לדון בשלשה כדי שיהיה בהם אחד שגמיר. ניתן להבין זאת בשני אופנים: ניתן להבין שחכמים תיקנו שכדי לדון דיני ממונות לא מספיק דיין אחד ויש צורך בבית דין שלם המורכב משלשה דיינים, אך אפשר להבין שחכמים השאירו את דין התורה שרק הדיין הכשר יכול לדון, אלא שמתוך שלשה דיינים אנו בטוחים שיש אחד מהם שגמיר, והוא זה שדן. לפי ההבנה האחרונה, הרי שהדיינים הפסולים כלל לא הצטרפו לדיין הכשר, וממילא לא שייך כאן דין קרוב או פסול.
על שיטת שמואל ששנים שדנו דיניהם דין שאלו האחרונים - הרי צריך בית דין נוטה! גם קושיא זו כלל אינה מתחילה לפי ההבנה השניה, שכן שנים אלו כלל אינם נקראים בית דין.
הראשונים נחלקו האם רב אחא מצריך מהתורה אחד סמוך. רבינו חננאל 6 כותב "מדאורייתא חד והוא מומחה דן", ולעומתו כתב הר"ן שאין צורך בסמוך שהרי לא כתוב בפסוק 'בצדק תשפוט עמיתך' מילת אלהים. וכותב הר"ן שעל מי שמפרש שיש צורך במומחה (מלשונו רואים שהבין בדעת רבינו חננאל שמומחה היינו סמוך) לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה "אי אפשר דלית בהו חד דגמיר" - וכי מתוך שלשה אנשים אי אפשר שלא יהיה בהם אחד סמוך?
באופן פשוט משמע מהר"ן שהמחלוקת תלויה במחלוקת רש"י ותוספות האם לדעת רב אחא יש עירוב פרשיות. לפי התוספות שיש עירוב פרשיות צריך סמוך, ולפי רש"י שאין פרשיות אין צריך סמוך. אך דרך זו קשה ברמב"ם שנוקט להלכה שאין צורך בסמוך (כך כתב הר"ן עצמו בדעתו) אף שסובר שיש עירוב פרשיות.
התוספות 7 שואל מדוע לא למדים מ"משפט אחד' שצריך בהודאות והלוואות סמוכים? וענה "מדכתב רחמנא מומחים גבי גזילות ש"מ דלגבי הכי לא ילפינן דיני ממונות מדיני נפשות. אבל קשה למאן דאית ליה עירוב פרשיות מומחין דכתב רחמנא גבי דיני ממונות למה לי? ושמא לעניין מומחין אין ללמוד דיני ממונות מדיני נפשות כיון דסגי ב3". מה השתנה בין ההו"א למסקנה? ניתן להבין בשני אופנים את הצורך במומחים: מצד חומרת הנושא, ומצד בית הדין, כלומר על הרכב שאינו סמוך אין שם בית דין. בשאלתם הבינו התוספות שהצורך בסמוכים הוא מצד הנושא, ועל כן אין לומר שדוקא בדיני נפשות נאמר דין זה, שהרי הפסוק אומר שלמרות ההבדל בין דיני נפשות לממונות יש להשוות את דיניהם. אולם במסקנתם מבינים התוספות שדין זה הוא מצד בית הדין, שלא שייך בית דין שאינו סמוך, וכיון שכבר ראינו שבדיני ממונות יש בית דין מסוג אחר - שלשה ולא עשרים ושלשה - לא שייך ללמוד מזה על זה פרטים השייכים להרכב בית הדין.
אפשר להוכיח שהרמב"ם חולק על התוספות בנקודה זו. הרמב"ם 8 כותב שסמיכת זקנים בשלשה, אך רק אחד מהם צריך להיות סמוך. ואם כן יש להבין, מהי משמעות השנים האחרים? באופן פשוט - כי יש צורך בבי"ד. רואים שהמושג בית דין אינו זוקק סמוכים מצד עצמו, אלא רק מצד הנושא. והדברים כמעט מפורשים גם ביחס לסוגייתנו: הרמב"ם 9 שאע"פ שאחד כשר לדון אינו נקרא בי"ד ונפק"מ להודאת בע"ד (סוף פ"ה), שלשה שדנו הם כן בי"ד ואפילו אם הם הדיוטות - ורואים שהמושג בי"ד אינו זוקק סמוכים (אמנם, כאן מדובר בדרבנן - ). מקום נוסף בו מתבארת דעת הרמב"ם הוא דין גירות, שלדעת הרמב"ם (לפי הנושאי כלים) גם בית דין הדיוטות יכול לקבל גרים, וא"כ רואים שהמושג בית דין אינו דורש סמיכה.
נדון בדברים מכיוון נוסף. המשנה 10 עוסקת באדם שאומר "נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך", כלומר שבעלי הדין מקבלים עליהם דיינים פסולים. להלכה קבלה זו תקיפה ואין בעל הדין יכול לחזור בו, ונחלקו האחרונים בתוקפה של קבלה זו, האם היא הופכת את הדיין הפסול לבית דין בדין זה, או שאין היא מועילה אלא מצד התחייבות ממונית בין בעלי הדין. שתוקפו ע"י התחייבות. המנחת חינוך 11 מדייק מהחינוך שהמצוות השייכות לסדר הדין, כמו מצוות 'שמוע בין אחיכם', 'לא תשא שמע שוא' וכו' אינן נוהגות בדיינים שהתקבלו ע"י בעלי הדין, אך הוא עצמו חולק.
עמדנו למעלה על השאלה האם תקנת החכמים הפכה את כל השלשה לבית דין או שרק הדיין שגמיר נחשב דיין, ולאור חקירה זו ניתן לבאר את דברי התוספות. הברייתא 12 אומרת 'דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי'. לדעת רש"י כשרותו של מומחה לרבים לדון לבדו היא רק לשיטת רב אחא הסובר שמהתורה אחד כשר לדון, אך התוספות נוקטים שגם לדעה שיש עירוב פרשיות ומדאורייתא צריך שלשה - הכשירו מדרבנן יחיד מומחה. בהמשך מוכיחים התוספות שסמכותו של מומחה לרבים אינה מצטמצמת רק למקרה שקיבלוהו בעלי הדין, שאם כן גם מי שאינו מומחה יכול כפי ששנינו "נאמן עלי אבא", ועל יסוד זאת מוכיחים שגם שלשה הדיוטות יכולים לכפות, שכן הברייתא השוותה ביניהם. ודבריהם טעונים ביאור, מדוע הוכיחו ששלשה יכולים לכפות רק מכך שהברייתא השוותה את דינם לדין מומחה לרבים, לכאורה אפשר להוכיח באופן ישיר על שלשה הדיוטות כשם שהוכיחו על מומחה לרבים, שאם יכולים הם לדון רק ע"י קבלת בעלי הדין אין כל צורך בתקנה, שהרי גם רועי בקר כשרים! אם נאמר ששלשה הדיוטות נחשבים בית דין אזי מובן שלגביהם אין להוכיח באופן זה, שכן גם אם נאמר שהם אינם יכולים לדון בכפייה תהיה משמעות להפיכתם לבית דין - לעניין תוקף הודאת בעל דין (שאין הוא יכול לחזור בו), דין 'הוחזק כפרן' (אם בעל הדין נמצא שקרן בטענתו שוב אין הוא נאמן על ממון זה ללא ראיות) ועוד. לעומת זאת לעניין מומחה לרבים הראיה היא טובה, שכיון שאין הוא נחשב בית דין אלא רק דיין אחד ממילא אין לו סמכויות אלו (כמבואר ברמב"ם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
